אז אני רוצה להגדיל את מאגר הפוטנציאליים

מגדלור באפלה
אמנם אשתי לא תהיה חייבת, אבל אני ישמח שכן...
די"מ
פשוט אין לימיתרי זהבחוש לזה



ציון חמדתי
~אורטל~(יודע שיר אחד)וואו בחופש זה אחלה זמן ללמוד אבל זה השקעה וכו...מספיק שמישהו יודע לנגן לא משנה איש או אשה זה הכלי עם הצליל הכי יפה!!!
אבל אם כבר מדברים אז מה יש יותר בנים שמנגנים בגיטרה או בנות?
כי אם הוא ינגן הרבה יותר טוב ממני זה יהיה לא נעים בכלל.
אני צריכה מישהו שמנגן בדיוק כמוני ועל אותו היצע כלים וכך נתקדם ביחד |מסכם|
מסכימה שלא נעיםשמן פשתןאבל רק בהתחלה, כשעוד מתפאדחים.
אם הוא מנגן טוב ממך- הוא מקדם אותך. כמו שיעור פרטי.
אני אוהבת שבעלי טוב ממני ברב הדברים.
זה פשוט שאני כזאת גאוותנית טיפשונת.
(למה את אוהבת? זאת ההרגשה שהוא אביר שלך שכזה?)
שמן פשתןהצורך להעריץ
וגם עניין של משיכה.
שמחתי להגיע לתגובה הזאת.אלעזר300אחרונהתודה לתגובות אחרונות שהביאוני עד הלום.
אני מנגנת..
אווו גיטרה![]()
משעשע שזהבקש עבדךמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)