היא התארסה!!!
אשכרה
מי היה מאמין
סוףסוף
והיה יומולדת מוזר קצת
וברביעי יש יומולדת לילדה אחת
והיחסים בננו מוזרים
והכל בגללי
וזה יהיה יומולדת הזוי קצת
וקצת מעיק ומתסכל
במיוחד שאני התנדבתי לעזור
אני חייבת להפסיק
ודיברתי עם המורה
והיא הזמינה אותי לשבת
זה ממש נחמד מצידה
ולא הגעתי לשום מסקנה
ואני פשוט שונאת את החדר
בעצם לא שונאת
קצת קשה לי איתו
בעצם קצת הרבה
אוף
ויצאתי איתה לקופיקס
והיה ממש נחמד
ומחר בעזרת ה'
אני יסע לירושלים
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
