אם למשל אני רוצה שהוא יעשה לפסח את הספה אבל הוא לא מספיק מקפיד לשאוב בכל החריצים א"א לומר שהוא עובר על ההלכה, אין הלכה כמה פעמים לעבור על כל חריץ, אפשר לומר שלא מספיק אכפת לו...

וקשה לו להתאמץ יותר

זו תקופה לא פשוטה בשנה

ולא מחוסר אכפתיות

(לא סתם נאמר שחמץ פחות מכזית לא נחשב )

טעות - לקראת נישואין וזוגיות

זה שאנחנו משתגעות זו החלטה שלנו. 

בעלי תמיד אומר לי לפני פסח שאני אשתגע כמה שבא לי ויומיים לפני בדיקת חמץ הוא יעזור לי לנקות. והוא צודק.אני לא יכולה להכריח אותו לנקות אבק בכל הבית בגלל שהחלטתי חוץ מהחמץ גם לעשות אבק.

הוא מנקה מה שצריך מבחינה הלכתית.

רק אציין מה שבעלי אמר לי בסביבות פורים כשהתחלתי לנקות לפסח.

הוא שאל אותי:"את מרשה לילדים לאכול בחדרים? "עניתי "שלא.אין אצלנו בבית אוכל בחדרים."אמרתי לו ש"יתכן והיה עליהם פירורים או אורחים שנכנסו ולא ראיתי וכו " אז הוא ענה לי ש"פרורים זה לא חמץ גמור.כדי לעבור על "בל יראה ובל ימצא" צריך שיהיה כזית חמץ" וכזית חמץ ודאי שאין בכל הבית כי את זה הייתי מוצאת במהלך הנקיון השבועי. אז מה נשאר המטבח? "ביומיים את מסיימת את המטבח" בקיצור,הגענו למסקנה שאפשר לעשות בדיקת חמץ באותו יום כי מבחינת כשרות הבית הוא כשר. שאר הנקיונות זה סתם בשביל ההרגשה הטובה...

 זהו!אז אך תחשבי שבעלך לא מקפיד. הוא רק לא מבין מה הלחץ לנקות את הבית יסודי דווקא לפני פסח.....

שגם ה80% שמישהו אחר עושה במקומנו זה עזרה....

ולדעת שכך העזרה וא"א לשנות אותה...

מבחינת נקיון לפסח של חמץ, אפשר לבקש שיקפיד יחותר, ואם את חושבת שזה לא יהיה נקי מספיק אז אולי תעשי את זה את.

והסיכוי שישאר לך כזית מאוד קטן... ומבחינה הלכתית מבטלים את כל החמץ...

זה צילום של פייסבוק?

(בור שכמוני..)

בעיני ראיתי,

וד"ל.

שרב אחד ראה את אשתו משפשפת את הכסאות, אמר לה: זה בסדר, לפי  השו"ע זה כבר בסדר לגמרי.

אמרה לו: אם הייתי סומכת עליך ועל השולחן ערוך שלך - כבר מזמן הייתי אוכלת חמץ בפסח....

[מה גברים מבינים בניקיון..]

אני: זה מותר?

אמא: בוודאי שזה מותר!

אני: אז תעשי את זה?

אמא: מה פתאום!

אני: אז זה בסדר לעשות ככה לפסח?

אמא: בוודאות.

אני: אז למה לא תעשי?

אמא: Don't be silly

הפלוס: אמא שלי מודעת לזה לגבי עצמה אז אין לה בעיה לאכול אצלי בפסח.....

כאשכנזיה שהתחתנה עם עדות המזרח ועשתה התרת נדרים לגבי קטניות -

אחרי החתונה אחותי אמרה לסבתא שלי "איזה כיף לרבקה, עכשיו היא יכולה לאכול קטניות בפסח!"

סבתא שלי: "לא ייתכן, רבקה לעולם לא תעשה דבר כזה!"

אם לא תשמחי על ה80% שהוא עושה, שנה הבאה גם את זה לא יעשה...

ודבר נוסף- תודי לה' שזה כך!!

היום יש לך כח ואפשרות לעבור על כל חריץ 10 פעמים,

אפילו שלהלכה מספיק פעם או פעמיים.

בעוד שנה שנתיים אם לא תוכלי להשקיע כך בנקיונות מסיבה כלשהי (בע"ה רק מסיבות טובות...)

