סתם כי באלי..
וכי יש לי חברה חמודיתת!!
נסיכונת..![]()
פרפר לבן.סתם כי באלי..
וכי יש לי חברה חמודיתת!!
נסיכונת..![]()
ב"ה*בננית*(ד"א את אדם ממש מתוק. שמתי לב לזה כבר מזמן
)
אני לא חושבת..
אני ממש מגעילה לפעמים..
ובכלל,
לא נראלי שאת באמת מכירה אותי אם את אומרת שאני אדם מתוק..
*בננית*את לא מכירה אותי.
וכנות פשוטה

ממתי אני כזאת?
כילו,אין לי בעיה להיות נחמדה,
אני משתדלת..
טוב, לוידעת,
זה לא, אוף..
לוידעת..
לטוב ולמוטב
ככה קלטתי מדברים שכתבת..
בכל אופן זו התרשמות שטחית, אני לא מכירה אותך לעומק.
שתדעי שאת משדרת משהו טוב 
פרפר לבן.טוב, יש בזה משהו..
אבל לוידעת,
זה משהו שמרגיש לי לא כ"כ קשור אלי..
לוידעת, שאני כותבת בפורום אני כאילו יותר בוגרת ממי שאני באמת,
אוף, לוידעת..
התגובות הרבה יותר ספונטניות, ובגלל שכך - פחות בוגרות (אצלי לפחות).
מול מסך יש זמן לחשוב, לשקול, למחוק ולעדן 
הגיוני מאוד.
אני באמת כותבת די בספונטניות.
ואז מתחרטת.
פשוט בכתב אני יותר מצליחה להתבטא.. ![]()
אני לא ממש מרגישה בנוח לדבר מול כל הפורום.. ![]()
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)