הפרחים בחתימה שלך משום מה מזכירים לי בית קברות.
האלה שמניחים על הקבר..

על מה הראש שלי חושב

אבל אין לי כוח להחליף חתימה,

ולא יודעת למה אני אוהבת אותם..

האמת שגם אני חושבת שזה נראה ככה, אבל...

איך הגענו לבית קברות...? 

זה ממש נכון.

לי זה נראה חתונה, אתם רואים בזה בית קברות, אני לא אשכנע אתכם ואתם אל תנסו לשכנע אותי, אבל רק אל תגידו יותר בחיים שהרהמורניקים עצובים... 

ובהר המור כל השטח מפוצץ פרחים...

 

 

אז למה דווקא בית קברות???

והאווירה המבאסת חחחחחחחח

ואז זה בכלל בית קברות..

מה את אומרת על החדשה?

אבל זה לא פיר שזה ככה.
למה צריך לסבול כדי להיבנות?!
אוף.
אין צדק בעולם

אבל הסבל, אם הוא קיים,

הוא מה שבונה את מי שאת..

 

וגם ככה זה לא באמת משנה.

תמיד יהיה כאב.

בחיים יש כאב.

וזה לא בהכרח דבר רע,

הכאב.

בכל זאת,

הוא בונה את מי שאת..

 

אבל בעצם יותר נכון שמתוך הכאב,

אתה נבנה..

ממ..אני צריכה לחשוב על זה..

וכאב זה לא איזה חוויה, לרוב זה סבל, אז כן יש פה איזה קצה חוט של סבל.(למרות שכאב זה דבר ממכר, מריר ומותק, ולפעמיים אפילו רוצים את הכאב).

אלה אם כן אין לך כאב, ואז אין לך את הבנייה מצד הכאב.
הכאב בונה חלק מסויים בי, הוא לא בונה אישיות שלימה.
לא כולם עוברים כאב, ולא כולם ניבנים מהצד הזה.
אבל ייתכן שאם לי יש כאב ואני ניבנת מהצד הזה, למישהו אחר יש משהו אחר שבו הוא ניבנה ומתמודד ואני לא.

ממ לא כל כך הגבתי בהקשר למה שאת כתבת, סתם סידרתי לי את המחשבות על זה כבר על הדרך.

אבל נגיד שכן, יש לי כאב.

אז הוא בונה חלק מהאישיות שלי.

וזה יכול להיות חלק קטן,

וזה יכול להיות חלק גדול.

זה תלוי בכמה מקום אני נותנת לכאב הזה.

כמה אני מאפשרת לו לצמוח בתוכי..

כמה אני מאפשרת לו להיות שם..

איזה מקום אני נותנת לו..

 

ואני לא חושבת שיש מישהו שבחיים שלו לא חווה כאב..

אולי חוץ מתינוקות..

אבל לכולם יש כאב.

כאב כלשהו.

זה יכול להיות כל דבר.

וזה יכול להיות משהו שלי ספציפית נגיד הוא לא מזיז,

ולמישהו אחר זה ממש כואב..

בהקשר למשפט האחרון שכתבת.
יכול היות שבני אדם יצרו את המציאות של הכאב.
יכול להיות שבכלל לא הייתה מציאות כזו לפני שנים.

אבל לא כולם חווים אותו בצורה חזקה,
חלקם עוברים כאב אבל בקטנה, באמת כמו שאמרת כמו כל אדם, ועוברים את זה.
לעומת זאת, יש את אלה שעוברים כאב בצורה יותר חדה וכואבת זה אמנם כואב ולא נחמד וגורם להרבה רע, אבל בהסתכלות על העתיד ובתקווה שיצאו מזה- זה בונה ומאפשר הרבה כלים לעתיד.
אבל אני חושבת שאפשר לוותר על הכלים האלה, ולא לחוות כאב.
ומחשבה שעלתה לי, הגיוני שבכלל אין כאב בעולם, יכול להיות שבני אדם גרמו לכך שהכאב יהיה דבר בעל משמעות.
אולי אנחנו הפכנו את הכאב למשהו אחר, משהו שבונה. יכול להיות שהוא בונה באותה מידה כמו שכל דבר אחר שהוא לאו דווקא שלילי, אלא חיובי בונה.
בני אדם שינו כל כך את טבעו של האדם, שאולי בתכליתנו בכלל אין אפשרות כזו של לכאוב. אולי אנחנו הפכנו את עצמינו לכאובים.
אולי.

וואו, סתם חפרתי פה ממש לא קשור למה שכתבת.

מה זה כאב?!

זה לא משהו אמיתי.

אני מחליטה שכואב לי.

אני יכולה להיות אדישה,

ואז לא יכאב לי.

אבל אני בוחרת לכאוב, ולא להתעלם.

 

אבל בעיקרון, אפשר לשלוט על הכאב.

קחי לדוגמה אנשים שהתעללו בהם, ועינו אותם, והם נשארו אדישים, ולא אמרו כלום.

איך הם יכולים לעשות את זה?

זה פשוט מאוד.

טוב, לא פשוט.. אבל זה בגלל שהם הצליחו להתעלם מהכאב.

טוב, בעצם אני לא יודעת איך הם הצליחו,

אבל בעיקרון אפשר להתעלם מהכאב.

תנסי את זה פעם.

זה קשה, זה מציק, זה מעיק.

אבל זה אפשרי.

אני הצלחתי פעם.

 

אבל בתכלס זה לא באמת קשור לכל מה שכתבת..

פשוט.. לא יודעת, חשבתי על זה כבר מזמן, ועכשיו זה פשוט יצא..

אנחנו החלטנו שהדבר המסויים הזה כואב.
לא מחייב שזה נכון.
בני אדם הפכו המון דברים שהם לא נכונים, ושינו אותם ועשו אותם כל כך אחרים ממה שהם.
מוות לדוגמא, זה בכלל לא דבר עצוב, אם מההתחלה היו מרגילים אותנו לא לפחד מהמוות, ושזה דבר לא עצוב ולא כואב, זה גילגולינו בעולם. אנחנו נולדים, עושים את תפיקדינו וחוזרים חזרה למעלה. זה גלגל החיים.
בני אדם הפכו את המוות לטרגדיה, אנשים נשברים מזה ממש. היום באמת איפשר שלא לכאוב כשזה קורה, כי הרגילו אותנו שזה כואב. אז אנחנו כואבים. הסתגלנו לאיכות חיים כזו שמוות זה דבר שלילי. בעיני זה דבר חיובי מאד(כמובן שכל אחד בזמנו). אבל אם לא היו הופכים את זה למשהו כל כך שלילי חיינו היו נראים שונה ממש, ולטובה.
וחבל שזה ככה, תחשבי על זה.

יש דבר כזה כאב. אנשים מרגישים וזה רגש. דברים כואבים. אפשר להתגבר על כאב, לא למחוק אותו.
אנשים שעונו ונעשו אדישים- התת מודע שלהם חסם להם את הרגש כדי שלא ימותו מרוב סבל.

אבל שוב, כי זו המציאות של היום.
מלכתחילה אני חושבת שלא היה דבר כזה כאב.
בני אדם הפכו את זה לכואב, החיים הפכו את זה.
זה חלק מהרגשות שלנו, אבל יש רגשות שהתפתחו ולאו דווקא לחיובי.

אבל אפשר להתגבר עליו,

ולא אמרתי שאין כאב..(עיין בחתימה שלי..)

אני חושבת שאין כאב שלא צומח ממנו משהו.

אבל בונה את מי שאתה?לאאא

אשכרה.

קפוץ לי