אני: אני מתגעגעת.
אני אחרת: למה?
אני: לשנה שעברה.
אני אחרת: מה היה בשנה שעברה?
אני: דיברנו, כולנו, במשך שעות. ובאמת לא היה לי אכפת.
אני אחרת: עכשיו אכפת לך?
אני: כן.
אני אחרת: זה טוב, את יודעת.
אני: השכל שלי יודע.
אני אחרת: והלב?
אני: הלב מתגעגע.
*שתיקה*
אני אחרת: בואי נחזור לזה שאכפת לך.
אני: למה?
אני אחרת: דמייני את אושר.
אני: אה, כן.
אני אחרת: ממה אכפת לך?
אני: מהחיים שלי. מהעולם.
אני אחרת: מה עם האנשים שסביבך?
אני: קצת קשה לי.
אני אחרת: למה?
אני: אני מפחדת.
אני אחרת: ממה?
אני: מזה שלא יבינו אותי, שארגיש מעיקה או מיותרת או טיפשה.
אני אחרת: אלו באמת תחושות לא נעימות. אבל הן לא חייבות להיות.
אני: אל תשתמשי בתירוצים של העולם.
אני אחרת: צודקת.
אני: אז... ?
אני אחרת: אני חושבת שאת צריכה לנסות.
אני: גם אושר חושבת ככה, גם ציפי.
אני אחרת: ומה מונע ממך?
אני: הפחד.
אני אחרת: אבל-
אני: אני מפחדת. מאוד.
אני אחרת: עד כדי כך?
אני: כן. זה משתק אותי.
אני אחרת: למה?
אני: כי אני לא יודעת מה להגיד, לאיפה להסתכל, איך לחייך. ואני מכוערת וטיפשה-
אני אחרת: את לא. ואל תתני לו להשתלט עלייך.
אני: אני צריכה התערבות חזקה יותר של כוחות אחרים ממני.
אני אחרת: מה למשל?
אני: טיפול שיילך איתי יד ביד, יראה לי את העולם.
אני אחרת: בדרך כלל זה טבעי. מה שונה אצלך?
אני: אימא שלי.
אני אחרת: למה היא?
אני: החרדות שלה. כשהייתי ילדה, בקושי שיצאתי מהבית. לא חברות, לא גן שעשועים. רק משפחה כל הזמן, סגורים בבית או נוסעים רחוק.
אני אחרת: זה לא נעים.
אני: אז לא הרגשתי את החוסר, אבל היום? זה כמו שתיתני לתינוק להרצות מול קהל של עשרות אלפי אנשים. ככה אני מרגישה.
אני אחרת: אז את צריכה פשוט לצבור ניסיון.
אני: זה לא פשוט כמו שאת חושבת.
אני אחרת: אני יודעת. אבל אני יודעת גם שאת יכולה.
אני: אני יכולה, אבל אני לא יכולה להתחיל.
אני אחרת: מה יעזור לך?
אני: אנשים אחרים.
אני אחרת: כמו?
אני: אני לא אוהבת דוגמאות.
אני אחרת: ממי את מתחמקת? |מגחך|
אני: אנשים שאני אוהבת. שאני רוצה בקירבתם.
אני אחרת: אוקי. ומה תעשי בשביל זה?
אני:אני לא יודעת כלום חוץ מלרמוז. אבל אף אחד לא מבין. אפילו לא ציפי.
אני אחרת: ממ.
*שתיקה*
אני: אני צריכה ללכת. עייפתי.
אני אחרת: לילה טוב.
אני: גם לך.

בא לי פלאפל.

אשכרה.