טוב שיש מי שיודע מה בדיוק צריך ויוכל לדאוג שהבית יהיה כשר לפסח!

אם זה היה הפוך,

שהבעל הוא המחמיר.. זה הרבה יותר קשה...

הכנות נעימות 

ושתספיקי לנוח לפני החג

אם מה שמפריע לך זה העינין ההכלתי אז באמת חשוב מאוד ללמוד את ההלכה, כי על הרוב המכריע מכריע מכריע אפשר לדלג. 

אם מה שמפריע לך זה שאת מבקשת משהו מפני שחשוב לך ואת לא מבינה למה זה נענה, אז צריך לשקף לו את זה כי יש פה עינין אחר לגמרי והוא הרבה יותר מהותי מהניקיון לפסח, כי במקרה כזה יש פה פיספוס בתקשורת.

הערה כללית לשרשור- צריך להגיד תודה באופן כללי כי זה מנומס ויפה, אבל להודות לבעל על זה שהוא "עוזר" לפסח? למה, זאת מצווה רק של האישה? זה הבית רק של האישה? זו אחריות רק של האישה? כולם עובדים קשה בין אם זה העבודה, ילדים, בבית, כולם עייפים ומותשים ובכללי עושים הרבה הרבה יותר מידי בחיים המודרנים. אף אחד לא עושה טובות לאף אחד אחר בזה שהוא משקיע בבית ובחיים ובמשפחה של עצמו. אחי לדוגמא עד היום מתלונן שאמא שלי לימדה אותו איך לעשות הכל בבית כי הוא לא יכול להתחמק מלעשות אותם דברים כמו גיסתי, אז הוא מבשל, מנקה והאחריות היא עליו לא פחות מעליה, והגאווה היא שלו לא פחות מאשר שלה. זה דווקא נורא חמוד לראות.

הערה כללית נוספת - זה לא קשור לגבר או אישה, זה תלוי באדם. אני אישה ואין לי שום צורך להיות ספצית, צורך שדווקא יש להרבה מאוד גברים גם אם זה בבית.

כן, יודעת ומחכה שיאכלו אותי חיה על ההערות.

אנחנו לא מקבלים מספיק מחמאות וחיזוקים חיוביים בחיים באופן כללי. עוד כמה מילים נעימות לאזן את הביקורת הכללית שאנחנו חשים יעשו פלאים!

רוב הנשים סובלות ממחלת נפש של פסח

אני לא יודע אם הוא באמת לא מקפיד או רק אומר שהאבק זה לא חמץ !

ולכן אני לא יכול להגיד אם את צודקת או הוא

חיזוק גם ל"נורמליות" שבדקדוק..

לא ראיתי לפני שכתבתי את דבריך. ובוודאי שנכון שלא להגיע למריבות וכו'.

יותר חשוב מניקיון הסדקים 

(לפי ההלכה פירורים פחות מכזית -אין בהם בל ייראה ובל יימצא וממילא גם מבטלים אותם..)

הוא לא ליצור סדקים ביניכם.

יש הבדלים ביניכם וזה בסדר.

העיקר הוא שכל אחד יכבד את השני

את עמדותיו, עקרונותיו, וגם את שגעונותיו...

בעלך יתאמץ לנקות קצת יותר מהרגלו-למענך

ואת תעצמי קצת את העיניים למענו...

וגם החמץ קצת יתאמץ.....

ואולי ייעלם מעצמו....

אז תסלחו לי אם אני חוזרת על דברים שכבר נאמרו.

נראה לך רק אצלך???

אצל חצי מעם ישראל!

אצל אחד החסידויות שממש משתגעים לפני פסח (לא זוכרת אם זה בעלז או גור) יש סיפור שזה בגלל הרבנית ולא הרב. מסופר שהוא ראה אותה עושה איזה משהו שאין לו שום קשר לחיסול החמץ (אצלנו בבית דיברו על ניקוי התקרה...) ושאל אותה למה היא עושה את זה - הרי וודאי אין שם חמץ. היא נבחה עליו שלפי השולחן ערוך שלו כולם יאכלו חמץ בפסח...

