כך זכור לי שאמרו פעם,

אולי בשם תרומת הדשן

(אבל לא מצאתי, ונשמע לי מוזר).

בכל מקרה, כך הרב כתב,

ואנו, תלמידיו אחריו, נוהגים כמותו

הביא מקור להנהגה הזאת - http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22302&st=&pgnum=389

(בהערה לעמ' יב).

במה שנוגע לכתיבת ב"ה, אמר שאין ענין בכתיבת "בס"ד" במקום זה -

כי הכוונה אינה ל"ה" משם הוי"ה,

אלא ל"השם". שמו של הקב"ה: ברוך השם.

מה המשמעות של "ברוך השם"? איך שם יכול להיות מבורך?

כשאומרים "ברוך אתה" הכוונה לה', לא לשמו.

את המשימה להסביר אותה אשאיר לאחרים.

מניין לרצי"ה שזו הכוונה במקום הזה, והכוונה אינה כמו בלשון הברכות - איני יודע.

[או שהוא התכוון בכלל שעניינית זה באותה משמעות שבברכות, אבל לשונית זה קיצור ל'השם', שבא במקום הזכרת שם שמיים, ולכן  הה' היא ה' הידיעה, אבל גם זה לא כ"כ ברור לי מניין לו].

המשעות שם היא לה' עצמו.

יש מקום אחד במקרא שהמילה ברכה חלה על השם והוא "ברוך ה' אלוהי ישראל... וברוך שם כבודו לעולם".

המפרשים מסבירים שמדובר בשם המיוחד ורק בזמן הגאולה שיהיו הוא ושמו אחד, ולכן בקדיש שמדבר על הגאולה מתפללים שיהא שמו הגדול (השם המיוחד כנ"ל) מבורך (ראה בתוס' ברכות דף ד' סוף ע"ב כמדומני).

לכן המשמעות של ברכה לגבי השם לא מובנת לגבי שמו שאינו השם המיוחד ובדור הזה.

"יהי שם ה' מבורך". ועוד.

הם על שם העתיד - "ברכו את ה'... ויברכו שם כבודך". "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם". ראה מה שעניתי לעייל.

אבל שאלתי מה המשמעות, לא אם יש מקורות כאלו.

המקור מנחמיה אינו על שם ה"לעתיד לבוא".

וגם לא מה שאומרים בזימון "מעתה ועד עולם".

ולגבי המשמעות: בפשטות לכאורה, המשמעות היא ש"שם ה'" מתברך. לא, כביכול, ה' בעצמו.

זה מובן עפ"י המשמעות ה פנימית של הדברים.

http://ph.yhb.org.il/07-05-13/

הסתכלתי כמעט מיד לאחר שהועלה.

(אגב הדיונים על עד כמה מי שיש לו פלאפון הוא רשע מרושע...)

1. כי זה קרוב ל-יה (מגוחך משהו, כשהם ממספרים לא ראיתי שנוהגים כך בניגוד ל-ט"ו נגיד שגם זו הרחקה יתירה).

2. כי זה כבר נהיה כמו שם נרדף לשם ה' אז הם מרגישים שזה נהיה מקודש מדי כדי לכתוב אותו, מן אבולוציה פרומרית כזאת (לך תדע, אולי עם הזמן ירדו גם ל-ג').

ואם כבר מדברים אז לגבי ה' - יש הבדל משמעותי בין הסימן ה' למילה "השם". המילה השם מתייחסת לשמו והאות ה' מתייחסת אליו עצמו.

2 דוגמאות לצורך ההסבר:

א. בכתיבת סת"ם כשאומרים לפני כתיבת שם ה' "לשם קדושת השם" הכוונה היא לקדש את השם הכתוב לא את הקב"ה עצמו.

ב. לא שייך לכתוב "חילול / קידוש ה'" - אי אפשר לחלל / לקדש את הקב"ה. כותבים "חילול / קידוש השם" - שמחללים / מקדשים את שמו.

ועוד דבר - גם ה' עצמו זה שינוי מהסימון שהיה נהוג לשם השם בתקופת הראשונים - יי או יותר נכון ייי.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.