פשוט לא אלמד מעכשיו ולנצח?
ורק אוכל שוקולד ואצפה בסדרות משטרה, עד שהמוח שלי יתפוצץ?
ובל נשכח את הבלו.
ואז אני אוכל להתקלח במשך שעות, ולמיין את הספרים שלי לפי מליון קטגוריות שונות.
ולכתוב את ספר חיי, ולנסוע לבקר אנשים שאני אוהבת.
ואני אזכור שאנשים קיימים, ושיחס לא נוצר מהאוויר.
(יחס לא נוצר מהאוויר. אני חייבת להתחיל לרשום).
אולי אפילו אוציא רישיון, ואעשה קורסים בבישול, איפור וכתיבה. ואלך להצגות, ולירידים, ולהופעות.
אני אוכל לתחזק את הבלוג שלי בצורה מושקעת יותר, כמו פעם, ולטייל עם האחים שלי לפחות פעם בשבוע.
אני אוכל ללמוד תורה, סתם ככה בשביל הכיף. לא כי לימודים, ולא כי ככה צריך. פשוט כי יש שם כמה דברים יפים.
ובסוף אני אולי אעשה את כל הבגרויות, אבל זה יהיה רק אחרי שלמדתי את כל הדברים החשובים ועשיתי כל מה שאני חולמת לעשות.


אולי אני פשוט אוותר.
ואולי ה' יעזור, ואני לא אקום מחר בבוקר.