הכוונה למלא?
אז למה מלאן?
אוח
הכוונה למלא?
אז למה מלאן?
אוח
הזדהנו עם הגיבורה
ובגלל זה אנחנו כותבות מלאן
אני שומרת את זה לתיעוד התופת
*;) (לא חשבתי שבאמת התכוונת.כאילו..נראלי)
הקשישות שלי מכה בי חזק מתמיד
ויקם דור אשר לא ידע את מולאן
|פורץ בבכי תמרורים|
לכן העזתי לשאול כאן
(בעצם גם בלי קשר אני עושה לעצמי פאדיחות לפעמים וזה לא כזה נורא אבל לוקשור)
ו-קחי טישו. לא באלי במקדבים אז קחי ככה
(אמיתי אני אומרת לך)
הייתי שמחה להיות ניזונה מדברים אחרים בילדותי.
אשרייך
שמעתי עלזה רק הרבה אחכ
אממ..אבל היה כה עשו חכמינו (טוב זה לא במחשב,אבל עדיין)
והרב עמנואל תהילה (שעדיין הוא מעניין. גם כה עשו חכמינו מעניין אבל..)
ויותר מאוחר היה את אסי וטוביה
חח איזה פירוט.
אה נזכרתי!ניצוצות של קדושה! יווו חמודים שלי
אני שמחה שלא ראיתי. כאילו,זה ממש לא מפריע לי בחיים
ושדות,בטח שהיתה לי ילדות
מתוקה ממש
שולחת לכן חיבוק כי בא לי
אגב דרדסים זה נורא
ומפחיד
אני עושה תיקון וכל פעם שתלמידים שלי מבקשים דרדסים או אלזה או כל החרטות האלו
אני שמה להם את צור משלנו מבית הידברות
אחד המצחיקים. באמת
לפחות ככה אמרו לי ביד ושם
הם בסיס טוב להרחבת מנעד הרגשות

אבל זה נשמע יותר טוב מדיסני
והחזקה מכולם הייתה לפיטר פן (של הסדרה)
ואני לא מצליחה להשתחרר ממנו, זה משהו
זה למה תמיד שנאתי את וונדי.
למען האמת בסוף התחתנתי עם אשכנזייה עם שיער שטני הממ
יש לה קול נורא לוונדי והיא סתם מטומטמת
(השנאה עדיין מפעפעת בי)
אין לי שום בעיה להתחתן עם מישהו שנראה כמו פיטר. חיים שלי בלב.
בתואר עוד הייתי רואה פרקים עם המחשב מאחורה בזמן השיעורים 


אבל אני יודע שזה קיים.. וזה משהו.
דיסני באמת פח, אבל פיקסאר.. או פיקסאר.
אם זה לא היה סרטים זה היה כתבי הקודש.
ואז אחרי שהן מקלידות ל' ואז א' אז הציפורן של האצבע שלחצה על הל' לוחצת על ן' וזה יוצא מטומטם אבל לא צוחקים על שגיאות הקלדה.
אבל גם יש להן בטעות שני כורמוזומים אותו דבר וזה עושה להן את החיים קשים.
Slow motionמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)