עשו משהו בנידון
אנא
עשו משהו בנידון
אנא
יומנים נשרפיםכשהיית מנהל בנוגה- היית טיפוס זורם וחיובי.
הבעיה בזרימה זה שהנטייה שלה זה לקחת אותך למטה.
ולגבי החיובי, בסוף מתפקחים.
אתה צעיר!
הוא משפיע על החיים שלי?
דעתם של אחרים היא דבר מיותר.
על אילו סיסמאות לא כדאי לשים.

מדידה בביט וחישוב הזמן שייקח לפרוץ בברוט פורס בהינתן תנאים מסויימים.
אני אשקול להחליף אותה
בעלות זה כל כך קיץ 2015, תתקדם אחי..
העולם הולך על שיתופיות.
חוץ מהקטע של ההתראות
אני חשה מקובלת ומתאכזבת
אכזבה
שולח פיצויהרועה
שוברת גליםבשביל זה אני מוכנה עוד אכזבות כאלו
יואו זה מצחיקקול דממהאל תגידי בקול רם שזה מצחיק.. זה הומור של גיקים
פעם הייתי אחר.
קשה להאמין אבל פעם הייתי מנהל שפיץ בנוג"ה, הייתי מדריך בבני עקיבא, הייתי בנאדם נחמד..
ברחו אנשים, ברחו!
תגיד, אנחנו חלק מניסוי?
אתם יותר כמו רקע חסר חשיבות, היחיד שאני בוחן כרגע הוא אני.
בתור יו"ר הפורום אני קוראת אתכם למלחמה
אתם לא באמת קיימים
רצף מילים באיזה פורום זה לא משהו שישאיר עלי רושם.
התת מודע והמודע שלך במלחמה
נראה מי ינצח
התת מודע שלי תמיד מתחתיו.
אין לי תת מודע.
שוברת גליםרשעים ארורים התת מודעים האלו
מישי' מאפושו'יש לי ברונכיט היא אמרה|מתרגשת|
הוא בטח חמוד הברונכיט הזה
אולי בעצם זו בת?
ברונכיטה שלי
היום את מתה

לא באמת
![]()
לא נגעתי בזבל הזה הרבה מאוד זמן,
וגם שכן זה השפיע על הריאות שלי טוב
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)