הסברתי לה כמה פה זבל לעומת שם.

שיכנעתי אותה יותר שכלית. לא ריגשית.
היא טענה טענות הגיוניות אבל הם היו ריגשיות
אני טענתי שכלית,
ובסוף שיכנעתי אותה

אני מרגישה כל כך רעה

נכון זה לא כזה נורא?

טוב לה כאן למה אני צכה לשכנע אותה ששם יותר טוב?

זה באמת ..פוי.

פגשתי חברה שלא ראיתי אותה חודשיים
והיא רצתה לדבר, וניצבט לי בלב. כי בדיוק אמרתי שאנלא מייעצת ומביעה דעה
ונקלעתי לתסביך רציני.
ובסוף דיברנו שלוש שעות. ודיברתי שם.
אבל יצאתי נקייה, אמרתי לה שכל מה שאני אומרת אני מאמינה בו בתיאוריה ולאו דווקא מקיימת אז שלא תיקח אותי רציני.

ואוף.
שוב דיברנו על אותו נושא, שדיברתי עם עוד המון.
והסברתי כמה הוא רע ודפוק ואתה יוצא המופסד.
ואני בעצמי בתוך התסביך הזה
אני כל כך גרועה.

ידעתי שבסוף נגיע לזה.
בגלל זה אני לא צריכה לדבר.
בגלל זה

בהנחה שמה שאת מאמינה בו זה משו טוב
אז את לא רק מאמינה בתאוריה, את גם מקיימת.
אולי לא מצליחה לקיים עד הסוף ובדיוק כמו שצריך, אבל זה גם טוב וזה שאת מאמינה בזה זה כבר חלק מהדרך.)