בס"ד

ה – המנהג לסמוך על סיום מסכת

בס"ד

דואגים מראש שהסיום יהיה בתענית, ועושים אותו בבוקר לפי מה שיודע לי.

בס"ד

 וגם להבין את הסיום ולהיות נוכחת בו(כלומר להגיע לבית הכנסת ולשמוע אותו)

זה הטריק הכי ישן בספר בערך... 

נראה לי שאחי הוא הבכור היחיד שמקפיד שלא ללכת לסיום מסכת בערב פסח (יש קבוע בסוף התפילה בכל בית כנסת בארץ, בערך, אז ממש צריך פעולה אקטיבית כדי להימנע מזה) כדי לצום בתענית בכורות...

אצלנו צמים ולא רק הבנים...

ממש מעניין אותי איך זה התגלגל ככה שסיום מסכת מחליף צום.

אז זה לא נחשב שאת 'מקפידה' שלא ללכת, אלא פשוט טכנית עד היום לא הלכת כי לא ידעת שיש אפשרות כזאת. 

השנה תוכלי להיכנס למועדון האקסקלוסיבי

"הבכורות, מי שיוכל אין לסמוך על היתר הסיום כלל".

וכמו כן: "הבכור שהוא בריא ויודע שלא ימנע מקיום מצות הלילה, יתענה ואל יסמוך על הסיום".

למעשה, הרוב נוהגים לאכול ב"סיום". כנראה צריכים כח לקריאת ההגדה בלילה אחרי ההכנות לקראת פסח.. או שחוששים - שזה מה שמובא במ"ב - שלא יוכלו לאכול כהוגן בלילה מצה, מרור, שתיית ארבע כוסות, אחרי הצום.

לגבי בנות. השו"ע אומר, "ויש מי אומר שאפילו נקבה בכורה מתענה" (משנה ברורה: כי מכת בכורות היתה גם עליהן, עפ"י המדרש). הרמ"א: ואין המנהג כן. והמ"ב מסביר כי התורה לא נתנה קדושת בכורות לנקבה לשום דבר.

אם מישהי צמה - אשמח להכיר אותה (ולשמוע למה) 

(ואני גם לא מכירה בנות שמשתתפות בסיומי מסכת כי הן נוהגות לצום)

במצרים ה' הרג את הבכורים (הבנים) של המצריים

את יודעת מה המקור לכך שהן צמות?

http://www.kolech.org.il/maamar/%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8-%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%AA%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA/

אז לא

הוא לא בג'מייקה??

אף פעם לא אמרו לי שאני צריכה לצום אז למה לי

|דביבונת מזון|

ואין סיכוי שאני אוסיף לי צום באחד מהימים שהכי צריך בהם כוחות

יש מן האחרונים שסוברים שגם האישה צריכה לצום/לצאת ידי חובה בסיום

(ולכל אישה יש בן בכור.. איפהשהו..)

יש לך מקור? שם? 

[ואולי נפ"מ למה שכתבת באחת ההודעות הקודמות]

המשנה ברורה אומר מפורש שגם אם עברה הפלה ל"ע - הבן שאח"כ נקרא בכור לענין זה. אלא אם כן שלמו חודשיו ונפטר ל"ע אפילו בתוך ל' יום.

"והבא אחרי נפלים צריך להתענות דהוי בכור לנחלה וכל זה בנפל ודאי אבל מי שנולד אחר בן תשעה אע"פ שמת תוך ל' יום אין צריך להתענות"  (סימן ת"ע, ס"ק ב)

[מה שכתבת על "פטר רחם", נכון לגבי פדיון הבן]

[ולא לכל אשה יש בן בכור. יכולה להיות בת בכורה. אבל מדובר אם האב בכור וצריך ממילא להתענות עבור עצמו - אז האם האמא תתענה עבור בנה הבכור, עד שייעשה בר מצוה, במקום האבא]

רמ"א (סימן ת"ע סעיף ב):

ונוהגין כשהאב בכור, האם מתענה תחת בנה הבכור כשעדיין קטן ואם אין האב בכור, הוא מצענה בעד בנו עד שיגדל.

משנה ברורה:

ויש מהפוסקים שכתבו שאין צריכה להתענות דתענית האב עולה גם בשביל בנו.ובמקום שמצטערת יש להקל. וכל שכן אם היא מעוברת או מניקה ומצטערת מן התענית, יש לה להקל אף אם אין לה בעל שיתענה בשביל בנה. וכן יולדת אין לה להתענות עבורו.. אכן אם התחילה להתענות פעם אחת עבורו הוי נדר וצריך התרה

אנחנו פשוט אוכלים איזה קרקר מסעודת מצווה של סיום מסכת. 

למיטב ידיעתי ללא זה צריך לצום.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!