בס"ד

ה – המנהג לסמוך על סיום מסכת

בס"ד

דואגים מראש שהסיום יהיה בתענית, ועושים אותו בבוקר לפי מה שיודע לי.

בס"ד

 וגם להבין את הסיום ולהיות נוכחת בו(כלומר להגיע לבית הכנסת ולשמוע אותו)

זה הטריק הכי ישן בספר בערך... 

נראה לי שאחי הוא הבכור היחיד שמקפיד שלא ללכת לסיום מסכת בערב פסח (יש קבוע בסוף התפילה בכל בית כנסת בארץ, בערך, אז ממש צריך פעולה אקטיבית כדי להימנע מזה) כדי לצום בתענית בכורות...

אצלנו צמים ולא רק הבנים...

ממש מעניין אותי איך זה התגלגל ככה שסיום מסכת מחליף צום.

אז זה לא נחשב שאת 'מקפידה' שלא ללכת, אלא פשוט טכנית עד היום לא הלכת כי לא ידעת שיש אפשרות כזאת. 

השנה תוכלי להיכנס למועדון האקסקלוסיבי

"הבכורות, מי שיוכל אין לסמוך על היתר הסיום כלל".

וכמו כן: "הבכור שהוא בריא ויודע שלא ימנע מקיום מצות הלילה, יתענה ואל יסמוך על הסיום".

למעשה, הרוב נוהגים לאכול ב"סיום". כנראה צריכים כח לקריאת ההגדה בלילה אחרי ההכנות לקראת פסח.. או שחוששים - שזה מה שמובא במ"ב - שלא יוכלו לאכול כהוגן בלילה מצה, מרור, שתיית ארבע כוסות, אחרי הצום.

לגבי בנות. השו"ע אומר, "ויש מי אומר שאפילו נקבה בכורה מתענה" (משנה ברורה: כי מכת בכורות היתה גם עליהן, עפ"י המדרש). הרמ"א: ואין המנהג כן. והמ"ב מסביר כי התורה לא נתנה קדושת בכורות לנקבה לשום דבר.

אם מישהי צמה - אשמח להכיר אותה (ולשמוע למה) 

(ואני גם לא מכירה בנות שמשתתפות בסיומי מסכת כי הן נוהגות לצום)

במצרים ה' הרג את הבכורים (הבנים) של המצריים

את יודעת מה המקור לכך שהן צמות?

http://www.kolech.org.il/maamar/%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8-%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%AA%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA/

אז לא

הוא לא בג'מייקה??

אף פעם לא אמרו לי שאני צריכה לצום אז למה לי

|דביבונת מזון|

ואין סיכוי שאני אוסיף לי צום באחד מהימים שהכי צריך בהם כוחות

יש מן האחרונים שסוברים שגם האישה צריכה לצום/לצאת ידי חובה בסיום

(ולכל אישה יש בן בכור.. איפהשהו..)

יש לך מקור? שם? 

[ואולי נפ"מ למה שכתבת באחת ההודעות הקודמות]

המשנה ברורה אומר מפורש שגם אם עברה הפלה ל"ע - הבן שאח"כ נקרא בכור לענין זה. אלא אם כן שלמו חודשיו ונפטר ל"ע אפילו בתוך ל' יום.

"והבא אחרי נפלים צריך להתענות דהוי בכור לנחלה וכל זה בנפל ודאי אבל מי שנולד אחר בן תשעה אע"פ שמת תוך ל' יום אין צריך להתענות"  (סימן ת"ע, ס"ק ב)

[מה שכתבת על "פטר רחם", נכון לגבי פדיון הבן]

[ולא לכל אשה יש בן בכור. יכולה להיות בת בכורה. אבל מדובר אם האב בכור וצריך ממילא להתענות עבור עצמו - אז האם האמא תתענה עבור בנה הבכור, עד שייעשה בר מצוה, במקום האבא]

רמ"א (סימן ת"ע סעיף ב):

ונוהגין כשהאב בכור, האם מתענה תחת בנה הבכור כשעדיין קטן ואם אין האב בכור, הוא מצענה בעד בנו עד שיגדל.

משנה ברורה:

ויש מהפוסקים שכתבו שאין צריכה להתענות דתענית האב עולה גם בשביל בנו.ובמקום שמצטערת יש להקל. וכל שכן אם היא מעוברת או מניקה ומצטערת מן התענית, יש לה להקל אף אם אין לה בעל שיתענה בשביל בנה. וכן יולדת אין לה להתענות עבורו.. אכן אם התחילה להתענות פעם אחת עבורו הוי נדר וצריך התרה

אנחנו פשוט אוכלים איזה קרקר מסעודת מצווה של סיום מסכת. 

למיטב ידיעתי ללא זה צריך לצום.

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה