מחשבות של...כפירה?chai
תהיתי אם שייך לכתוב את זה, לא ממש מרבה לכתוב אבל איך אמר המורה שלי לפיזיקה "אם לך יש שאלה, כנראה שיש לעוד הרבה שאלות".
זה תהליך, לא קביעה שרירותית- נמאס לי.
כמו בכל תהליך עמום גם כאן, לא ברור מתי התחיל.
כשהתגייסתי הרגשתי שחרור קל, אני בצבא ולכן ללמוד תורה כ ל היום כמו שעשיתי בשנה וחצי האחרונות לא קורה. אהבתי את זה.
בצבא לא לעשות כלום זה אידיאל, בישיבה הרגשתי מצפון כל פעם שעייפתי מלהבין את הספר שמולי ופרשתי להפסקה לא מוגבלת.
לכן גם היה שיקול רציני לחתום ויתור ולהשאר. החלטתי שאני חוזר לעוד שנתיים. אני לא רוצה לבחור במשהו על סמך החסרונות שיש לי בבחירה הנשללת. אם אני רוצה לחתום ויתור אמרתי, לא זו תהיה הסיבה.
וכך היה...חזרתי והיה די בסדר האמת, למדתי בקצב שרציתי ולא הזיזו לי המחשבות שהיו אולי להציק לי כמו "מה ההספק שלך?". כנראה זה השתנה כשלמדתי את סיבת איסור רחיצה בשבת, גזרת הבלנים ואני לא נכנס לזה.
בחייאת! אמרתי לעצמי, בגלל היצורים האלה שהיו עושים דברים לא לעניין באו וגזרו עלינו לא להשתמש במים חמים שהיו חמים כבר מערב שבת? זה לא רציני! בעקבות זה חשבתי גם על בשר וחלב. למה אני צריך לחשוב פעמיים לפני טעימה ממרק הבשר של אמא ביום שישי?
בערבי שבתות לא יכולתי לסבול את המשיכות שהיו עושים לתפילה, זה מתכון להרס עולמו הרוחני של מתבגר אמרתי לעצמי. כל כך קל למאוס בזה. כל כך קל להגיד דיי, לא בא לי על הדת הזאת!
אבל הבעיה היא- אתה לא יכול לצאת, פשוט אי אפשר...אתה תחטוף שם למעלה, אתה מנוע מכל כך הרבה דברים בלי שבחרת. אני מאמין בבורא עולם בלי ספק ודווקא זה, מה שמציק לי
אם אני לא רוצה? איפה הבחירה שלי? המצוות הבסיסיות של בני נוח יכולים להביא לאחלה דבר. אני לא רואה איך הקפדה של בשר וחלב או רחיצה בשבת במים חמים, דברים שמעיקר הדין מותרים, הופכים את הדת לטובה יותר.
מחשבות מעין אלו מציפים אותי לעיתים. בפעם האחרונה זה קרה לי בתפילץ עמידה של מנחה, פשוט קראתי את התפילה כי מה לעשות...חייבים.
ואז קרה משהו מוזר, באחת הברכות, ברכת ירושלים, התסכול הפך לדמעות של תשובה(?) אני לא יודע מה בדיוק קרה בשניות האלה,אבל מהמחשבה ש'די עם זה' עברתי למחשבה של 'בבקשה שאני אחזור בתשובה שלמה ולא יהיו את השאלות האלה'. רגע מיוחד שכבר הספיק ליבי לשכוח. אבל הראש זוכר. זוכר שהייתה נקודה בה לא היו שאלות, רק כמיהה לקרבה.
אחי איזה גבר! סופסוף מישהו כותב את זה arixon
כמה נקודות שהייתי שמח לכתוב לך.
דבר ראשון הנקודה האחרונה שכתבת מופיעה אצל ר' נחמן בסיפור מי שטעם יין הונגרי. נקודת התעלות שהזכרון שלה מחזיק אותך גם כשאתה כבר לא מרגיש כלום.

נשמע שעשית מסלול הסדר (מסלול מצוין שעדיף בעיני על 3 שנים) שלענ"ד יש בו חיסרון. ההרגל.
הרבה ממי שעושים הסדר לא באמת בוחרים בדת ובתורה, ההרגל מניע אותם.
אני למשל התמודדתי עם נפילה רוחנית (3שנים) שגרמה לי לברר מה באמת המטרה שלנו בעולם ולמה אני בוחר להיות דתי. (מרגיש חוזר בתשובה מהבחינה הזאת.)

דבר אחרון, רגש במצוות יקרה רק אחרי שתעשה אותן ותתקרב לקב"ה(במיוחד בנושא מסוים שלא מתאים לפורום הנוכחי).
יש פה פלונטר רציני, אתה לא רוצה לעשות כי אתה לא מרגיש, אבל אתה תרגיש רק אם תעשה. בעיה.

נקודה אחרונה זה שאתה במצב מצוין. בדיוק בפתח של שינוי רציני. יש לך רצון לרצות. ואם תברר עם עצמך באמת ותראה איך אתה מתקדם תראה הצלחה בעז"ה.

נ.ב. אהבתי מאוד את מה שכתבת. תודה רבה
אחי זה ממש יפהטוביה2
כמה הערות שאולי יעזרו

הקשר עם ה׳ הוא לא אמור להיות מבוסס על שכר ועונש כי אם על רצון לאור ה׳ (אני יכול להעיד שלי לפחות זה יותר עוזר בהתמודדויות שלי)
אתה באמת צריך לראות מה יותר מושך אותך בעבודת ה׳ - ובשאר פשוט תעשה את המינימום הנצרך.
אל תדאג יש איסורים יותר מרגיזעם מרחצה בחמעם בשבת ואם אין בררה אז שומרים את המנימום
הנטייה שלך אמתית. היום צריך להתמקד בעיקרחסדי הים
בכללי ויסודי התורה, ומתוך כך להגיע לפרטים שחלק מהם חשובים מאוד כדי לבטא את כללי התורה, וחלקם זמניים, עד שיקום סנהדרין וישנה אותם.

אנשים היום מקפידים בכל מיני חומרות על גבי חומרות ושוכחים את יסודות וכללי התורה.
טוב מאד שאתה שואל שאלות, לא טוב להישאר עם ספיקות באמונהימ''ל

 

אז בוא ננסה למקד את השאלה.

 

קודם כל נתחיל מזה שאתה כותב שאין לך ספיקות במציאות הבורא.

גם בתורה אין לך ספק - שהיא ניתנה למשה רבנו בהר סיני, כך אני מבין מדבריך (?).

 

השאלות שלך לכאורה מתחילות לגבי גזירות דרבנן, כמו גזירת הבלנים ושמירה בין בשר לחלב.

נראה שאתה לא מצליח להבין את ההיגיון שעומד מאחוריהם ולכן קשה לך לקיים את ההלכה שאינה הגיונית בעיניך, הבנתי נכון?

 

-----------------------------

 

אם זאת הבעיה, אז הפתרון הפשוט הוא ללמוד ולהבין את ההיגיון.

למשל:

גזירת הבלנים: בבתי המרחצאות של ימיהם הבלנים היו מרמים כדי שיבואו אליהם בשבת ומחממים בשבת ואומרים שהמים חמים עוד מיום שישי, כדי למנוע את החילול שבת הזה חכמים גזרו לא להתקלח בכלל בחמים - עד כאן הגיוני.

השאלה שלך היא בעצם למה זה תקף גם היום. אז יש כלל שכל עוד לא בטל הטעם לגמרי לא מבטלים תקנה של חז"ל כי עדיין ההיגיון שמאחריה תקף וכדי לבטל צריך לרדת לסוף דעתם אם היו מבטלים או לא - דבר שאיננו יכולים לעשות. למשל אם אתה חוזר הביתה ורוצה להתקלח ואמא שלך לא כ"כ מקפידה אז היא יכולה להדליק לך בויילר ולהגיד לך שזה חם מאתמול, כנ"ל לגבי מפקד בצבא (ראיתי מקרה כזה בעיניי). ואגב, אני ניצלתי כמה פעמים בזכות הגזירה הזאת מחילול שבת ממש במקומות שהמים היו מחוממים בגז ואנשים אחרים אמרו שהם לא מקפידים על דרבנן והתקלחו והדליקו אש ממש בלי לדעת.

זמן בין בשר לחלב: הגמרא לומדת שבשר שהוא נמצא בין השיניים הוא עדיין נחשב בשר מהפסור "הבשר עודנו בין שיניהם" ולכן אסור לאכול ולשתות חלבי כשהוא עדיין שם, רוב פוסקים שהבינו בגמרא שהזמן שמעריכים שהבשר נמצא בין השיניים הוא 6 שעות (לא מוכרח שזה הפשט בגמרא). כל מקרה - זה לא הרחקה אלא ממש האיסור של אכילת בשר בחלב (שגם הוא לא מדאורייתא כי הם לא בושלו יחד, אבל ההרחקה של לא לאכול בשר וחלב יחד אפילו לא מבושלים הגיונית מאד).

 

התשובות שלך ענייניות וטובות. יפה.כמעין הנובע
אשריך!!תרחיב לבי

לא פשוט, ורבים עוברים את מה שאתה עובר...

 

עצתי, תלמד אמונה, בגדלות.

אמנם יש להניח שעשית את זה בישיבה,

אבל יש כמה טעויות בסיסיות בלימוד האמונה של ביינישים.

אם תרצה פירוט באישי - אשמח לשלוח לך.

 

בהצלחה!!

נחמד מאוד כל הדברים האלהchai
לא בקטע שחצני...לא חידשתם כלום.
על כל מה שאמרתם אני אומר פשוט, כן אבל אתם מאמינים לעצמכם?
לא מדבר על ספציפיות, רחיצה בשבת..נו באמת
בשר וחלב? הגמרא מספרת על כאלה שההפסק נעשה אצלם אחרי יום או אחרי ארוחה. זה לא חזק מספיק להוכיח.
אני לא מחפש תשובות ואני לא בפתחה של חזרה בשאלה
שיתפתי. תודה
אני לא מבין. יש לך שאלות ואתה לא מחפש תשובות?ימ''ל

 

אז אתה בקטע של לרמות את עצמך? כי זה לא ילך...

 

אני מאמין לעצמי, אם לא הייתי מאמין במה שאני עושה לא הייתי עושה אותו - פשוט מאד.

 

אכן לגבי שמירה בין בשר וחלב רמזתי שאני אישית לא מבין בסוגיה כהבנה המקובלת, אבל זה עניין שלי.

מבחינת העיקרון - התורה צריכה להיות מובנת, וזה כולל גם את גזירות חז"ל.

 

אתה לא חייב להקשיב למה שלאנשים יש לומר לך, אבל מה הטעם לשתף בקשיים שאתה בכלל לא רוצה לפתור?

 

התשובות שאני מחפש לא נמצאות כאןchai
הם לא נמצאות ברמה השכלית שלי אלא ברמה הרגשית. זה תהליך אישי ופשוט שתפתי את המניעים אליו.
מה שאתה מרגיש. אני לא מאמין בטיוחים. כל אחד והדרך שלו...ימ''ל

 

אני מאמין שכשיש שאלות שכליות - התשובות אליהן הן שכליות.

זה נחמד ונעים להרגיש לפעמים התעלות רוחנית ולשכוח מהשאלות, אבל זה לא מעלים אותן. במוקדם או במאוחר הן יחזרו.

 

סליחה שהבעתי את דעתי, סה"כ התכוונתי לטובתך.

 

הענין שאדם יכול לכתוב לך ולגעת ברגש. ברורחסדי הים
שלא כל אחד יכול, כי קשה להבחין ברגש של אדם שלא מכירים, אבל לפעמים זה כן קורה.

אני יכול להגיד, שהרבה פעמים קבלתי מכאן תשובות רגשיות, מאנשים נבונים.
מבין אותךתרחיב לבי
לכן הפתרון הוא לימוד אמונה,
ולא תשובות ספציפיות לשאלות...

לא משיבת נפש, ולא מורה נבוכים,
אלא מערכה כוללת,
שתיגע בכל הספקטרום
הייתי ממליץ יותר על חסידותטוביה2

לא מדובר בבעיה של מח אלה של לב הוא לא מאמין

חסידות יותר פונה חזק אל החלק הריגשי מאשר אמונה

זה לא באמת רגש...תרחיב לבי

רגש בא ורגש הולך,

נראה לי זה יותר בחוויה מאשר ברגש,

אם תרצה, נה"י יותר מחג"ת (שלא תגיד שאין חסידות...).

 

אם כבר חסידות - תניא, כי זה הכי מסודר.

תכל'ס, הרב קוק בספריו עסק ברוב העניינים,

אורות התורה על פרטי תורה,

אורות התשובה על ענייני הנפש,

אורות על ענייני השעה והמבט על הדור.

אם כבר בוחרים 'הוגה דעות' אחד...

 

אבל זה שקר, כי עולם האמונה רחב,

וצריך להכיר את כולו...

כתבת יפה, אהבתי...אהבה בתענוגים
לא חידשתי לך כלום, אבל אין אדם שאני מאמינה לו יותר ממה שאני מאמינה לעצמי...

אני גיליתי לאחרונה שאני פחות חכמה מהקב"ה (ולא רק) בהרבה תחומים, ולכן גם מה שאני לא מבינה, אני מחכה ליום שבו אבין, וגם אם לא, זה כבר פחות מטריד אותי...
למרות שאני במקום הזה (ולא בטוח שהוא תמיד ישאר כזה, וזה לא נורא) השאלות אף פעם לא נגמרות לי, אני אוהבת להבין את טעמי המצוות, זה עושה לי ממש טוב.
ברור לי שלו כיום היתה סנהדרין פעילה כבעבר,אלעד

ההתנהלות היומיומית שלנו היתה משתנה מקצה לקצה.

 

2000 שנות סירוס עשו את שלהם,

ולעולם הרבני (אורטודוכסי) לא היה מוצא אלא להחמיר כשהיה צריך ולא להקל כשהיה צריך

תודה לך. רציתי לשמוע משהו כזהchai
אלעדאחרונה


^^שם ה' מבטחו

בס"ד

 

 

צדיק ואח. מאוד מזדהה עם מה שכתבת.

מקווה שתמצא תשובה שתתיישב על ליבך.

יכול לספר דברים שעזרו לי, אולי יעזור לך:

יש מקרים שחכמים היו צריכים לעשות דבר מסויים כתוצאה מידיעת משהו בתורת הסוד.הם הלבישו את המעשה על סיבה "חיצונית". ולכן אפילו שהסיבה בטלה הדבר לא התבטל. דוגמא טובה זה מים אחרונים. בעבר היה קיים מלח סדומית שהיה מלח חזק. מחשש שמא האדם נגע במלח במהלך הסעודה, קבעו חכמים שלאחר הסעודה האדם יטול מים אחרונים בשביל למנוע את החשש שמא יגע בעין אחרי שנגע במלח שהדבר היה עלול להביא לעיוורון.

כיום אין מלח סדומית אבל התקנה נשארה כיוון שהסיבה לתקנה היא גם על פי תורת הסוד. (אם תרצה אסביר מעט כפי ידעתי המועטה).

וכן הדוגמא לדברים רבים. לדוגמא בשר וחלב. בשר נחשב דין ואילו חלב נחשב חסד לכן בשביל לא לערבב אותם נאסר לבשלם יחדיו. (אם איני טועה זכור לי שהאר"י היה נמנע לאכול חלב ביום שבו אכל בשר מסיבה/עניין זה)

 

עוד דבר שאצלי היה קצת לא ברור ושהשפיע/גרם לנושא שכתבת.

אדם יכול לשאול: "נו באמת אז זה שאני נוטל ידיים משפיע על העולם? או זה שאני נמנע מלאכול בשר וחלב יחדיו משפיע על העולם. זה נראה לי משהו פיזי כזה"

שאלה זאת אפשר למצוא כבר בגמרא:

"
מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזו מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם [בני אדם]? אמר לו: של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם?! אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם.
אמר לו: למה אתם מולין [מלים את הבנים בברית מילה]? אמר לו [רבי עקיבא לטורנוסרופוס]: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך, שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא.
הביא לו [לטורנוסרופוס] רבי עקיבא שיבולים וגלסקאות [מיני מאפה, לחמניות]. אמר לו [רבי עקיבא לטורנוסרופוס]: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו מעשה ידי אדם. אמר לו: אין אלו נאים יותר מן השיבולים?!
אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא [אלוהים] חפץ במילה [רוצה שהאדם יהיה נימול], למה אינו יוצא הולד [התינוק] מהול ממעי אמו? אמר לו רבי עקיבא: ולמה שוררו [חבל הטבור] יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצוות לישראל, אלא לצרף אותם בהם [כדי שבאמצעותן האדם ישתפר ויהיה לאדם טוב יותר].

"

המשמעות של לצרף היא שהקב"ה רוצה לזכות את האדם בשכר, הקב"ה רוצה לזכות את האדם להדמות לו:

"

 ר' עקיבא חוזר ואומר: הקב"ה יכול היה לברוא עולם מושלם. אולם במקרה כזה, לא היה לאדם מה לפעול בעולם. הקב"ה ברא חיטים – כדי שנהפוך אותם לגלוסקאות. תינוק ערל – כדי שנמול אותו. יש שרמזו כי עשו הוא מלשון 'עשוי', מוכן. עשו נולד שעיר, בבחינת 'אין מה לתקן'. גופו כבר הושלם מבחינה פיסיולוגית. כך גם גישתו לחיים: נולדנו למציאות שאין בכוחנו לשנותה, ויש לנו לקבלה כמות שהיא.

לא לחינם מקבל אברהם אבינו כציווי ראשון את ברית המילה. זהו מסר האומר לו: דע, כי באת לעולם כדי לתקן. יש לך תפקיד. זהו מסר לאברהם, ולכל יוצאי חלציו: נדע שיש לכל אחד ואחד כוח וחיוב לתקן את העולם.  כל אחד ואחד מאיתנו יכול וצירך לתקן, להעלות את הבריאה, להשפיע, לשנות. התיקון הוא קודם כל האדם את עצמו, במלחמת היצר, תיקון המידות ועבודת ה'. לאחר מכן ימשיך לתקן את סביבתו הקרובה, ישפיע על חברתו. מי שזוכה, משפיע אחר כך אף על הסביבה הרחוקה, ועל כל העולם כולו. זה תפקידנו, וקיבלנו גם יכולת לכך.

"(הרב יחזקאל יעקבסון)

 

 

כותב רבי נחמן: " ע"י ריקודין והמחאת כף אל כף, נמתקים כל הדינים".

ואם תשאל איך מעשה גשמי משפיע על דין שהוא דבר רוחני?

אז זהו שלפעולותיו של האדם יש השפעה על העולם. גם אם זה לא גלוי לנו.

 

 

 

ועצה אחרונה והטובה ביותר:

תפילה. התבודדות.

לפעמים פשוט קשה באמונה. מה לעשות שאפילו שמבינים דבר מסויים בשכל באופן ברור,עדיין הרגש לא לגמרי שם.

לכן אמליץ תקופה(ויש שמשתדלים קבוע) ללכת למקום שקט נעים.(עדיף בלילה)

ליד טבע. משהו שעושה לך טוב.

להתסכל בשמיים , להסתכל על הכוכבים, להסתכל על המרחבים העצומים שרואים מרחוק.

להסתכל על הטבע, לנשום את האוויר, להרגיש את הרוח.

ולהתפלל על האמונה. להתפלל על מילוי האמונה. על שלמותה.

חוץ מכוח התפילה עצם ההגעה למצב זה גורמת לאדם להרגיש שה' טוב, גורמת לאדם להרגיש עניו אל ה', הספקות מתמעטים הקושי קטן והתפילה עוד יותר עוזרת ומועילה.

כוח התפילה הוא אין סופי.

מקווה שעזרתי.

 

תבינו...chai
אני י ו ד ע שיש לכל דבר טעם נגלה ונסתר.
ב ר ו ר לי שאני לא צריך לדעת בשביל לעשות, יש דברים שצריך לעשות כי "ככה".
אבל המחשבות האלה מציקות לפעמים
אבל רק לפעמים.
אני לא חכם גדול, לא קרוב
גם אם יהיו לפני כל התשובות לא אוכל להבין.
חלקתי תסכול שמתעורר אצלי ונעלם מידיי פעם.
לכן כתבתישם ה' מבטחו

בס"ד

 

 

 

"יכול להיות שיעזור"

 

ולכן גם כתבתי לך את הפיסקה האחרונה

 

היא לא עזרה?

את העיקרוןchai
של מפגש אישי עם עצמי אני עושה בדרכי שלי. אישית זה דרך הגיטרה
פחות מצליח לי ההתבודדות. תודה
צריך לראות את הכלל..ד.

הרי הנביא אומר, שהיה להם דבר ה' "צו לצו קו לקו זעיר שם זעיר שם..".

 

כשצַו-לצו, כל פרט בפני עצמו כביכול, בא דבר כזה.

 

ומה שהרגשת ברגע המיוחד של ברכת ירושלים בתפילה, היה געגוע אל השלימות, אל התמונה הכוללת, שכל הפרטים הם תווים ממנה.

 

ככלל, המצוות כולן הן סעיפים של הופעת הטוב האלוקי. ה"חוכמה" בענין הזה, שלא נשארים רק עם הרגשה כללית, אלא הערך מופיע בכל פרטי החיים. זה מעצים את התגלותו בחיים, ולאידך - גם מעלה את כל הפרטים העולמיים, המעשיים. ההרגשה אינה נשארת רק "באויר" - והעולם אינו נשאר רק טכני, אלא מתעלה. למשל, בערך הגדול של שביתת שבת של ההתבטלות אל המקור של הכל, אל הטוב האלוקי האין-סופי, מופיעה בכל הפרטים של המעשים, עשה ולא-תעשה. אם מסתכלים במבט כולל, ומתוכו אל הפרטים - שמחים בזה. שמחים בקישור כל פרטי החיים אל הכלל; כמו, למשל, שמוסיקאי שמח בכל הניואנסים של המנגינה, ולא רק ב"כללי".

 

אתה כן בוחר. אתה בוחר בה', באופי החיים של ישראל עמו, בתורתו. בלחיות חיים משמעותיים. וממילא, אינך מסתפק רק בשבע-מצוות-בני-נוח, וכאילו השאר, "שיעבור"...

 

גם גזירות ותקנות חכמים, בנויים על פי הכלל הזה. עפ"י מה שמתאים למנגינת החיים ולאופי של עם ישראל. ומכח קיומן, האדם "מתיישר" אל המנגינה הזו, שהיה מאבד אותה בסאון החיים הרגיל. על גבי זה, יש גם גוונים אישיים מיוחדים.

 

זה נכון לגבי מה שקבעו שלש תפילות ביום, כדי לתת פניה לה' הן בתחילת היום, הן "תוך כדי", והן עם סיומו (דבר שהיה "רשות" - וקיבלוהו ישראל, מתוך ההתאמה הפנימית אליהם, כחובה).

 

זה נכון גם לגבי "גזירות הרחקה" כפי שהזכרת, שיש בהן חידוד הערך הכללי של הזהירות מלהתקרב לאיסור; מלבד גם שמירת "קווים" ספציפיים מדברים שעלולים להגיע אליהם, כאשר עד כמה שומרים את הקו הזה באופן תמציתי, וכמה הוא מתרחב, תלוי ב"סיכון" המעשי לאורך הדורות (כך יש לגבי מנהגים של הרחקות מע"ז, למשל).

 

ויש גם תחושת הערך של הכבוד לעמנו ולמורשתו, כאשר דבר שהתקבל על כלל-ישראל, יש לו כח יותר מהרחקה שע"י בית-דין. שאילו הרחקה שע"י בי"ד, יכול בי"ד גדול ממנו לבטלה - ומה שהתקבל ע"י המוני רבבות עמך בית ישראל.. אין בי"ד שיכול לעמוד מול זה.... אנחנו מקיימים, וחשים את גודל הענין של מה שהתסגנן כאורח חיים של עמנו.

 

 

הקיצור, מנגינה אחת, גדולה, מלאת צלילים, של אורח החיים הכולל של עם ישראל הדבק בה' במידות שהטביע בו, בהליכות החיים שעפ"י זה. יחס כל שטף אחד גדול שבא מעומק הנשמה. לא כל פרט כאילו בפני עצמו. זה, אני חושב, משהו שהפיע על הרגשתך המיוחדת באותה תפילה. חזרה בתום אל המכלול.

 

אח"כ, יש מקום ללמוד בנחת פרט אחרי פרט. להתמלא יותר ויותר בהרגשות קודש וטוב, מנעימות ומשמחות.

אשריך על השאלות. לא חושבת שתשובות שכליות יועילו לך כרגע...מוטיבציה
הרצון לקיים מצוות הוא רצון להיות קרוב להשם ולדבוק בו, אבל כמובן שיש צורך להמשיך ולחפש תשובות לשאלות שעולות, עד כמה שניתן.
גם כשאין תשובות אז נק' המוצא היא שתורת השם תמימה, משיבת נפש ושיש בה תשובות גם לשאלות שבכלל עדיין לא שאלתי.

חוץ מזה - לימוד אמונה ותניא והרב קוק באורות ועוד.
ולא לפחד.
וואו. שאלות לא פשוטות.א-לדהיד
נשמע שאתה הולך בדרך משלך למצוא את עבודת השם שלך (ממש לענ"ד). בעולם השכל, הרגש והאמונה. וזה תהליך גדול וקשה.

וחוץ מזה, עצם זה שעם כל השאלות אתה בוחר להישאר בפנים ולא בחוץ, מראה על רצון גדול. יש מצב שזו אפילו מהות האמונה (אני יודעת שאמרת שאתה לא מרגיש שאתה "בוחר", ובכ"ז נשמע שאתה כן).

אין עצות, רק חיזוק ידיים ענק. אשריך, הליכה טובה! המון בהצלחה בע"ה.
תודה לך chai
אין שאלות של כפירה אלא רק תשובות כפירהאריק מהדרום
אני מאחלת לך שלעולם לא יפסיקו השאלות ענבל
בס"ד

זה בלי קשר לכל מה שכתבת..

ב"הצלחה
עשיתם אקזיט של 100 מיליון דולרזיויק

מה הלאה בחיים?

תנסו להרוויח יותר?

תשבו במנוחה על התורה ועל העבודה?

תשקיעו במשהו טוב לעם ישראל?

אמתין עד סוף התוארבין הבור למים

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

למה לך תואר?זיויק
נוח להיות בתוך מסגרתבין הבור למים

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

קודם כלנקדימון
קרן מלגות לתחומים בהם אני רוצה יותר בוגרי ישיבות רציניים - שישבו ברצינות והתאברכו ואז החליטו ללכת לעולם המעשה - כדי שישפיעו במדינה. הייתי רוצה לסנות קרן שתהיה מסוגלת לספק להם תמיכה משמעותית כדי שילכו דווקא ללמוד תואר בלי (כמעט) דרגות פרנסה.
מסקרןזיויק
מה היית רוצה שילמדו לעשות? או להיות?
להשקיעמשה

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.


בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

חכה מועילה בטווח הרחוק לאדם עצמו יותר מדגנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ה' בשבט תשפ"ו 8:43

לא? 

ברורמשה

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

 

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

התכוונת: לתת חכות ולא דגיםזיויק
נכון. טעות.משהאחרונה
כולם צדיקים פה?צאט
או שמישהו ראה הכוכב הבא?
הטלויזיה דלקה ברקע. ראיתי בערך חצי מהגמרפ.א.אחרונה
לא אהבתי את הביצועים 
עזרה!צאט

היי חזרתי לכאן אחרי שנה שלא הייתי פה🙂‍↔️

ובאופן אירוני הסיסמה הייתה שמורה לי אבל לא היה לי מושג מה השם משתמש😅 (די מצחיק שאדם לא זוכר איך קוראים לו אבל כן זוכר של אחרים)

כמובן שאין איך לאפס שם משתמש..

קיצור יש למישהו רעיון איך למצוא?

או שאולי אני פשוט יתחיל מחדש ותכירו את אני של עכשיו🙂

עדיף לפתוח דף חדש…פ.א.אחרונה

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אםרועישםטוב

אם מישהו מטייל ומוצא פסל מלפני 3000 שנה, האם הוא צריך לנתץ אותו או למסור אותו לרשות העתיקות?

לתת השתחוויה קטנהצדיק יסוד עלום
במובן סמלי מסורתי
ברור שבכך יש איסור חמורארץ השוקולד

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

🤭טיפות של אוראחרונה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

לא זוכר. אבל לזכרוני גם אםקעלעברימבאר
גוי פוגם פגימה קטנה בפסל כדי לבטא שהוא לא מאמין בע"ז הזאת, אז הוא כבר יצא מכדי ע"ז ומותר בהנאה ליהודי.


חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

ברור שמותר לנפץ עבודה זרה שהיא לא שלךאדם פרו+

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."


יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.


אתה מערבב שני נושאיםשלג דאשתקד

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

שאלה מעניינתנקדימון

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א


על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.


צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

לא כדאי ללמוד הלכה מפורומיםטיפות של אור

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

אולי הישראל לא השתמש לפולחן?!נקדימון

זו אמירה מאוד מוזרה.

 

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

השאלה אם אתה קובע לפי חזקה או סברה.קעלעברימבאר
השאלה אם סתם פסל שנמצא מה חזקתו.


אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

הוא כותב שהחוקרים אומריםטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ב' בשבט תשפ"ו 18:14

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

 

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

השאלה אם בהלכה הולכים לפיקעלעברימבאר
המחקר. והשאלה איך נקבעת חזקה.


אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?


למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

את השאלות אנחנו יודעיםנקדימון
אם אתה רוצה להוסיף משהו לדיון, תביא תשובות
אולי בבית שנינקדימון
אבל ממצאים בבית ראשון בוודאי יהיו עבודה זרה גמורה.


אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

בכל זאת מצינו פסלים לנוי בבית ראשון, למשלקעלעברימבאר

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.


גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

הדיבור שם (של החוקרים) הוא גם על בית ראשוןטיפות של אור

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

 

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

נדמה לי שיש סיפור כזה בגמראשלג דאשתקד
על רבן גמליאל, שגרם לכך שהפסל יהיה של גוי והכריח אותו לבטל אותו.
יום המחרת שלכם - ראש חודש שבטזיויק

תרגישו התחדשות? או שגרה משעממת?

מה עושה את ההבדל?


אה.. וחודש טוב! 😊

בא לי לקנות ראש דשאהרמוניה

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

ראשת? נשמע המצאהזיויק
סתם אני אומרת בגלל כל הדיוניםהרמוניה

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

 

כן ראשת זה חארטה..

אפשר לומר ראשת. מלשון ראשה. כמו אבן הראשהקעלעברימבאר
לא שמעתי על זההרמוניה
נראלי המצאה של שמאלנים ממשזיויק
ראש מדשאהקעלעברימבאר
אניoo

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת


בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

מרגשזיויקאחרונה
הייתם מוותרים על הקשיים שעברתם בחיים?זיויק
על מה שזה בנה בכם? לימד אתכם?
תיאורטית לאנוגע, לא נוגע

אבל למעשה בד"כ הדרך הכי טובה להשתנות זה ע"י ייסורים, הם הכי פותחים את הנפש והכי מפתחים אצלנו עומק רגשי ואמוני.


אבל יש דרך נוספת. ללמוד להקשיב ולהרגיש את העולם. להרגיש שאתה חלק ממשהו ענק-חלק מהבריאה של ה', וגם חלק מעל ישראל, ואז יוצאים מהאגו ואין כ"כ צורך בייסורים.


"לא הן ולא שכרן" לענ"ד זה לא רק בגלל הקושי שבייסורים, אלא גם בגלל האמת שהם מכסים-שראוי שהעולם של ה' יהיה מושלם, בפרט כלפי אנשים שמחוברים אליו.

חשבתי השבוע שזו הנקודה של שבט בנימין- נס בשביל הטבע, בשביל שהטבע יהיה שלם כי ראוי שהבריאה של ה' תהיה שלמה. וזה סוג של חיבור בין קדושת הטבע (נס בתוך הטבע) לקדושה שמעל הטבע (נס ששובר את הטבע). וזו מעלתה השלמה של א"י שהתבטאה בניסי כיבוש נחלת שבט בנימין ובמקדש ובפרט בקודש הקדשים. וזה שייך כמובן רק למי שמחובר לכלל באופן מהותי, ולמי שמפריעים לו הייסורים בעיקר בגלל האמת שהם מסתירים ולא בגלל הסבל שלו.

מה הלוז שלכם במוצאי שבתות של חורף?זיויק
זה יוצא חצי יום לפעמים.
זה ברכהפצל🤫

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

יפה ממשזיויק
תודה רבהנחלת

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

השאלה שלךנחלת

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

אה פספסתי טיפהזיויקאחרונה
חח

אולי יעניין אותך