שלעולם אינם זורקים אבנים לים ככה סתם?
הם מקפיצים את האבן בתכנון גאוני,
שתפגע קודם כל באבנים התוחמים את החוף והמים, תכפיל תאוצה ותנחת רחוק רחוק.
אז ככה פינג.
לא סתם מעיפה קופסא חדשה של קפה מגורען -
קודם כל הקופסא עפה על המצח שלה ויוצרת שם מזכרת עגולה חמודונת,
ואז מכפילה תאוצה ומתנפצת איפשהו באמצע המטבח.
#שבת_מתסתכלת_סוף
יוניאחרונה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
