כאשר נולד האדם, אין הוא נולד כאשר טבועות בו תכונות, כי אם נטיות לתכונות מסויימות.
אולי טבעו מוכן למעלה או מגרעת; אולם בידיו אם להכנע לטבעו או לא.
יש ומוכן ליבו למעלה כלשהי אולם הוא מזניח את טבעו ולא משקיע לקנות מעלה זו,
ובסופו של דבר הוא אכן נותר משולל מעלה זו.
וכן להפך, יכול ליבו להיות מוכן לקנות מגרעה מסויימת, אולם אם יילחם בה תיעקר המגרעה ממנו.
דברים אלו סותרים את דברי מאמיני המזלות. (אסטרולוגים \ אצטגננים).
אלו, מדמים כי תכונות האדם ומאורעותיו מוכרחים וקבועים מראש ואין בכוחו לשנותם.
אבל. דע לך כי דבר מוסכם הוא, גם בתורתנו וגם בפילוסופיית יון,
כי אמנם כשם שהזכרנו יש המשפיעים ומטים את האדם לכאן או לשם, אולם אלו אינם מכריחים אותו בשום אופן.
כי הרי, אילו מוכרח היה האדם במעשיו, בטלים ומבוטלים היו:
א. הצווי וההזהרות הכתובים בתורה, כי הלא אין בידיו הבחירה מה לעשות ואיך.
ב. כל סוגי הלימודים ולימודי האמנויות, שהרי על כל פנים אם צריך לידע משהו - ידעהו, ואם לאו - מאום לא יועיל.
ג. שכר ועונש, בין כזה אשר מענישים בני האדם זה את זה ובין אשר מעניש הקב"ה.
וכן, אם מוכרח היה האדם במאורעותיו, היה זה מבטל כל התכוננויות האדם, כיון ומה שחייב לקרות - יקרה.
וכל אלו הבל הבלים, ונוגד את השכל האנושי ואת דברי התורה הקדושה.
האמת האמיתית והברורה היא, כי מעשי האדם המה מסורים בידיו ובכוחם לשנות הרבה מאד,
ובידו הבחירה המלאה מה לעשות, איך וכמה.
והוכחות רבות מן הפסוקים ישנן לכך.
-
במסכת ברכות כת': "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
יכולים בני אדם לטעות בזה המאמר ולחשוב על מקצת פעולות האדם אשר הוא בחירי בהם - כי מוכרח הוא בהם.
וזה אינו נכון, כי אם חטא בפעולה מסויימת אין זה הגיוני כי נגזר זאת עליו, והרי אין ה' גוזר על עשיית עבירה,
וכן מעשה טוב שעשה, אי אפשר לו לומר שחייב היה לעשות כן שכך נגזר, כיון שאין הקב"ה גוזר על עשיית מצווה.
(ניתן לומר כי המצב הסופי נגזר עליו ובידיו היתה הבחירה אם להגיע למצב זה באיסור או בהיתר)
ופירוש האמיתי של מאמר זה, הוא כי במילים יראת שמים הכוונה לכל פעולות האדם ותנוחותיו אשר הם כפופים לבחירתו,
והכל - הכוונה רק על הנתונים הטבעיים, כגון היותו גבוה או נמוך, או ירידת גשם או בצורת, וכיוצא בזה.
ועניין זה הוכיחו חכמים מן הפס': "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב". והכוונה בזה שאין הקב"ה גוזר על האדם לעשות מעשים כאלה ואחרים, טובים או רעים.
ולכן אין ראוי לו לאדם שיתלונן על מה שחטא כיון וכל שעשה ברצונו עשה,
שכת': "מה יתאונן אדם חי גבר על מעשיו" (איכה ג', ל"ט)
וכמובן שכשם שמעשה החטא נתון היה לבחירתו כך יכול לשוב בתשובה על כך,
כמו שנא': "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' נשא לבבנו אל כפיים אל א-ל בשמיים"
