אבל כולם זוכרים רק את האחרון וחושבים שזה תמיד בקיץ

ועמוד ענן משום מה אני לא זוכרת.

אבל האמת היא שצוק איתן היה להיט ממש נהנתי מכל רגע, עשיתי מה שבא לי ואירגנו לנו מלא דברים כי אנחנו "ילדי הדרום"

בא לי שיפנו את הדרום גם השנה ואעלה לצפון או משהו.

היישוב שלי נמצא רחוק מדי לטילים הקצרים וקרוב מדי לטילים הארוכים, ככה שלא נופל אצלינו כלום אבל עדיין יש אעזקות אז אנחנו מסכנים לגמרי ממש. 

ככה, עופרת יצוקה, כשהייתי בכיתה ד 

חוזרים מפסל לבצפר.. חוויות וריגושים (או שלא....).. ובערב, או שבע או שמונה או תשע.. יותר נראה לי ששב-שמונה, אזעקה חלש חלש חלש חלש.... פעם ראשונה איפה שאני גרה....

רצים לאמבטיה... חדר פנימי.. האמת שגם השירותים בסדר....

עזבו.. באמצע הבלגן יוצאים לחדר מדרגות...

חודש (וחצי??) חופש....

חוזרים והמשפטים העיקריים שאני זוכרת מהמחנכת שדיברה איתנו.. אהה.. וגם מהיועצת שנכנסה לכיתות... זה- -"ברוך ה' אנחנו חוזרות מהחופשה המאולצת שהייתה לנו....."

אח"כ בכיתה ה נראלי היה כמה אזעקות בלי קשר.. או שזה היה בכיתה ו.. אחת מהשנים הלאו הייתה שנה שלמיטב זכרוני (ויש לי זיכרון!!) הייתה שקטה..

טוב.. אני אדלג על כל מה שבין מבצע למבצע...

עמוד ענן.. (זה היה כזה פתאום באמצע החיים) וואי וואי... ממנה באמת יש לי טראומה... ככה זה שהאזעקה הראשונה תופסת אותך באמע מקלחת ואתה משותק ורק מצליח לספור.......................

15-16!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בומים!!!!!!

אהה... זה היה אזעקה אחת שלקראת הסוף התחילה עוד אחת. היא נגמרה ומיד אחרי שוב התחילו 3 אזעקות גם כן אחת בתוך השניה.. אהה...ועד שיש לך חצי דקה של שקט ואתה רועד מבהלה ומזה שאתה משותק ולא מצליח לזוז, הם מחליטים שזה מגניב לשלוח לך עוד טיל.....

זה התחיל לא כמבצע ביום ראשון.. הוכרז על המבצע כמבצע ביום רביעי... וביום ראשון הייתה אזעקה בדיוק בשתיים ודקה.. שחלק מהאולפנה היו בדרך הבייתה.....

היה קורעעעע....

אא...וכן, יש לי רסיסים של טיל (גולות ברזל) שנפל קילומטר וחצי מהבית... אא... וגם על הבוקר עשו לי השכמה בשבע עם טיל שננפל ליד הבית....

שלא תדעו איזה סרט זה היה!!

לא הסכמתי לצאת מהבית או להתקרב לחלון...

חוויות...

באמת מי שרוצה לשמוע מה הלך מוזמן...

אא...אבל בסף זה היה "רק" ליד הבית בכביש ולא בתוך אמצע כל הבניינים שזה אומר שהבית היה יכול לסבול את הנזקים לא עלינו (הוא סבל כי אח"כ היה צריך לסדר את הצירים שבדלת שזזו להם טיפה מההדף...)..

אא..זה באמת סיפורים מיוחדים...

וצוק איתן היה בקיץ אחרי שובו אחים....

אנחנו בעמוד ענן צחקנו שאם אצלנו אחשלי מספיק להכין קפה בדקה ולצאת עם זה לחדר מדרגות, והכל בנחת, אז בירושלים אפשר אפילו לשתות קצת שלא יישפך בדרך.....

קיצור.. צוק איתן.. כולכם זוכרים.. נראלי לפחות...

אבל אצלנו היה יחסית שקט... העיקר שהיינו ילדי הדרום המסכנים והאומללים...

סתם... לא שהיה הכי נחמד בעולם.. עשינו דברים ויצאנו מהבית (מה נראה לערבים האלה?? שאני עוד אשאר בבית בגללם?????) אבל זה כל הזמן היה ברקע...

אא... היה מצחיק שהיה את האזעקה בבריכה...

אחלה אקשן (ולא רוצה אתזה שובב!!! צריך לגמור את הסיפור שם!!! ולא רק שם...)

אבל ממש ממש ממש לא עכשיו!!!!

עיין כאן

אזעקות כל רגע.

באמצע החיים.

בלאגן גדול.

אזעקה באמצע הרחוב.

פחד לצאת מהבית כי אולי כשאני ילך תהיה אזעקה.

תוך כדי שאני הוכת עם חברות הדבר היחיד שמדברים עליו, זה

"אם עכשיו יהיה אזעקה, אז נלך לשם"

ו"יופי, הנה עכשיו אנחנו נכנסות כבר למקום שאפשר לרוץ ממנו למיגונית"

"אוי יצאנו מהמיגונית, מה עושים עכשיו?"

...

לא כיף

זה יטלטל את הבית עוד יותר....

דברו איתי עוד כמה זמן... כשהמצב יחזור לקדמותו..... ולנורמליותו....

והבית הזה יחזור להיות יציב כבר..

העומס הזה מקשה עלי.....

אז לא..

לא עכשיו..

אבל רק שבפעם הבאה שתהיה כניסה לעז ויפציצו ויגמרו את הסיפור....

ובפעם הבאה נוכל לומר את המשפט הזה שכתבת בציניות...

|אחת שגרה בדרום...|

אלא אם כן נותנים לי כמה נקודות תוספת לבגרות... אבל אני לא לומדת בדרום.... לא שווה...

לא רוצה.. אין לי כוח...

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים