רעדה הארץ לקול הלומות סנדלי
נושאת את כאבי, את קללתי
את אפס תוחלת האדם
נע ונד אהיה לעד
מהלך לנצח על פני האדמה המקוללת
שמעולם לא תוכל שאת את הד נשימותיי
לו לא מתבייש מעיין דמעותיי
הייתי מבכה לנצח את אשר איבדתי בבלי דעת
את אחי אנוכי מבקש
את קול דמי נפשו
הזועק אלי ללא הרף
מחפש מפלט, מחפש מקלט
מחפש לכלות את כל אשר נותר בחיי
ואני כאן, נושא קללתי בדומיה
כואב לנצח את כאב הרצח
מת יום יום
רק כדי לחיות מחדש
לשחר של עידן חדש
שנגמר במותי.
אני הוא קין בן אדם
אני הוא ראש הרוצחים,
הזאב שמתחבא בדממת הלילה
מחכה לשעת הכושר
בו יכול לכלות את אחרון זעמו
שיגעון נושק למוות
צל רודף צליל
הד רודף ריק
גוף ללא שם
נושא את אחרון משבריו
נושא את קללתו האינסופית
בכל מקום בו תדרוך כף רגליו
יעטו עליו אנשי המקום
כנשרים אל פגרים
מבקשים לכלות נפשו והגיגיו
מבקשים לאבד את אחרון זכרו
לנתץ את אחרון שביבי חייו
משל לא היה קין בן אדם
אלא משל.
- לקראת נישואין וזוגיות