סקר היישוב הערוצניקי החדש עוגי פלצתאם היה מוקם ישוב ערוצניקי ובו היו כל הניקים חוץ מכם -
א. הייתי עובר לשם, אין מצב בלי החבר'ה פה כל שבת
ב. הייתי עובר לשם, כי אתם נחמדים ובטח תשאילו לי סוכר
ג. הייתי מגיע לשבתות מדי פעם
ד. אוי ואבוי!! 
רק תסמנו לי במפה שלא אקלע לשם בטעות
ה. אחר (חובת פירוט)
doraימ''לאני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
חייבים לעשות משהו נגד העריכות האלה!
הולם במיוחד
ימ''ל
בושה וכלימה!
יישר כח!
סינדול מקצועי!
עליי לא עובדים פעמיים...
)
א. את שאלת על 19:37,
אני על 19:38.
ב. שאלת "ועכשיו?" - בלי תוכן ובלי קשר, אני שאלתי שאלה רבת משמעות - "עכשיו מה?".
ג. לדעתי השאלה שלי דווקא הייתה מענה הולם במיוחד*.
*או לא מענה.
נ"ב - נכתב בתגובה להודעה בתמונה למטה, לכותב אין כל אחריות על שינוי עתידי של הנאמר בה.
הולם במיוחדאני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
קורא לטווים ויותר.
עכשיו הבנתי את ההקשר (טונג), את ה*למענה* הבנתי קודם כמובן (לום).
אז שוב - תירוצים תירוצים:
א. את ערכת ראשונה אז ערכתי את התגובה כדי לצאת פחות טמבל וזה חוקי בהחלט, וכמו שאמרו רבותנו "גונב מגנב פטור". תירוץ הולם במיוחד לטעמי.
ב. אם לא הייתי עורך לקורא התמים היה נראה שאני סתם טמבל כנ"ל, אבל רציתי שיבין את רמת התחכום והערמומיות ולכן ערכתי. וזה תירוץ *למענה*.
עד כאן.
ש-לום.
כל טוב.
אני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
ונמנה את הטרולים בתור צוות, עונש הולם במיוחד לפצלשים...ימ''לאושר תמידיעוגי פלצתאושר תמידי עוגי פלצתעוד שממש מתאימים לי:
(תבדקו!)
נצח ישראל
אבסורדיות
זכרונות
לוגריתם
😁adarאני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
עוגי פלצת
אולי הנימוק הוא שלו היה ישוב כזה - אני הייתי הראשון שהייתי מקים אותו?
(למען הסר ספק - זאת לא).
מה עשיתי עכשיו? |מגיש ממחטה|ימ''לבן-ציוןה. הייתי בונה שם בית קיץ (או פשוט סתם בית נחמד שאוכל לקפוץ כשאוכל.)
למה?
אפשרות תמידית לקפוץ לבקר ועם זאת לא להיות מחויב לאווירה כל הזמן 
עוגי פלצתזה בקצה השני המרוחק של הישוב
אני מעודכן מתמיד,
כשכתבתי על החתימה היא עוד הייתה החתימה המהממת (מילולית).
לא להוציא לעז @adar!
אני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
אני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
אני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
ימ''ל
ולא, לא טעיתי בתיוג (וזה לא תיוג בכלל, זה פצלש של תיוג. תנסי ללחוץ עליו ותראי).
פצלש של תיוג doraהם לא מבינים את הביטוי "פצל"שים". הם חושבים שזה קשור לצבא, אז הם מתלהבים ורוצים לגור שם
פצל"שי שוכנים לבטח במקום אחר שאני יודע טוב מאוד היכן הוא, ורק אחד מהם גר בשכונה הנ"ל. כך אני יודע להיזהר ממיקומים בעיתיים או לא נוחים.
דבר נוסף - יש לי קשרים עם מקימי היישוב וועדת הקבלה (אופס כך שיש לי תוכניות של היישוב. רשום שם מי גר איפה (פרטים באישי. רק אל תספרו ל@עוגי פלצת)
שורה תחתונה - בית הקיץ שלי במיקום מעולה. על שפת הים, עם גינה נהדרת, בריכה מדהימה ומזרקות מרהיבות. שווה ביקור
כל שבת שנייה כנראה
אנשים כאן מרתקים וזה נשמע מעולה
אבל לא ממש הסגנון שלי בשביל לבחור מקום לגור בו
לא כולל מיסים, חשמל ומים - 50 סמיילים בחודש.
מישי' מאפושו'ואיך שכחת את @טובי =][=?!
חוזרתמישי' מאפושו'ותן טלאחרונהותן טלמרדכיעוגי פלצתכמעין הנובעעוגי פלצתאנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה
אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם
איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ
אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?
אשמח לכל מידע או סיפור מקרה
בשורות טובות ושמחות
רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.
ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
ארץ השוקולדאחרונהזה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל
