בתחילת תפילת שמונה עשרה, נכון תמיד עושים שלוש צעדים אחורה שלוש קדימה ואומרים תוך כדי ה' שפתי תפתח.
אז גיליתי ממש ברגעים אלו שזו טעות טעותית. ואסור לזוז בכלל כשאומרים ה' שפתי... אלא כשעושים את השלוש צעדים אחורה שלוש קדימה אומרים ברוך אתה ה' גאל ישראל, נעמדים במקום ורק אז אומרים ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך.

בלי להגיד באמצע משו?

כלומר לפני ברוך וכו' עושים אותם?

כמו שאמרנו עד עכשיו תוך כדי הצעדים קדימה אחרונה ה' שפתי, אז עכשיו אומרים במקום ה' שפתי, אומרים ברוך אתה ה' גאל ישראל- ותוך כדי עושים את הצעדים אחורה וקדימה.

בקיצור,
אחרי שעושים את הצעדים, ואומרים תוך כדי את גאל ישראל.
נעמדים במקום ורק אז אומרים ה' שפתי. אבא נתן דימוי: "כמו מלאך- לא זזים".

זהו, גמרתי לנאום להיום בנושא זה

אני תמיד עושה ככה... 

השם חזר להיות נסיו"פ

אחותי למדה עם אבא למבחן וזה מה שהוא אמר.
ככה הרב מלמד כותב והבנתי שזה לפי רוב הפוסקים, אבל לא אוכל לשאול אותו עכשיו כי הוא כבר ישן.
אני אברר את זה מחר

הם פשוט לא מלמדים את כל הפרטים. כנראה מניחים (שלא בצדק...) שאת הפרטים הבסיסיים הנערים כבר לומדים מאחרים.

אין סיבה ללמד מלכתחילה משהו שהוא לא מדויק. אם כבר מלמדים ומחנכים למשהו, שיהיה עד הסוף, ושיהיה נכון.

ומי שמתפלל לפי דעת הרוב, לפי רוב הציבור

לא צריך לעשות 3 צעדים בהתחלה??

הטעם שבדבר הוא לצאת מחדר שהוא סוג של טרקלין למלך, ולהיכנס לאולם הגדול בו נמצא המלך.

וואי החתימה שלך...

גנזבורג

תהילים.

אין צורך בכלל ללכת אחורה או קדימה.

רק בסוף התפילה, וגם אז - רק אחורה.

 

כמו הרבה דברים אין צורך,

לשים יד על העיניים בשמע ישראל.

להוריד את השעון כשנמיחים תפילין, ועוד.

לא צריך לשים יד על העיינים בשמע?
טוב תפילין אני לא ממש מניחה
מה עוד?
ולמה לא ידעתי את כל זה

(לא התייחסתי למנהג הספציפי אלא לעצם האמירה)

בשביל שמנהג יהיה מחייה הוא צריך להתקבל כחובה.

לרוב קשה להתרכז עם כל הרעש שיש בחוץ והסחת(לא יודעת איך כותבים אשמח שיתקנו אותי) הדעת שיש.
במיוחד שזה משהו כ"כ חשוב שחייב לכוון בו בכל מילה במילה. אנחנו לא מלאכים, וכדאי שלא נחשוב שאנחנו כאלה , ונתאים את עצמינו למה שאנחנו.

היד סתם מפריעה.

כשאתה כותב מו"ר אבא על מי מדובר?

 

והעניין עם השעון זה בכלל בילבול גדול

אפשר גם להניח תפילין על השרוול?

כמו מקום התפילין, הקשרים והרצועות שבראש. יש שאומרים שגם הסיבובים על האמה.

ולכאורה לא ברור בכלל איך הגיע העניין הזה של מחיצה. אבל באחרונים זה נראה לי התקבל. אבל בגמרא זה לא נראה ככה ויש ראשונים שסוברים שאין בעיה בחציצה.

אז זה לא  אתה ברמה, זה הרב שאתה חושב כמוהו ברמה...

 

ואם אין מישהו איתך, עדיין אפשר לשאול שאלות, גם אם אתה לא ברמה.

ואם זה לא ענייני, אז גם אם יש רבנים איתך זה לא אמור להיות...

לפי הדעה שצריך בכלל ללכת צעדים - 

הם צריכים להיות כשיעור כף רגל (אם אין מקום אז הצידה)

לא אומרים כלום תוך כדי הצעדים (גם בהתחלה וגם בסוף)

 

וכשהולכים אחורה בסוף התפילה צריך לעשות אחת משתי אפשרויות:

או לשהות כ-4 שניות לפני החזרה קדימה, או בכלל לא לחזור (האפשרות הראשונה עדיפה כדי לצאת ידי חובת כל הדעות).

וכשחוזרים לא מרימים את העקבים שלוש פעמים.

 

"אחר שפסע שלוש פסיעות לאחריו, ישאר לעמוד, ולא יחזור מיד למקום תפילתו. ואם חזר, הרי הוא דומה לכלב השב על קיאו (יומא נג, א). מפני שאחר שנפרד מלפני המלך חוזר ובא לעמוד לפניו באפס מעשה, ומראה בעצמו שלא הבין שעמד בתפילה לפני המלך ובשלוש הפסיעות נפרד מלפניו, ולכן מעשהו מגונה.

ויש שמוסיפים לטעות ואחר שהם חוזרים למקומם מגביהים עצמם מעט כמו בקדושה, ואין בזה שום טעם."

[פניני הלכה, תפילה, תפילת עמידה, י"ד]

 

רצוי ללמוד את ההלכות האלה בפירוט בפניני הלכה.

כדי כביכול להתקרב לה' ולהכנס לטרקלין ולכן בסוף התפילה 3 צעדים רק אחורה כדי לצאת

בהתחלה זה יותר מורכב, אבל בסוף באמת לא חוזרים שלוש צעדים כדי לא "לחזור" חזרה לעמוד לפני הקב"ה ואז מיד ללכת, שמא זה יהפך לזלזול.
(אני חושבת שהמצאתי פה משהו, זה מהזיכרון שלי מכיתה ז'- תתקנו אותי יותר מדויק).

אשכרה.