מבחנים וזה
כאב ראש וזה
זה לא כייף אז למה לעשות את זה?!
גם חברים וזה
ולימודים בקבוצות וזה
ובדיחות וזה
ומאמר מעניין פה ושם וזה
ולימודים בחירים.
ואני באמצע הזה. אני גם שואלת למה
את לא חייבת ללמוד! את בוחרת לעשות זאת...עלה למעלה
וזה!!
אושר תמידי
שטות
)
אושר תמידי
אז הלימודים לא אמורים להיות ממש נוראים. רובם.
ב. יש מקצועות שתקופת הלימודים לא ארוכה במיוחד. נחנקים וגומרים.
ג. להזכיר לעצמנו שההשקעה שווה את המיומנות שמקבלים בזכותה.
ד. לרב הלימודים מלווים בחיי חברה כייפים.
ה. כדאי ללמוד!! וכמה שיותר מוקדם! הזורעים בדמעה ברינה יקצורו.
בהצלחה 
מבחן....בנביא....22...פרקים...מעניין אם יש מורים שהיו בקורס איך להוציא את החשק ממקצועות הקודש![]()
למען האמת... כל היום בחוץ(מבריזה וכאלה) החיים הטובים...


)זו הנחמה היחידה שלי .. ![]()
לגבי ב. גם במכללות של בנים יש חיי חברה. באמת באוניברסיטה בתור דתי בין חילונים- פחות. אבל היי! תוכל לפגוש את בעלי. מלמד שם.
ג. נכון, זה באסה. אבל מה החלופות? %$#@@ |מוחק את הכתוב מחשש לעגבניות|
אם הולכת למכללה חרדית,אתה לא צריך להשלים בגרויות אלא שנה של מכינה
נחל
![]()
יוני
אחרת נאבדים מרוב ייאוש בדרך.
זה לא כיף להשלים בגרויות ולהתעסק עם שטויות אבל כששמים את המטרה מול העיניים כל יום זה קצת יותר קל לעבור את ההר.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)