רָץ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים
וְהַכְּלָל, אֲהוּבִי אָחִי, 
חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד,
וֶאֱחֹז עַצְמְךָ בְּכָל הַכֹּחוֹת לִשָּׁאֵר קַיָּם בַּעֲבוֹדָתְךָ, 
וְאַל תָּחוּשׁ וְאַל תִּסְתַּכֵּל כְּלָל
עַל כָּל הַנַּ"ל
אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה -
וְאִם אַתָּה רָחוֹק מְאֹד מְאֹד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ,
וְנִדְמֶה לְךָ שֶׁאַתָּה פּוֹגֵם בְּכָל שָׁעָה מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, 
עִם כָּל זֶה
כְּנֶגֶד זֶה
תֵּדַע - שֶׁאִישׁ כָּזֶה, שֶׁהוּא מְגֻשָּׁם כָּל-כָּךְ, 
כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה
שֶׁהוּא מְנַתֵּק עַצְמוֹ מְעַט מְעַט מִן גַּשְׁמִיּוּתוֹ
וּפוֹנֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - הִיא גְּדוֹלָה וִיקָרָה מְאֹד מְאֹד,
וַאֲפִלּוּ נְקֻדָּה קְטַנָּה מְאֹד
שֶׁהוּא נֶעְתָּק מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ - 
הוּא רָץ בָּזֶה
כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת
בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים.
(ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה מ"ח)
