לא בטוחה שזה כיף בקבוצות גדולות, אבל תלוי בסגנון.

תלוי גם מה הדינמיקה בינכם.

שמעתי הרבה המלצות על חדרי בריחה ושהרבה מקומות עבודה עושים שם פעילויות גיבוש.

זה בסביבות שעה וכ-100 ש"ח לאדם (נראה לי שקבוצה של מעל 6 בערך מתפצלים לשני חדרים).

בהצלחה

הכי כיפי ומגבש לטעמי זה פיינטבול (זכור לי שיש כמה בירושלים).

מטבע הדברים יש פער פיזי והכשרתי בין הבנים לבנות אבל מתחלקים לקבוצות אז מתקזזים.

לגבי אופי המשחק - אין הבדל בינו לבין משחקים אחרים (להיפך, במהלך המשחק נמצאים בד"כ בריחוק אחד מהשני).

בגלל שרצים?

בגלל שצוחקים?

אין בו מגע והשתוללות והכל ממרחק (חשוב לי להבין כי גם אני חשבתי עליו כפעילות משפחתית).

עם גבר שהוא לא אח שלי או אבא שלי או בעלי, אני חושבת שלא הייתי הולכת.

אבל מדובר בחילוניים וכנראה שיש איזו מטרה מאחורי זה (אולי קירוב?),

אני לא רואה הבדל בין פיינטבול למשחק אחר, בכל משחק יש אווירה פתוחה וכיפית.

אני טועה?

אני לא מסכימה עם הכותרת, אבל זה ויכוח ישן שדובר עליו רבות בפורום זה

אני רואה הבדל כי מדובר בפעולה גופנית ולא במשחק רגיל שיושבים אחד ליד השני. יש ריצות ואפשר גם ליפול (פיזית, איזה דוסים אנחנו) וכו'.

האווירה היא לא רצינית, לעומת משחק שיכול להיות מאוד רציני ומאופק יחסית.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ר"ת של השם שלי.

אולי סוף סוף מישהו יסביר לי איך אתם עורכים אחרי שהגיבו לכם, למה אף אחד לא מוכן לגלות לי?

באופי ובהשקפה של האנשים,

אבל אם זה מתאים אז סיור של אלע"ד יכול להיות מאד מהנה ומעשיר.

לגבי חדרי הבריחה - יש הרבה כאלו, עם חידות וסגנונות שונים. נכון שזה יהיה פחות מיוחד אם הם כבר היו באחד כזה אבל זה לא כמו לעשות שוב אותו הדבר.

בלונים עוגה ומשחקים של יום הולדת

הכי כיף בארץץץ

שמים בערימה באמצע

(הפוך כדי שלא יראו)

כל אחד אמור לקחת דף מהערימה

ולהחזיק אותו כך שהוא היחיד שלא רואה מה כתוב בו

ולשאול שאלות כן/לא שמכוונות אותו אל הדמות

המנצח הוא מי שניחש את הדמות שנתנו לו במינימום שאלות כן/לא

(תוספת גיבוש - ניתן לעשות זאת על אחד מהחברים

כך לומדים להכיר האחד את השני)

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל