לידות בית היא המדיניות שם. נראה לי שנתונים ממדינות כאלה יהיו אובייקטיבים ויספקו תמונה אמיתית.

את צודקת, קשה מאוד לקבל מושג אמיתי כשהגורמים נגועים באינטרסים אישיים.

הדחופה כמו מד"א, יותר זמינים ויותר ערוכים לתת מענה מהיר מאשר בארץ.

אני מניחה שאת לא נמנעת לסוע ברכב בגלל תאונות דרכים, נכון? למה? כי סטטיסטית הסיכון להיפגע הוא לא גדול.

אנחנו עושים השתדלות, נוסעים לפי החוקים, חוגרים וכו' וזוכרים שרוב הסיכויים שאנחנו נחזור הביתה בשלום אי"ה.

אז מה? 

בודקים, מה בריא יותר בכל לידה לגופה, אישה שתחוש בטוחה יותר במהלך הלידה מגבירה את הסיכויים ללידה טובה יותר ובריאה יותר לה ולתינוק. אז אישה אחת תרגיש בטוחה יותר בחדר לידה והשניה בבית. מה בריא יותר? כל אישה לפי העניין.

סטטיסטית בלידה ראשונה הסיכונים בלידת בית לעומת בית חולים הם זהים. בלידה שניה ומעלה בטוח יותר ללדת בבית. (כמובן בהנחה שההריון תקין והלידה היא לפי הפרוטוקולים)

לגבי התינוק- בלידת בית יש מעקב צמוד של המיילדת, היא בודקת בתדירות קבועה את הדופק של התינוק ויכולה לזהות אם חלילה יש בעיה בשלב הרבה יותר מוקדם בזכות הליווי הצמוד, לעומת בבית חולים שמיילדת אחת יכולה להיות על 3 יולדות במקביל ואמינותו של המוניטור ידועה כבעיתית. 

בהנחה שיש בעיה המיילדת בבית תוכל להורות על פינוי ובמקביל לדווח לבית החולים הקרוב שהיא מפנה יולדת וכך יערכו מראש לטיפול מתאים. 

מה היה קורה אם זה היה בבית חולים- סביר שהיה לוקח יותר זמן לזהות וברגע שמזהים שיש בעיה גם אם היא אקוטית ודורשת ניתוח קיסרי במצב החירומי- לוקח חצי שעה מרגע החזרה על ניתוח עד לפתיחת הבטן- שזה בדיוק הסיבה שלא יולדים במרחק שעולה על חצי שעה מבית החולים. 

צריך גם להבין שבד"כ לוקח זמן ללידה להסתבך ואפשר לראות הדרגתיות בזה, בד"כ לא בבום מלידה שלווה ורגועה יש צורך להוציא את התינוק אלא יש כל מיני סימנים מקדימים.

בד"כ גם במקרה של פינוי מלידת בית לבית חולים הלידה ממשיכה בבית החולים בצורה תקינה ואחוז לידות הבית שמסתיימות בקיסרי נמוך משמעותי מאחוז לידות בית החולים של נשים בסיכון נמוך (שהיו יוכלות ללדת בבית) שנגמרות בקיסרי.

מציעה לך לחפש את המחקר של שיפטן ולקרוא את הנתונים מול עיניך.

הוא דיבר בעיקר על סיבוכים ליילוד, לדוג' מצוקה נשימתית לאחר הלידה. במצב של ירידת מים מקונאילים בסוף הלידה, כבר אי אפשר להספיק להתפנות בזמן... וכד'

הסיכונים שדיבר עליהם הם בעיקר ליילוד ולא לאם...

לגבי המצב האמהי אני מרגישה בטוחה. אני תוהה לגבי הסיכון לתינוק... האם זה שווה את זה.

בינתיים במחקרים שראיתי לא קראתי משהו שעודד אותי...

זה ניתוח של תוצאות לידות בית בישראל במשך כמה שנים כאן

שימי לב לטבלה שמדברת על סיבות להעברה שקשורות לילוד.

קראת מחקר אמריקאי? כי בארצות הברית המצב שונה לחלוטין מאצלנו, אישה יכולה להיות במרחק 5 שעות מבית חולים אז היא יולדת בבית בלי קשר למצב ההריון ובוודאי שאין זמן לפנות אם יש בעיה, כן? זה ממש לא המצב בישראל.

ובכל שנה מתפרסמים הנתונים על לידות בית של אותה שנה, המיילדות חייבות לדווח למשרד הבריאות על כל הלידות שהיו בהן וד"ר שיפטן מנתח את הנתונים. 

שמשווה את התוצאות של ילודים שנולדו בבית, לילודים שנולדו בבי"ח. 

לא הצלחתי להבין מהמאמר מה המצב בבי"ח יחסית ללידות בית, הרי ברור שגם בבי"ח יש סיבוכים ומוות ח"ו... 

אבל אני אישית אף פעם לא הרגשתי שמישהו רוצה להתערב לי בלידה ולעשות אותה לא טבעית. 

מה שכן קצת מפריע לי בבית חולים - שפשוט מאוד עמוס ובאמת צוות לא יכול לשים לב ולהיות עם יולדת למרות שהם משתדלים

מצד שני מישהי פעם תיארה לידה עם רופא פרטי אחרי קיסרי. וגם שם היא בעצם הייתה עם דולה וזהו בלעדיו ובפתיחה 9 לקחו אותה בבית חולים באוטו! אני אישית בפתיחה כזאת הייתי מזמינה אמבולנס ולא יוצאת החוצה. הרי בשלב כזה לידה באמת יכולה להתרחש כל רגע ואצל אותה אישה היו יכולים להיות כל הסיבוכים שבעולם. אז מה אפשר לעשות באוטו באמצע הדרך. ועוד מכירה מישהי שלקחה רופא פרטי, שילמה לו 12000 שקל ובסוף היה לה קיסרי. אז אפשר לעבור אותו דבר בחינם. למה לשלם?

ואני לא חושבת שלרופא ספציפי או אחות ספציפית יש אינטרס שעוד יולדת תבוא אליהם -גם ככה מאוד מאוד עמוס. 

אולי לבית חולים בכללי זה כדאי אבל נראה לי שגם ככה לא עומדים בעומס. מה שכן שאם הם יודעים שאחרי זה צריך לטפל בסיבוכים אז זה כן אמור להפריע להם.

ואני לא חושבת שלידות בית מאיימות כלכלית על בתי חולים. כי חלק ניכר מנשים לא יכולות ללדת בבית מכל מיני סיבות- בריאותיות, כלכליות, מרחק מבית חולים, ובכלל אין כל כך הרבה מיילדות בית.  

אבל מותר גם להודות שהיא טעתה. במצבים כאלה כל דקה קובעת.

גם לחברה שלי היה סיבוך מאוד מאוד נדיר - ילד לא נשם. אז טיפלו בו מהר. ובעיקרון הוא ילד רגיל היום עם בעיית שמיעה באוזן אחת .

 ואם לדבר על עצמי - אף פעם ברוך ה' לא נזקקנו לשום דבר מיוחד בלידה - לא אני ולא ילדים. ובדיעבד יכולתי אותו דבר ללדת גם בבית. רק לא מבינה בשביל מה. כדי לטרטר תינוק חדש מבית למרפאה ביומיים הראשונים? 

אם היינו במאה 17 או אפילו ברוסיה עוד יכולתי להבין

בלי לדעת במדויק מה הייתה בעיה אי-אפשר לקבוע שתוצאה שווה. חוץ מניצל יש גם באיזה מצב הוא ניצל.

מלחיץ או לא, פחות נוח או לא - זה לא משנה. ילדים בכללי זה מלחיץ ולידה בכללי זה כואב. ולא צריך לחשוב ששינוי קל בתאורה יהפוך לידה לחוויה, והורות לקלה.

עד לשורה האחרונה

כי שינוי בתאורה ובתנאים יכול לשנות את הלחץ של האישה ואת כמות ההורמונים שמשתחררת ומכאן גם את משך הלידה וההתקדמות שלה.

אז זה לא משהו שיש לזלזל בו.

הסתבכויות שהייתי חייבת רופא  ילדים זמין וחדר ניתוח קרוב.  לא יודעת מה לייעץ אבל יש הרבה התפתחויות שלא יודעים מראש. אפשר ללדת טבעי גם בבי"ח שמאפשר. אני את הסיכון לא הייתי לוקחת

לא ידעתי על בעיות

למשל אחרי לידה פעמיים היה לי שילייה שלא יצאה שליה. באחת מהן הגעתי לחדר ניתוח להרדמה מליאה והוצאת שאריות. ממש לא ידוע לפני

בשתי לידות היה ירידות בדופק אצל עובר שהתפתח במהלך הלידה. חבל טבור כרוך. מפחיד וגרמו לי ללדת מהר

לידה אחרת זווית לא נכונה של הראש שלא יכול לעבור. 

ויש לציין שחלקן היו לידות טבעיות לגמרי והסתבכו...

אני מעדיפה להגיע בראש שקט (?!) לבי"ח

בבית חולים יש יותר סיכון למשל לשיליה לא שלמה (בגלל אפידורל, פיטוצין, מניפולציות על חבל הטבור במקום לחכות שהשיליה תצא) שזה דברים שכשאישה באה ללדת בבית חולים היא לא תמיד שמה לב כמה פרטים שונים בהתנהלות בבית ובבית חולים. בית חולים יכול לקחת את הצ'אנס ולתת טיפה פיטוצין כדי לקדם לידה ובבית פשוט לא עושים את זה, כי בבית החולים הם מקסימום יכבו את השריפה שהם יצרו ובבית יקחו בסבלנות לקצב הטבעי של הלידה. 

ובכל זאת זה כן יכול לקרות בבית ולכן המיילדת מצוידת בזריקות פיטוצין כדי להתגבר על דימום חריג ומפנה במיידי אם השיליה לא שלמה וחדר ניתוח מחכה ליולדת- שוב, במיוחד בשעות שאחרי הלידה בבית המעקב אחרי הדימום הוא צמוד ובבית החולים ממש לא צמוד ולכן בבית מרוויחים זמן של גילוי מוקדם. 

וברגע שיש היסטוריה בעייתית אז לא בהכרח מותר לאישה ללדת בבית. 

ירידות דופק- שוב, מיילדת עוקבת בבית אחרי הדופק ומפנה במידת הצורך. 
וכן בדיוק כמו בשיליה לפעמים ירידות הדופק הן בגלל ההגבלה בתנועה, הפיטוצין וכדו'.

דווקא הייתה בלידה טבעית לגמרי ומהירה. רק אח"כ... די זירזו אותי לחדר ניתוח. מעדיפה להיות קרוב

אבל יש צדק גם שבלידות עם אפידוראל יש יותר סיכונים. על גופי ראיתי

בכל מקרה  ההמלצה לא גורפת ללדת בבית וחשוב לדעת זאת

וכן, ראיתי במו עיני מיילדות שמושכות בעדינות את השיליה כדי שתצא- הן יודעות מה הן עושות ובד"כ זה בסדר אבל לא תמיד... בבית זה לא קורה, מיילדת בבית לא עושה את זה.

ואני מניחה שרוב היולדות לא מודעות בשלב הזה האם הן הוציאו את השיליה עצמונית או האם המיילדת עזרה להן. 

וכן פיטוצין- בטוח קיבלת לאחר הלידה- את יודעת מתי בדיוק קיבלת? לפני או אחרי יציאת השיליה? 

אבל בהחלט, שוב אדגיש זה יכול לקרות גם בבית אבל בסבירות נמוכה בהרבה ואם עומדים בכללים בע"ה מגיעים בזמן לניתוח. 

ההמלצה היא כל מקרה לגופו, בוודאי שמי שניחוח בית החולים מרגיע אותה טוב שתלד בבית החולים  

ב"ה פיטוצין במקרים האלה מציל חיים במיידי. 

ב"ה התקדמנו בחיים, יש מחקרים ומערך רפואה מתקדם שמאפשר לידות טבעיות בטוחות בבית

הלידה בבית מצילה חיים כפשוטו.

נו, באמת. אם את מהצד של הרפואה למה את לא מקשיבה להמלצות ארגון הבריאות העולמי?

אבל הי, למה לא לכתוב סיסמאות בלי להסביר ולנמק אם אפשר? 

מבחינת סיכונים לעובר, האם גם לידה בבית החולים בחדר לידה טבעית, היא יותר מסוכנת מאשר לידת בית?

ואדגיש,

לא אוהבת את שיח הסכנות,

בגדול כל אופציה כזאת כשהיא נבחרת בצורה מושכלת ועל פי הכללים שנקבעו בכובד ראש היא בטוחה דיה והעיקר שהאשה ננמצאת במקום שהיא בטוחה בו

ראיתי את התגובות, וכולן מתייחסות רק לבריאות הילוד.

ובכן, כאיש מד"א ותיק ילדתי לא מעט לידות בית ואמבולנס, כולל לידות תאומים, הכלל המנחה אותנו, אינו טובת הילוד(שעדין לא בא לעולם...)אלא בראש ובראשונה שלום האם!

אכן, בחלק לא מבוטל מהלידות שביצעתי, היולדות קמו לאחר הלידה והרגישו מצוין, עד שלעתים באמת הליך הפינוי לבית החולים נראה מיותר..

אולם בחלק מהמקרים, היה איבוד דם מסיבי, עד כדי הלם, כמובן שבמקרים מעין אלו, דרוש צוות נרחב יותר ליילד תוך כדי טפול באם, פתיחת וריד, מתן נוזלים (שאינם תחליף לדם..).

זה השיקול מהצד המטפל שלי.

שיהיה בשעה טובה ובידים מלאות.

למקרה שהעסק לא הולך כרגיל?

אני לא יודע איפה הגברת גרה, אבל יש מקומות שעד שיגיע צוות מד"א יקח חצי שעה.

לפי פרוטוקול משרד הבריאות חייב איש צוות אחד- רופא או מיילדת (עברו הכשרה מיוחדת וכו' לא כל מיילדת יכולה) 

וכמו שפירטתי למעלה ללידה בד"כ לוקח זמן להידרדר חלילה ובמקרה הצורך אפשר לפנות לפי שנהיה אקוטי או להזמין מד"א שיהיו בכוננות. 

המיילדת מגיעה עם ציוד מלא להנשמה גם לאמא וגם ליילוד ועוברת רענונים באופן שוטף לגבי החייאות יותר ממילדות בחדר לידה.

אתכם זה אולי פחות מעניין, אותי כאמו של התינוק הזה זה מעניין לא פחות ואולי יותר!

לפי הנסיון שלי, מיילדת טובה, תדע איך לא לגרום לירידת דופק העובר ולברדיקרדיה, (מצוי אצל לא מנוסות כשתהליך הלידה מתארך), אם התנוק אכן ברדיקרדי,גם כאן תלוי מאוד בנסיון של המיילדת ובקור הרוח שלה, בדר"כ לאחר טיפול מקצועי נכון, הילודים מתאוששים מהר.

אני לא יודע לגבי מתן אנדרנלין, לדעתי זה לא בסמכות מיילדת.

שווה להוסיף עוד כסף לרופא ילדים שיעמוד בחדר למקרה חרום...חוץ מהמילדת כמובן

השאלה אם במקרה חירום מספיק רק הרופא ילדים או צריך מיכשור בית חולים

אז ככה:

ב"ה יש לי ארבעה ילדים מקסימים שכולם נולדו בבי"ח. ב3 לידות קיבלתי אפידורל לקראת סוף הלידה, והיה בסדר גמור, למרות שעות ארוכות של צירים בלי תומכת או דולה. בלידה אחת שוכנעתי לקבל טשטוש והיה נורא.

אבל ככלל אני לא מהמשוגעות ללידה טבעית בודקא, ולכן ללדת בחדר לידה טבעי לא יהיה הפתרון עבורי.

לצערי לאחר הלידה האחרונה נזקקתי לרופאים בשל בעיית פיריון שהתעוררה אצלי  ... (הלידה האחרונה היתה מזמן מאד) מה שגרם לי לסלידה גדולה וחזקה מכל הממסד והמערכת הרפואית.

ב"ה עברתי תהליכים שונים עם עצמי, כיום אני במקום בוטח יותר בה' יתברך ובגופי.

אני יודעת שמבחינה נפשית יהיה לי הכי טוב ללדת בבית, במקום הבטוח שלי, כשאני מרגישה עטופה במיילדת (ודולה, היא באה עם דולה בתשלום נמוך) שבחרתי, כשאני מכירה אותה והיא אותי,  כשהחיים נמשכים ולא נקטעים במעברים לבי"ח וחזרה. בפרט שרק מראה בי"ח עושה לי רע. גם ההיקשרות לתינוק נראית לי הרבה יותר טבעית ושלמה כשהתינוק 'נכנס' לחיים בלי אנשים זרים, אלא ישר לחיק משפחתו האוהבת.

בקיצור, חלום גדול שלי.

כמובן שאני מתכוונת ללכת לפי הנהלים בע"ה. לא אקח סיכונים כמו לידת עכוז (כרגע העובר עכוז..) ואקח מיילדת מוסמכת לעניין, המרחק שלי מבי"ח לא עולה על 7 דק' נסיעה (בהתחשב בפקקים. מרחק אוירי פחות)

אגב, שוב, אני לא באה (כמו תחיה למשל ) 'מהקומונה הטבעונית' (בהומור כמובן) אני העוף המוזר הראשון כאן בכל האזור והמשפחה.. ברור לי שלא אקבל תמיכה מהמשפחה. בעלי דוקא מוכן לכל רצון שלי.

אלא שהרופא הזה (לא שציפיתי למשהו אחר! ובכל זאת) הצליח לערער לי את הביטחון בעצמי וביכולת שלי להחליט.

אני גם לא טיפוס שלא לוקח סיכונים. אם אני מכירה את הילד שלי למשל, אני אתנהג איתו לפי ההרגשה שלי, למרות שיתכן שיש הוראה גורפת אחרת.

תחיה, אם אפשר לפנות אלייך באישי, אשמח.

תודה לכולם!

אני לא באה מקומונה טבעונית ואף אחת אצלנו במשפחה לא ילדה בבית ורוב הסביבה לי לא ממש תמכה אם לא התנגדה נמרצות

לכן אני רוצה לחזק מי שמתלבטת פה, כי הייתי שם, זו לא החלטה קלה ולא באה מאיזה מקום רומנטי לאף אחת  

את מוזמנת לאישי בשמחה!

אני ילדתי בבי"ח לידה רגילה ומהירה ב"ה,ובחדר לידה התלבטו האם הדימום שלי לאחר הלידה הוא נורמלי 

ואז החליטו שהוא גבולי והעבירו אותי למחלקה כשעתיים בערך אחר הלידה,ולמזלי הגדול הייתי בס"ד בהדסה עין כרם שהם מאוד מאוד זהירים ורציניים,ובאמת פעם ב2 דקות על השעון אחות נכנסה אלי ובדקה שאני בסדר,ואכן אחרי כמה דק' פתאום הרגשתי רע מאוד היה לי ציר חזק ופרץ לי זרם דם מטורף...וחסדי ה' המאוד גדולים שהייתי בבי"ח וישר עצרו את הדימום בעזרת צוות מתוגבר,ולמרות המהירות של הטיפול שלא דיממתי מעבר לכמה דק' עדיין איבדתי כמות גדולה של דם,ואם חלילה הייתי בבית(אפילו שאני גרה בקרבת בי"ח)לא ברור מה היה קורה...אז מנסיון לא שווה אפילו סיכון פיצפון לא על חיי האם ולא על חיי התינוק!!!-"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"-זה הלכה מעל לכל דמיון ותחושה!

תמיד כשאני שומעת נשים מדברות על לידות בית אני אומרת בליבי וואו הם פשוט לא יודעות ששום תחושת ביתיות לא שווה אחוז סיכון אחד של חיים....

רק בריאות שמחה ונחת!

הריון ולידה בריא ושמח!!!!

ככה תרגישי יותר רגועה ובידיים טובות.

לדעתי ממש לא שווה את הסיכון.

נשמע מדהים. עדיין לא בדקתי מבחינה בטיחותית וכו' אבל חושבת שמתישהו אלך על זה.

מה עם ללדת בקליניקה טבעית שאינה בי''ח? יש כאלה מקומות.

לאחר טיפול? האם יש הבדל בתוצאות בין אלה שהסתבכו בבי"ח לאלה שבבית.. ולא מצאתי עדיין מחקר משווה על זה.

אם חס ושלום קורה כזה דבר באיזה מקום יהיה יותר זמין לטפל? בבי"ח או בבית?

למי יש יותר ניסיון בכאלו מקרים?

איפה יש יותר מכשירים? וצוות?

נשמע שבאחוז סיכון עדיף להיות קרוב כה שיותר.

אצלי לפחות כן הייתי בהשגחה של מיילדת. נכון לא הייתה כל הזמן. אך נכנסה וגם בעלי בדר"כ נמצא קרוב להזעיק

קראתי את השירשור וחשבתי עליך...

רציתי רק לומר,

שלדעתי ובהרגשתי ההחלטות האלו ללדת בבית חולים או בבית, נובעות אצל רוב הנשים יותר מהלב ופחות ממחקרים כאלו ואחרים.

אולי אני טועה... אבל קשה לי להאמין שניתן למצוא מחקרים גורפים שממליצים לכאן אן לכאן, שיתנו לך את המענה המוחלט שאת מבקשת

(אולי כן - לא בדקתי, אם את בעניין תבדקי כמובן כמה שנוח לך)

הנקודה היא שלדעתי בסופו של דבר זה עניין של העדפה, של הרגשה.

אם אישה מרגישה נינוחה ושלווה מהרעיון ללדת בבית \ בבי"ח - זה מה שהיא תעשה....

אולי תתמקדי יותר בתחושות ובהכנה שלך, ואם תהיי שלמה עם הבחירה אולי פחות תוטרדי מנתונים יבשים שספק אם ניתן לאשש בודאות...

בכל מקרה - בהצלחה רבה!! אני מבינה מאד את ההתלבטות ואת הרצון ללדת בצורה רגועה כמה שניתן.

יש תינוק שבמהלך הלידה(4) נוצר לחץ על הראש ושהיא נסעה באמבולנס הלחץ רק גדל.. עכשיו הנזק הוא כבר בלתי הפיך.. וממש כואב הלב. לפי מה שהבנתי הם הולכים למונשמים בהרצוג..

הסיכון הזה לא שווה בעיני!! וזה דברים שאי אפשר לצפות.. יש הרבה מרכזים טבעיים ולדעתי עדיף לברר.

אני בגישה קצת אחרת.

אני יוצאת מנקודת הנחה שהם יהיו הכי הכי, שילך הכי חלק וטוב.

אוקי, זה לא נכון, אני חרדתית בדיוק כמוך. אבל זאת השאיפה שלי.

אני מנסה לשדר את האמון ותחושת המסוגלות. אם יווצר קושי חריג - נטפל, ונדאג, העין תמיד פקוחה.

אבל השדר הפנימי, וגם החיצוני - כלפי הילדים, כלפי הצוות החינוכי - הוא שדר של כח ואמון ביכולות.

ואם יש צורך - מתערבים בזריזות, מביעים בקשה ספציפית (יש לי בן עם רגישות תחושתית ומשהו הפריע לו, ישר הרמתי טלפון, החמאתי על הטוב וביקשתי בקשה ספציפית) ומביעים אמון בשיתוף פעולה ובכוונות הטובות.

את אמא מדהימה, מקדימה רפואה למכה, דואגת ומטפלת ביקרים לך, אני מאמינה בך שתמצאי את הדרך הטובה ונכונה לכם (הפעם זה שדר אמיתי מהלב)

בדרך כלל יש מפגש עם מורה , הורים וילדים יום לפני.

ביום ראשון ללימודים יש בתי ספר שבו ילדי כיתה א מגיעים יותר מאוחר מכולם ואז יש טקס נחמד. יש בתי ספר שזה אחרת. יום ראשון ללימודים בדרך כלל יום קצר.

מורה מחליטה מי יושב עם מי. עד סוף יסודי בדרך כלל. לפעמים גם בחטיבה. פעם בכמה זמן מחליפים מקומות.

אחהצ, בסביבה מכילה

ושם בוחרים מקום והכל.

לגבי היום הראשון-

אל תגיעו מידי מוקדם אבל כן לנסות לכוון נגיד לסביבות רבע לשמונה ולא ממש לצלצול.

שימצאו מקום שנוח להם, יתמקמו בנחת. בדכ המחנכת שם לכוון בזה ולא חושבת שרוב ילדי א יודעים ליד מי הם הולכים לשבת.. דיי זורמים והגיוני שבשבועות הראשונים המורה תחליף מקומות גם ככה.

תגיעו איתם, תצטלמו בנחת בכניסה, במקום בכיתה.. וזהו לדעתי, תסמכי עליהם ותסמכי על המורה..

לגבי התאומות- לא חושבת שרלוונטי לערב יועצת. הייתי שולחת לכל אחת מהמחנכות הודעה קצרה לגבי זה (שלום איקס, אני וואי אמא של זד. אני לא יודעת אם כבר שמעת, אבל לזד יש תאום, קיו, בכיתה השניה. זו שנה ראשונה שלהם בנפרד אז אשמח אם תוכלי לראות שהוא מוצא את מקומו ללא התמיכה של אחיו.. מצפה להכיר עוד, וואי) ושולחת את זה כמובן לשתי המחנכות.

הם באותו נושא ולכן עדיף שיהיו יחד ולא יציפו את הפורום בשרשורים מקבילים

אשמח לדעת כמה דברים:

מה מכינים להם לבוקר? טיפים לייעול? איך מתארגנים סביב זה בבית? גם ככה כשהם היו בגן בקושי קמנו ושנינו פרפרנו כדי להתארגן איתם והגענו מאוחר

אז זו עליית שלב. נשמח להיערך לזה.

אתם באמת מדביקים להם או משאירים פתקים בסנדוויץ?

ומה עושים עם ילד שלא אוהב כלום חוץ משוקולד ופיתה? זה נורא לא בריא. איך חושפים אותו לעוד טעמים? עושה לי בעיות עם חביתה. לשמחתי אוכל סלט.

אני קונה לחם בריא והוא לא רוצה כזה. אולי לקנות לחם לבן או שחור פרוס רגיל? או לחמניות? אתם מביאים כל יום לחמניה או פיתנ לילד כזה? ומה אעשה איתו עם ממרחים?

תודה לעונות!

מי שפתוח וזורם עם סנדוויץ בריא, אז עושים יום יום.

מי שלא, ואני יודעת שלא יאכל - אוכל לחם עם שוקולד כל השנה ואנחנו משלימים אבות מזון בבית.

קניתי מדבקות שהם אוהבים, ולפעמים קלפים שהם אוספים, מי שמוכן לבוש, אכל, תיק על הגב - מקבל.

לא משהו גדול, קטן, יומיומי.

ארוחת בוקר - דגני בוקר עם חלב, בייגלה, מאפינס שאני מכינה בכמויות ומקפיאה אם יש לי סבלנות לפירורים

המטרה שלי - שהבטן לא תהיה ריקה.

במהלך השנה כשאני מרגישה שכבר בשלים אני מוסיפה להם מטלות, לעזור להכין סנדוויץ, לארגן בקבוק לעצמם.

אבל בתחילת השנה, ובעיקר כיתה א, יש הרבה התמודדויות חדשות, לכן אני מפחיתה כמה שאפשר.

אם מישהו ירצה שאלביש אותו - אני אלביש אותו. כן , אפילו שהוא יודע לבד

עוד כמה חודשים נעשה מבצע, ונעבוד על זה

סליחה שמתחילה מהסוף..

פיתות קלות יותר לתפעול ולכן אצלנו יש בדכ רק פיתות.

לפעמים יש טוסט/פיצה/פוקצ'ה זעתר שאני מכינה כמות ומקפיאה

בכללי אנחנו לא מהמשקיעים

כן משתדלים לארגן מהערב אם מצליחים.

בגן הייתה הזנה?

בשעה מוקדמת מספיק כדי לא להתנהל במרוץ עכברים

זה גם טוב להם שיש לנם זמן התארגנות והתאוששות. וגם לכם האמת.

לגבי פרוסות - אני מכינה מה שהם אוהבים לאכול. זמן ארוחת בוקר בבית ספר הוא לא זמן לאג'נדות בריאותיות שלא תואמות את הטעם של הילד כי התוצאה היא שהוא עלול להישאר רעב

בכיתות נמוכות אני מכינה כריך ושמה בקבוק מים.

אני מנסה להציע עוד דברים- טוסט קר, גבינה וזיתים, מה שיוצא. אם הילד לא זורם אז כן, פיתה ושוקולד

אם יש זמן אני מנסה לשים פרי או ירק לתוך ואז זה יותר מזין מבחינתי

תכלס הכי חשוב זה שילד יצא שבע. אחרי זה אפשר לנסות לגוון לו בדברים בריאים יותר

מבחינת הכנה אני מעדיפה לעשות מהלילה כל מה שאפשר- לבחור בגדים, לוודא שקופסאות אוכל נקיות, לכתוב פתקים וכו'

אני שמה בקופסת האוכל פתק, לא כל יום. מתאימה את רמת הפתק לרמת הקריאה של הילד - ציור עם שם, משפט קצר שחוזר על עצמו, משפט משתנה, פסקה או חידה בחרוזים.

יוצא לי לשים להם בערך פעם בשבוע

לגבי כריך - אני חושבת שיש מספיק התמודדויות בבית הספר, חבל שגם האוכל יהיה בתוכן. גם הרבה יותר קל לתפקד אם שבעים.

בפועל - הבסיס אצלינו זה כריך וירק. שוקולד מקבלים רק בראש חודש, אבל באופן כללי מקפידים על ממתקים רק בשבתות וימים מיוחדים. אם היו מקבלים בשוטף, אז לא הייתי מונעת דווקא בכריך.

קנינו מגוון ממרחים ואנחנו מתאימים למה שהולך לפי תקופה - תמרים, בוטנים, טחינה, גבינה לבנה, גבינת שמנת, טוסט, פיתה זעתר, טונה, דבש. כל ילד בוחר בערב מה הוא ירצה וכך אפשר להכין בבוקר בלי דיונים.

אם יש ילד שלא אוכל כריך אפשר להציע שאריות מהערב. למשל פסטה עם גבינה צהובה או גבינה משולשת ליד, פשטידה, מאפינס שמכינים פעם אחת וכל בוקר מוציאים שניים, ביצה קשה וכו'

ראתי שכתבת שהוא אוכל סלט. אפשר סלט עם טונה, ביצה קשה, אצבעות גבינה או כל חלבון אחר שהוא אוהב. רק שימי לב שהקופסה אטומה והוא יודע לסגור בקלות, שלא ישפך על כל התיק.

אולי באיזה נסיבות מיוחדות. לא כל הזמן ובטח לא בכיתה א'.

אם הוא אוכל שוקולד ופיתה מביאה שוקולד ופיתה.

תחילת הבי''ס זה לא הזמן להלחם על זה...

אפשר להוסיף ירק או פרי .

או לתת ירק או פרי בבוקר כשיוצאים, או אחצ כשחוזרים.

אפשר להציע דברים נוספים אולי משהו הוא כן יאהב?

לחם פשוט, פיתה בטוסטר סנדויצים

פרוסת גבינה צהובה, זיתים, ריבה, חמאת בוטנים

(לא הכל ביחד כמובן)

מעדיפה שיאכלו משהו ולא יהיו רעבים, ינשנשו שטויות או יקחו מחברים

לומדים לקום מוקדם יותר

זה יקח זמן להתרגל, זה תהליך לכולכם

חשוב לתת לזה מקום, בלי לחץ

אם בגן היית מכינה להם אוכל, אז זה אמור להיות אותו הדבר.

אם הם קיבלו הזנה, אז זה משהו חדש.

הילדים שלי לא אוכלים הרבה דברים.

בדרך כלל אני מכינה משהו קבוע. אצלי הם אוכלים טוסט/ לחם עם גבינה צהובה. לפעמים אני מוסיפה גם פרי/ ירק.

אני לא משאירה להם פתקים.

כדי לחסוך זמן בבוקר אפשר להכין את האוכל מהערב.

גם מבחינת התארגנות, לראות מה אפשר להכין מראש. להכין את הבגדים, לדאוג שהתיק מסודר, אפשר גם להשכיב אותם עם הבגדים של מחר. אם צריך חתימה/ אישור לדאוג שזה יהיה מוכן מראש ולא ברגע האחרון.

צריך לראות איפה הקושי בבקרים, ולפי זה לראות מה אפשר לייעל.

היינו על לחם מלא. עד שהם הפגינו נגד... עברנו לפיתות. שוקולד לא נכנס כל כך הביתה אבל חוץ מזה מה שהם רוצים, בעיקר טוסטים הולך. משתדלת ירק ליד. פתקים לא. למי יש זמן בבוקר. יש שמכינים בערב בעיני זה לא טעים האמת. מכניס. בקבוק מים. משתדלת מים קרים בקיץ. אוכלים ושותים משהו קטן בבוקר. לפעמים מאפה אם נשאר משבת, לפעמים דייסת קוואקר שזה די מוצלח בעיני אבל לא תמיד רוצים. לפעמים קורנפלקס, משתדלים לא באופן קבוע כי די זבל.

לק"י

וגם אם כריכים מהערב פחות נחמדים בעיניהם, אפשר מראש לחתוך ירקות, לטגן חביתות, להכין כריך לטוסט ובבוקר לשים בטוסטר וכו'.

בעיני אישית זה לא טעים. גם לא חביתה וירקות מיום קודם וגם לא טוסט.

והם רגילים אז קשה לי להאמין שיזרמו...

אני מניחה שהמורה תודיע לכם מה הלוז, מה צריך להביא וכו'.

בדרך כלל עושים מפגש עם ההורים לפני תחילת השנה.

כיתה א' זה חדש לכל הילדים, והמורה אמורה לתת לילדים מענה ולעזור להם בהסתגלות.

אפשר להכין ביחד איתם את התיק והקלמר.

להגדיר מקום לכל דבר, לעטוף ספרים, לכתוב שמות על הציוד.

הם מכירים חלק מהילדים שיהיו איתם בכיתה?

אפשר ליזום מפגשים עם ילדים אחרים בחופש.

לגבי לאחר לעבודה שלך, זה תלוי במקום העבודה.

בעיקרון 1/9 זה יום בחירה במשק.

אם את עובדת במערכת החינוך, זה תלוי מה התפקיד שלך ומה הצורך.

לדעתי לא כדאי לדבר מראש על הקשיים. תני לילד להתחיל, ויכול להיות שיהיה לו שונה ממה שהיה בגן. בהמשך השנה, אם עולים קשיים, כדאי להיות בקשר עם המחנכת ואם יש צורך לפנות גם ליועצת.

זוכרת שאת מורה מקצועית. פשוט להודיע שתגיעי אחרי הטקס ביום הראשון. גם אם זה אומר שזה ייהיה כל היום.

הילדים שלך מקום ראשון ומורה מקצועית פחות נורא ממחנכת. ששם זה יותר בעייתי..

אני כשמעלה לכיתה א תמיד מאחרת משמעותית וב"ה יש הבנה למצב.

לק"י

פחות דחוף שאת תגיעי.

לאחר או אפילו לא להגיע. לפעמים יש גם טקס שזה שעה שעתיים אחרי הכניסה בבוקר.

לא הייתי אומרת שום דבר האמת. מניחה שהצוות מודע שיש תאומים. תני להם צ'אנס להתחיל ותאמיני בהם. אני כן תיאמתי לבן שלי עם אמא של חבר שישבו יחד. כי רוב החברים שלו מהגן שובצו לכתה השניה. סתם כדי שיהיה לו עוגן כזה להתחלה. אח''כ בכל מקרה המורה מחליטה על מקומות. בהמשך את יכולה ליצור קשר, עם הרבה פרגון ולבוא בטוב, ואז לשאול איך הולך לו חברתית. בהתחלה גם המורות צריכות להכיר כל ילד להתאפס על הכתה ולהבין מה הולך לשים לב ולזכור על כולם. אין מה לפנות בשלב הזה.

שלפעמים אנחנו בטוחים שאנשים יודעים ומכירים ובסוף לא.

למשל בהריון הראשון שלי (שהיה באמת לפני הרבה שנים) הייתי בטוחה שאמא שלי סיפרה לאחים שלי ולא הבנתי למה אף אחד לא מתקשר לאחל לי.

כשבדיעבד הסתבר שאמא שלי לא סיפרה לאף אחד כי לא הבינה ממני במפורש שניתן כבר לשתף.

יכול להיות שחמך וחמותך יודעים, אבל לא שיתפו את האחים של בעלך.

אולי שווה להתעניין בנושא.

ומשהו שקשה עד בלתי אפשרי להתעלם ממנו

אין לי תובנות

שולחת חיבוק

(אני בטעות עלולה הייתי לחשוב שצחוקים כרגיל זה אולי מה שאתם צריכים ושאין הרבה מה לעשות...)

נוח להם להתעלם. אופי כזה

בעלי טוען שחסר להם משהו בהרדיסק.

אני עברתי תקופה לא פשוטה והייתי מאושפזת עם ניתוחים ושיקום קשה עם בית מלא קטנים והיום אנשים שהייתי המומה שאפילו לא הרימו טלפון.

ואז בעלי אמר לי שיש אנשים שחסר להם משהו בתוכנה, זה לא משהו אישי נגדי, פשוט חסר להם משהו.

בע"ה שיהיה לכם מלא בריאות מהר מהר!!!!!

דבר שני, זה ככ קשה בלי תמיכה,

וברור שלפגוש את המשפחה מציף את זה....

זה באמתצורך ככ בסיסי, אבל כנראה שצריך להשלים שלא יגיע מהמשפחה, ואולי כדאי להשקיע, ובטוח שזה קשה, בלמצןא עמותות שיכולות לעזור בליווי ותמיכה רגשית... להבין שישלך כאן צורך אמיתי ולדאוג למלא אותו...