 אני מגיעה ממשפחה ייקית. שנים נכנסתי לסרטים מכל פיפס לבן מיקרוסקופי על הספה שעלול היה להיות פעם חמץ. היום יש לי שני כללים שמנחים אותי: א. אמנם איסור אכילה זה בכלשהוא, אבל בל יראה ובל ימצא זה בכזית. אם אין לך עשרים ושמונה גרם חמץ שמסתכלים עליך - את בסדר. ב. ברגע שהחמץ הזה בא במגע קרוב עם אקונומיקה הוא כבר לא ראוי לאכילת כלב (ראית פעם כלב שותה אקונומיקה???) וככזה, את יכולה גם לאכול אותו בפסח ואת לא עוברת שום איסור. 

אני משננת את זה לעצמי לאורך כל הנקיונות, ויוצאת יותר שפויה מפעם, אם כי כשניקיתי עכשיו ארון מטבח משולש לפסח עם אקונומיקה, אחר כך זחלתי לתוכו עם פנס והוצאתי ממנו כל פיפס מיקרוסקופי לבן וכו' וכו'....

אם היא תאכל את החמץ שאינו ראוי בפסח, בתור אוכל, אז יש רא"ש שזה אסור - כי "אחשביה" ע"י האכילה.

ב. מנקים בכללי, שלא יוכלו להצטרף גם חלקים קטנים מכזית שבבית, לכדי שיעור כזית ע"י טאטוא למשל. אעפ"י כן, נכון שפירורים בטלים מאליהם.

וישראל קדושים, נזהרים מאד מחמץ. וברור שצריך גם להיזהר מאד מעצבנות ושאר מרעין בישין. להגיע לפסח בשמחת זמן חירותנו.

כי מבחינה הלכתית הוא עושה את מה שצריך.

אם כבר אולי הוא לא עומד בסטנדרטים של הנקיונות שלך..

תחשבו ביחד איך מבחינה נקיונית אתם הולכים בדרך האמצע..

(אם את בכ"ז רוצה סטנדרט גבוה,

 אז אולי תבקשי ממנו שהוא יעשה את הוויש הראשוני,

 ואת תעברי אח"כ עם קיסם וכדו' על-מנת לנקות את הסדקים וכו'.)

עזרתם לי מאוד בתגובות שלכם...

שיהיה לכולנו פסח כשר ושמח!!!

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ואם הם עשו משהו לא בסדר שמצדיק כעס?

אגב כעס זה לא בהכרח רגש שלילי.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אני חשבתי שהאפשרות השנייה היתה

שהחיילת תהיה היחידה שתישן בחוץ

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

תמיד כדאי לשאול אותם הפוך-

האם הייתם כועסים אם האשה שלכם היתה במילואים

והיתה ישנה עם חייל ?

זהו

קל

פשוט

שאשה תישן עם חייל

אין מצב שתגיבו אותו דבר

אתה בא להגיד שנשים דעתן קלה

וגברים מה?

לגברים יש חסינות נגד היסחפות בטנק?

לא הבנתי

אבל לא הייתי נופל מהכסא בגלל שיצא מאילוצים שהיו צריכים לישון לילה אחד בתוך האמר.

מי שרוצה ליפול בצניעות. לא צריך לחכות לשינה בהאמר כדי ליפול

ומנגד. גם מי ששומר על צניעות יכול להמשיך לשמור על צניעות כך

ברור שזה לא המצב הרצוי

וברור שהייתי מעדיף שלא

אבל חד משמעית הייתי מעדיף את זה מאשר הגברים יצטרכו לישון מחוץ לרכב

וכמובן שלא אתן שהאישה תצטרך לישון לבד מחוץ לרכב

כי כנראה זאת היתה האלטרנטיבה

ולהשאיר אותם ערים רק כדי שלא ישנו יחד. לדעתי אפילו גרוע יותר

לכן ההצעה הפרקית לדעתי

זה לוודא שלא מגיעים למצב הזה

לראות את תכנון המשימה מראש, מתי צפי לסיום.

מי ישן איפה ומתי.

ולזכור שתמיד יהיו בלת"מים

וגם בלת"מים אפשר לנסות לנהל

לא תמיד מצליח.

וכן. לצערנו כל עוד יש שירות משותף. דברים כאלה יכולים גם לקרות.

וכן. אם אישתי היתה נקלעת לסטוצאיה הזאת.

הייתי סומך עליה בעיניים עצומות.

והייתי אומרת לבעלי שישנתי בחוץ בקור רק כדי לא לישון עם חיילים אחרים (לא מדובר בחייל אחד)

הוא היה כועס עלי 

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב