21:30 - מתחיל שיעול, סוכריה
סוכריה
סוכריה
22:30 - סרעפת במשבר
שיעול נבחני
נקח עוד סוכריה
22:55 - רצף שיעולים
סוכריה לא עוזרת
21:30 - מתחיל שיעול, סוכריה
סוכריה
סוכריה
22:30 - סרעפת במשבר
שיעול נבחני
נקח עוד סוכריה
22:55 - רצף שיעולים
סוכריה לא עוזרת
מעניין אם אפשר לקחת מי מלח עם נרגילה
צחקתי בקול וזה לא טוב לסרעפת שלי
אין לי אינלציה
הרופאה נתנה לי משאף
(נתנה, שלחה אותי לקנות)
אני אפתח אותו אם ארגיש כי אני נוטה למות
22:58 - שיעול כבד עם כאב ראש מתלווה
אין לי איך להעביר לך
בשישי הילד היה ככה ואחרי רבע שעה אינלציה הוא חזר לזרוע כאוס
לזרוע כאוס. זה מה שחסר לנשמה שלי עכשיו

נשברתי
מרגיש כאילו נשברה לי הסרעפת אבל לפחות אני נושמת בזכות ה' ששלח לי את המשאף
אני לא רוצה לקחת אותו יותר אלא לקום בריאה לגמרי
זה מוזר שאני ככה.
לא השתעלתי ככה אף פעם בעולם
יומני היקר תודה שאתה עימדי
*בננית*השתמשתי בו הרבה לילדים. אחלה מכשיר.
וירוסים וחיידקים למיניהם.
יופי לך 
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)