וכמה שזה קשה לעשות את זה אבל זה חשוב!!!!

ואם לא עמותה, אז ליווי מקצועי של איש מקצוע שנותן כלים ועוזר למצוא דרך ...

ודבר שלישי, יכול להיות שלנתק את הקשר עם המשפחה,

או לבוא למפגשים המשפחתיים יכביד עליכם יותר...

בסוף להיות חלק מהמשפחה נותן הרבה לכם ולילדים

ונתק מכביד ילדכם ועליהם

ולכן עדיף אולי ממש לנסןת לחשוב חכם ולא לחשוב צודק ולהתעלם מההתעלמות...

אפשר לנסות, וזה ממש קשה.. להגיד לעצמךשבעצם אי אפשר לדעת אם עובר עליהם משהו, סוג של "אל תקיןאדם עד שתגיע למקומו" וברור שזה ממש ממש קשה אבל יכול אולי דווקא לעזור לך להתמודד עם ההתעלמות....

מקווה שהועלתי

וחיבוק ענק!!

וואו כמה שזה קשה!!!!

אבל יש אנשים פאסיבים שמחכים לקבל אור ירוק לפעולה

את יכןלה למראש לבקש עזרה או בקבוצה משפחתית או שאם למשל אתם עוברים בסביבתם ורותים לצאת ולהשאיר את הילדים אז לשאול בפרטי אם אפשר לבייביסיטר

בבית חולים, והמשפחה מצד אחד בקושי עזרה, והמשפחה מהצד השני התגייסה באקסטרים, ממשמרות בבית חולים, משפחה מורחבת שהגיעה עזרה והתעניינה. הניגוד היה כל כך בולט ולא היה אפשר לפספס את זה.

אצלנו זה בהחלט השאיר משקעים בקשר עם הצד הזה, וזה כבר היה לפני תשע שנים...

וזה מה שהוא

כשאמרתי כן אמרו שלא יכולים

והתחושה שאתם לבד בתוך מירוץ המכשולים הזה, שנראה שכבר נמשך הרבה מאוד זמן.

אני מצדיקה אותך. משפחה זה קודם כל תמיכה בעיניי. אני מצפה מעצמי להיות שם בשביל האחים שלי (וכמובן ההורים), מעצם זה שאנחנו משפחה.

זה הדבר הכי מצופה ומתבקש, וכשזה לא קורה- באמת השאלה מה התפקיד של משפחה בחיים שלי- עולה.

אני יכולה להגיד לך שאני מבינה אותך מאוד, וחושבת שהכאב שלך מוצדק.

אני הייתי מנכיחה את הכאב שלי ולא מצטרפת לצחוקים.

אם אף אחד לא מספיק רגיש כדי להתעניין ולהציע עזרה בסיסית- מבחינתי הקור הזה הוא הדדי. הדרך שלי להגן על הלב שלי, הוא לא לתת אותו למי שלא יודע להעריך או להתייחס בהתאם.

אם אנחנו מדברים על זה בכאב הם טוענים שאנחנו רגישים מדי ולכן מגיבים ככה וכמובן ממשיכים הלאה בחייהן

ברור לי שכל אחד עובר משהו,אני לא מצפה מהם להיות במאה אחוז עזרה ותמיכה עבורנו

אבל משפחה כל כך גדולה ואף אחד לא מתעניין ואף אחד לא עוזר בכלום? זה מאוד תמוה

במיוחד שתמיד נעזרו בנו ותמיד היינו שם בשבילם בכל הרגעים הטובים והפחות

זה ממש עצוב. זה להאשים את הקורבן.

בעיניי זו בדיוק המשמעות של קשר דם. של אכפתיות. אם אני רגישה מדיי שאני מצפה לאכפתיות, אז אני הלא בסדר?

תשמרי על הלב שלך שם, נראה שכל הסגנון שם הוא אחר ממה שאת מצפה, רוצה, ורואה כבסיס.

כואב שהם לא החזירו באותה מטבע, אולי זו מנטליות?

שבע"ה יהיו לכם רק בשורות טובות!!

את המצב?

לדעתי לא חייב ללכת, או שרק הוא ילך אם הוא רוצה

זה חלק מלהנכיח את הפגיעה

נשמע ממש כואב. חיבוק♥️

אבל פוחדת לפגוע בחמותי

אם היא תיפגע?

מקסימום תגידי לה שהיא רגישה מידי

סתם, אני לא בעד לפגוע

אבל את עצמך נפגעת מהם

ולהגיע למפגש יעצים את הפגיעה

אז מותר לך לדאוג לעצמך

תעשי מה שמתאים לך ונכון לך, לא חושבת שזה המקרה להתחשב בכל הסובבים חוץ מעצמך.

לא הציעו עזרה בתקופות של אשפוזים

והיו הרבה כאלה

רק באשפוז האחרון מישהי הציעה עזרה כנראה בגלל שהיא קבלה עזרה כספית מאיתנו

אנשים עסוקים עם החיים שלהם

ולא בהכרח מציעים עזרה

גם כשממש צריך

זה לא סותר שזה מבאס ושאפשר פשוט להבריז ממפגש כזה

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

אם אין חוזה מיוחד ברב קו אז כן

מעבירים במכשיר ומוסיפים )יש סימון של +( על עוד נוסע

באפליקציה של מוביט יותר נוח לשלם על 2 גם לא צריך להעביר במכשיר בכלל

אפשר לחנות לאורך הרכבת בכיכר דניה ןעד הר הרצל ששם יש חניון ייעודי לנוסעי הרכבת

וגם אפשר לחנות בתוך שכונות שקרובות לרכבת כמו קרית יובל

תחנת רכבת קלה הכי קרובה יש בכיכר ספרא - כ 20 דקות הליכה מחניון ממילא.

קרובה לממילא מרחק 4 דקות הליכה

לא 20

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

מקווה שנמצא בקלות ושיהיה תת קרקעי.

ומשתפת שזו פעם ראשונה מזה 5 שנים שאנחנו נוסעים לבלות לבד.

אני כבר בוכה ברכב מגעגוע לילדים🥲😶‍🌫️

הילדים בסדר אל תדאגי חחח

כמה בזבזתי🤣 שנים לא עשיתי את זה.

לא התאפשר.

חנינו באגריפס יצא יקר אבל היה נוח ביותר

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

רציתי להמליץ על זה גם

ואם מגיעים מדרום אז בהר הרצל גם יש חניון חנה וסע גדול

ראיתי שכתבת שאין לך רב קו

אפשר לשלם עם מלא אפליקציות(רק תורידי מראש ותראי שעובד לך כי ברכבת אין זמן להתחיל להוריד וכו לפני שמגיע פקח)

מוביט/פנגו/סלופארק/אג/יש עוד אבל נראה לי שזה מספיק

לא יודעת אם זה שכיח או לא. אבל זה היה מבאס כי בנינו עליו...

שבכללי עדיף גבעת המבתר אם רוצים להגיע לאזור ממילא

כי מהר הרצל זה המון זמן ברכבת ומגבעת המבתר פחות

בכל אופן אם מגיעים מכיוון נחל צופים(צפון מזרח העיר) זה חניון ענק ומושלם, אנחנו מאוד אוהבים לחנות בו.

לכן כדאי למצוא חניה קרובה על הציר הרכבת בתוך שכונות

שם תמיד היה מקום פנוי כשאני הגעתי (לא המון, אבל כן יצא לי כמה פעמים בשעות שונות). וכך שמעתי גם מאחרים.

תמיד כשחנינו שם היו מקומות פנויים. חינם לנוסעי הרכבת הקלה.

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

מי שמשתמש ברכבת יכול לחנות בחניון בהר הרצל

משם הגעה ברכבת.

