לנסוע ארבע שעות, ואז לקנות לחצי אולפנא סיכות ירושלמיות ואז ללכת לקנות לאיילת תנכיות והמוכר בהה בי כשביקשתי בשבילה מידה 41
ואז ללכת לסיבוב שערים ואשכרה לחזור עד לצפון בחזרה
והיה ממש משעשע ומביך בתחנה מרכזית. נתפסה לי החצאית במדרגות נעות וכל בן אדם שעבר ניסה להוציא לי אותה עד שבסוף עצרו את המדרגות בגללי
מזל שהיה שם יחסית ריק
והודיה ממש עשתה לי חשק לבדוק את מעלה לבונה. מסוג הדברים שאני לא נראה לי אאעשה
וגם מי יקבל אותי לשם עם העומס הזה שהיא אמרה
יום אחד אני אקים אולפנא שהיא תהיה בדיוק מה שאני רוצה. ואז העולם יהיה מושלם
איי איזה עצבות מוחין דקטנות....
אני צריכה להשלים חומר של חודש וחצי במתמטיקה בשעתיים
זה יהיה נחמד אם יעבירו אותי לארבע יחידות. כל חמש חכמות מידי מידי בשבילי. והם גם עושות כל יום שיעורי בית
עד השנה' עשיתי בערך רק פעמיים בחיים שיעורי בית. ועכשיו יש לי כל יומיים במתמטיקה וחייבים לעשות. סיוט מהלך על שתיים.
וקניתי לכל האולפנא צמידים בערך. אני באמת לא מבינה אותם. אני מציעה להם לבוא להפגנות דברים להיות פעילות יותר, והם לא רוצות. מה כן הם רוצות? צמידים וחולצות. אבל טאטע הם בכלל לא בתנועות האלה.
אתם יודעים מה זה לראות בן אדם סובל ושאי אפשר לעזור לו? לא מאחלת את זה לאף אחד
- לקראת נישואין וזוגיות