או "מתי יהיה לך?"

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ע"ע:

ראגאלע - ראגאלעך

בייגלע - בייגלעך

קינדר - קינדרלעך

לכן:

שטארצאלע - שטארצאלעך

ע הוגים בסגול, א הוגים בקמץ.

אבל במילון כתוב Xעך.

ההגיה שכתב לע' ולא' נכונות (א' הוגים גם כקמץ גדול), כנראה שבסיומת אות הניקוד נשארת למרות שינוי ההגיה ומקבלת ך'.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אם ההלוואה בת יותר מחצי שנה ולא עשית פרוזבול אז יש איסור לבקש את החוב.

בס"ד

ורעיון לאם כן עשית פרוזבול וכו':

למה שלא תתפללי על זה?

אבא חברה שלי שכחה להחזיר לי סכום כסף , הסכום היה ....

בבקשה תזכיר לה שהיא צריכה להחזיר לי את הכסף

ובבקשה שהיא תחזיר לי את הסכום בשלמותו במהרה...

"

אם כן אז יש פתרונות, אבל צריך לדעת איך לעשות את זה נכון מבחינה הלכתית.

ואני מתקן את הלשון של מה שכתבתי קודם - "יש איסור לבקש את החוב" הכוונה היא שאין בכלל חוב כי הוא נשמט ויש איסור לתבוע אותו.

אני אישית בוודאי הייתי שמחה שאומרים לי. אפילו שהייתי נורא מתביישת.. (גם תמיד אני מבקשת כמה וכמה פעמים שאם אני שוכחת שיזכירו לי, למרות שאני משתדלת לכתוב), אבל אם היא לא זוכרת ולא אמרה לי ואני פשוט אמחל לה או יתן לה זאת במתנה כיביכול.....

אבל לא אמרת בכלל מה כתבת לה בהודעה, כל השרשור היה על איך להזכיר את זה.

אם בא לך אז תכתבי איך עשית את זה, לא חייבת, סתם מתוך סקרנות.

רגיש ואכפתי.

גם התנצלת (למרות שבתכלס אין על מה) ונתת לה גם אופציה להחזיר מאוחר יותר אז בכלל אין לך מה להרגיש לא נעים.

נתת למישהי שאת לא מכירה הלוואה בלי צ'ק פיקדון או שטר הלוואה?

בעיקרון פשוט הולכים ומזכירים (זה אמור להיות הרבה יותר פשוט מאשר מול חברים). אם היא לא מוכנה להחזיר זה כבר סיפור אחר...

בובי מה עם הכסף שלי?

(אם עדיין לא נעים לך אז יש פה בשרשור שלל עצות איך לרכך את אי הנעימות).

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.