מתקנת חניה חינם מותנת בשימוש בקרב קו .

יש המון מקומות חניה בהר הרצל.

עצמה

ומאוד תכופים

ואפשר לחנות גם בחניון של הר הרצל עצמו, זה צמוד לתחנת יפה נוף.

יש מקום שאפשר להוסיף?

כדאי לאחסן כל דבר במקום קרוב לשימוש שלו.

חפצים שלא שייכים למטבח, למצוא להם מקום אחר, ובטח שלא על חשבון ציוד של המטבח.

כדי לעשות סדר במגירה גדולה, אפשר לשים בתוכה סלסלאות/ קופסאות, ולמיין את המוצרים.

אריזות פתוחות של ביסקוויטים וכד', כדי לסגור או לשים בתוך משהו, כדי שלא יתפזר.

שאר הדברים שלא קשורים תצטרכי למצוא מקום אחר, אפשר בספריה או שידה בסלון או בחדר..

שתי המגירות, אם יש לך מזווה, לא אמורות לשמש לאוכל אלא לאחסון. מה אפשר? תלוי מה הצורך שלך. חדפ, כלים, קופסאות פלסטיק וכו..

מקום מוגדר לכל דבר.

כמו שאמרת, הן מתבלגנות כל הזמן כי הן 'חסרות ייעוד'. לא ברור מה שמים בהן.

מה שהכי יעזור לך, לדעתי, זה להוציא מהמטבח כל מה שלא קשור למטבח.

אצלי במזווה יש גם מה שכתבת- ביסקוויטים, עוגיות, ממרחים וכו', וגם חד''פ.

ואחר כך את חושבת מה הכי חשוב שיהיה נגיש, ושמה לפי הכלל הידוע 'תדיר ושאינו תדיר- תדיר קודם'. יעני- שמים הכי נגיש מה שמשתמשים בו הכי הרבה. נגיד- אין שום סיבה הציורים של הילדים יהיו במקום נגיש. חבל על הנדל''ן היקר של המזווה (אפשר לשים אותם גם במדף עליון בארון הבגדים בחדר).

ממש לחשוב מה יהיה נוח איפה (נגיד- מגירות סכו''ם ותבלינים, שיהיו בתוך ''משולש העבודה'' שיהיו בין הכיור לכיריים- שזה איפה שהעיקר עובדים).

ודברים פחות קריטיים, כמו תבניות, כלי פלסטיק לאחסון- יכולים להיות קצת פחות נגישים כי בסוף צריכים אותם רק פעם אחת בכל הכנה של מזון. ה' הרעיון הבסיסי, ומשם תעשי התאמות למטבח שלך.

להוציא כל מה שלא קשור כמו ספרים אלבומים ציורים וכו'. לארגן כמה שניתן את האוכל במזווה לקטגוריות. למסור כלים שכבר שנה לא השתמשת בהם.

מה מאוחסן בהם?

אצלי במטבח מאוחסנים רק דברים שלמטבח, ומיקום וגודל האחסון קובע מה יהיה בו לרוב. המטבח שלי לא ענק והכל קרוב כך שעם השנים שיניתי מיקומים לפי מה שנח לי ולא בהכרח לפי הכי קרוב

ולא, יצירות של ילדים לא צריכות להיות שם ואת צודקת

במטבח - רק דברים של המטבח. וכל דבר - קרוב לשימוש שלו. למשל מתחת לתנור אני שמה תבניות של התנור לתבניות אפייה, פיירקס וכו' מכל הסוגים.

ליד הכיריים- תבלינים, כפות עץ לבישול ומתחת לכיריים את הסירים.

לחם - במקפיא. שאר מוצרי מזווה - במזווה. תוציאי משם את כל מה שלא קשור.

את המגירות המבולגנות תארגני עם קופסאות אם צריך.

לבנקים הגדולים - אני מכירה מכירה מניסיון אישי את הייעוץ של לאומי, פועלים, הבנק הבינלאומי, יש מחלקות ייעוץ פנסיוני.

מתאמים כמובן מראש, הם מבקשים הרשאה להוציא את המסלקה הפנסיונית שלך, וגם של בעלך אם תרצו ייעוץ לשניכם, כדי לקבל ייעוץ בראייה של כלל התא המשפחתי.

נפגשים ועוברים ביחד על כל החסכונות וההפרשות שלכם, פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות…

עוברים על מסלולי החסכון וההשקעה.

היועץ מביא את ההמלצות שלו - ומקבלים החלטות.

האם להמשיך בקיים, האם לשנות אפיקי השקעות וסיכונים, האם לנייד לבתי השקעות אחרים.

לכם הייעוץ בחינם.

הבנק מרוויח מזה מאותו רגע ומידי חודש, כל עוד הייעוץ רשום שממשיך עם אותו בנק / יועץ פנסיוני ולא עוברים לייעוץ אחר.

הרווח של היועץ הפנסיוני הוא 0.25% לחודש. מועבר אליהם ישירות מבית ההשקעות. (לא פוגע ולא משפיע על הרווחים שלכם. זה נגזר מתוך דמי הניהול שאתם במילא משלמים לגוף ההשקעות שמנהל לכם את הכספים).

כל פעם שתעברו לקבל ייעוץ מגורם אחר, הוא יעביר את רישומי הייעוץ אליו, מול הגופים הפיננסיים. והמייעץ הקודם יפסיק להינות מההכנסות מאותם חשבונות שעברו ליועץ אחר.

אולי שווה לך לשקול פעם אחת... לא ניסיתי בעצמי. אבל חברה ניסתה ואמרה שממש ישבו על כל הפרטים של המשכורת שלה והראו לה איפה אפשר למקסם וזה היה שווה הרבה כסף.

אני ממליצה מאוד על הספר כסף טוב של שאול אמסטרדסקי

יש מלא פודקאסטים על כסף: ציפור פיננסי, השקעות לעצלנים ועוד.

לא יודעת להמליץ כי לי אין סבלנות לשמוע פודקאסט.

לי בבית יש איזה 5 ספרים על כסף והשקעות - אם מעניין אותך אז בבית אבדוק בדיוק את השמות הנוספים חוץ מכסף טוב.

חוץ מזה, יש הרבה אתרים עם חומרים מעניינים.

אבל הבעיה שזה לא מסביר מהבסיס

אני אפילו לא יודעת מה זו ריבית! איכשהו גם בהסברי הבסיס אני הולכת לאיבוד.

שם יש הסברים מהבסיס. או שתעזרי בבינה מלאכותית כדי להסביר את המושגים שאת לא מבינה.

ואתר, הכסף של המורים

שממש יושבים אתכם ועוזרים לעשות סדר בכל העניינים הכלכליים.

יכולה להשיג לך מספרים אם את מעוניינת.

לא כדאי לקחת ממקור שלישי לדעתי, וגם ממקור שני כדאי להצליב לפחות שתי המלצות.

אחרת עלולים לחשוב שהכסף בתוכניות כדאיות כשהוא ממש לא.. נמצא בתוכנית בסיסית ביותר ולא עונה לצרכי החוסך.

במיוחד כאלה בסיסיים

נמצאים בחיפוש בסיסי של ai בגוגל

הסברים+ קישורים למקורות

בפרטי

עיסת נייר,

בצק משחק,

אוהל משמיכות בסלון,

להנביט קטניות ולעקוב אחרי זה,

לבנות מגדל הכי גבוה שאפשר מקפלות/לגו/מגנטים וכדו,

פקניק,

ללכת לגן משחקים שונה מהרגיל,

אמבטיה עם קצף/משחקים/צבעי ידיים, אם לובשים בגד ים ומשקפת אפשר למתג כבריכה.

בריכה קטנה אם יש.

צבעי גואש.

לשטוף רצפה ולהרטב תוך כדי,

להכין עוגיות/עוגה/חלות לשבת,

להכין לחם פרצוף לארוחת בוקר/ ערב (את שוטפת וחותכת ירקות, הילדים מסדרים בצורת פרצוף על פרוסה עם גבינה/טחינה וכדו)

להזמין חברים.

אני בגיל הזה לא הייתי בונה לוח חופש אלא אוספת רעיונות לעצמי ושולפת לפי מה שמתאים לי כל יום.

ולא חייב כל יום משהו, עדיף ללמוד להנות גם מסדר יום רגיל בלי משהו מיוחד.

את הלוחחופש הוא הביא מהגן שעשו להם כל יום ציור ביום שלו ולפי זה הם חיכו למחר..

יום מים, יום עוגיות, כאלה..

תודה!

פיקניק בפארק קרוב או גן משחקים או אפיחו במרפסת

להכין כדורי שוקולד

בר בצק/פלסטלינה

פארק מזרקות אם יש באזורכם

אוהל בבית- אם יש אוהל של טיולים שקל לפתוח זה הכי פשוט

ספר ילדים עם המחשה או יצירה בהקשר

שיפודי פירות

לק"י

פעילויות זולות אם יש דרך המועצה/ עיריה.

נגיד לפי צבעים ואז גם אם אין משהו מיוחד זה מיוחד שהיום היום אדום- אכלנו תפוח אדום, צבענו דף צביעה של דברים אדומים, הרכבנו פאזל עם כבאית בצבע אדום ובנינו מגדל אדום ממגנטים וכן הלאה...

יום אפיה - כובעי טבחים, סינר גדול (אפשר לקשור מטפחת ישנה). ללוש בצק יחד, לעקוב אחרי התפיחה ובסוף להכין פיצות או לחמניות.

יום שוקולד - מציירים קווי מתאר של תמונה על דף, שמים מעל נייר אפיה. ממיסים שוקולד לבן ושוקולד חום ומכניסים לשקיות זילוף. מזלפים עם החום על קווי המתאר וממלאים עם החום או הלבן. דרושה עמידות גבוהה לליכלוך

יום מים

יום חדי קרן - לגדול יש סרטונים שמראים קיפולי נייר של חדי קרן. להכין כתרים עם קרן ולהסתובב ככה. הכנו פנקקים והילדים קישטו כמו חד קרן. אפשר להוסיף כיד הדמיון הטובה

לקחת סיפור ילדים וללמוד בעקבותיו. למשל שנה אחת לקחתי את איילת מטיילת - יום חיפושית, יום ציפורים, יום חילזון, יום צב וכו' בכל אחד מהימים עשינו יצירה קשורה ולמדנו על החיה. איפה היא חיה? מה היא אוכלת? מה שעות הפעילות? בנוסף ציירתי על קרטון ביצוע ילדה עם שמלה, הם צבעו. כל יום הם צבעו את החיה של אותו יום ושמנו סקוטצ'ים. בסוף היתה לכל ילד איילת עם סקוטצ'ים ואת כל החיות והם יכלו לשחק ולהמחיש את הסיפור.

לאפות עוגיות לחיילים

חפש את המטמון

מסיבת פיג'מות

אם צריך קונים חלקים משלך ורק את המנוע לוקחים מבית החולים

חבל ממש לקנות מראש

לק"י

נראה לי שרוב אנשים לא זקוקות לזה מיד אחרי הלידה.

בד"כ לא צריך מיד אחרי הלידה לשאוב, ואם כן- יש את של בית החולים.

אני חושבת ששווה לחכות שההנקה קצת מתבססת ואז יותר בהיר מה הצרכים ואיזו משאבה הכי מתאימה

לפעמים (אצלי נגיד ככה היה) הייתי צריכה לשאוב כדי להתחיל הנקה, להגביר ייצור חלב וזה. תכלס קניתי משאבה יום אחרי שהשתחררתי, הייתי רגועה יותר אם היתה לי לפני.

אז לא יודעת אם כדאי לקנות מראש כי אולי באמת לא תצטרכי אבל כן הייתי ממליצה לבדוק מאיפה נוח לך לקנות ואיזה סוג מומלץ לאישה צורך כדי לייעל אח''כ את הקניה. זה לפעמים יכול להיות לא פשוט להתעסק בזה אחרי לידה, תלוי במצב שלך, של התינוקי ושל מי שסביבך.

יש לי ידנית פשוטה פשוטה מאליאקספרס

ונוחה מאוד

גם השאיבה היא לא כמויות מטורפות זהמיותר לעיסוי פטמות אומגירןי להנקה בימים הראשונים

לבית כדאי חשמלית שנוחה לך לשאיבות לכמויות

לא בכל לידה צריך אבל קרה לי ב2 הלידות האחרונות שהייתי צריכה

בבית חולים יש משאבות וגם אח"כ יש הרבה גמחים שמאפשרים לשאול משאבות לתקופות קצרות, עד שתביני מה הצורך שלך. יש נשים שלא צריכות בכלל, יש נשים שצריכות רק בחזרה לעבודה, יש כאלה שצריכות בהתחלה בגלל בעיה נקודתית ויש כאלה שצריכות כל הזמן... ולכל צורך יש גם משאבה אחרת שמתאימה. אז לדעתי עדיף לחכות ולראות מה הצורך שלך ולפי זה לקנות, כי בסוף זה דבר יקר. ולגבי הנקי- גם בבית חולים וגם כששוכרים יש לך סט נקי משלך שמתחבר למנוע.

את לא יודעת מה בדיוק תצטרכי אחר כך.

את יכולה לבדוק בבית החולים שבו את מתכננת ללדת, מה אפשר לקבל שם.

באחת הלידות שלי קיבלתי ערכת שאיבה חד פעמית שמתחברת למשאבה של בית החולים.

יצא לי לצאת מבית החולים ישר לבית מרקחת לקנות משאבה, למרות שהיו לי משאבות בבית. כי באותו זמן הייתי צריכה משאבה לשאיבה בלעדית, ולא יכולתי להסתפק המשאבות הידניות שהיו לי.

בזמן שהייתי מאושפזת עשיתי בירור מה ואיפה לקנות, ומיד כשהשתחררתי הלכתי לקנות, כי בעלי הסתבך עם זה.

יכול להיות ממש שלא תצטרכי אותה בכלל

המשאבות של הבית חולים הם מעולות ומצוינות ואם צריך תשתמשי בהם.

אם הייתי משקיעה כסף לפני הלידה, הייתי עושה הכנה להנקה אצל מישהי מהתחום (בדכ מה שיש בתוך הקורס הכנה ללידה לא מספיק רחב..)

וגם הייתי מבררת איזה משאבות יש לקופה שלי להציע, ואיזה מהם יותר מומלצות כדי שאם יהיה צורך תוכלי לשלוח את בעלך/מישהו אחר לקנות לך בבית מרקחת במחיר מוזל.

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

יש הפרדה מסויימת בין ההורים

עם אמא שלי קשר מעולה ועם אבא שלי פחות.

עם אמא שלי אני כל יום מדברת בטלפון, מדי פעם קופצת באמצע שבוע, וכשמתאחים שבתות אני פוגשת את אבא שלי בעיקר בסעודות

זה באמת קשה. אבל אפשר נראלי להפריד ברמה כלשהי בין אבא לאמא.

מצד שני גם לא כזה משנה שזה קשה. אם זה מה יש, מה אפשר לעשות?

אין לנו איך לשנות את ההורים שלנו. יש לנו לבחור איך להתנהל מולם.

היא לא רוצה להתערב בינינו

ניסית להראות לאבא שאת נפגעת?

תמיד אני לא בסדר אם נפגעתי

כבר התייאשתי ומנסה לשמור על קשר טוב