בגדים לתינוקת (בת) = 50 גוונים של ורוד אין לכם צבעים אחרים חוץ מהורוד?

20160419140916.jpg

20160419140929.jpg

20160419161322.jpg

וזה באמת לא קל כשאת עובדת קשה והוא לכאורה לא וגם לא מכניס.

הוא היה בייעוץ תעסוקתי? מה הוא עושה עכשיו בשביל כן למצוא את עצמו?

ולגבי עניין הקניות והחיסכון, באופן כללי כדאי שיהיה לכם קו כלכלי בבית, מתחיל בלדעת מה האפשרויות שלכם להוציא, לתעדף על מה. ולהחליט ביחד שיש דברים שכל אחד יכול לקנות בלי "האישור" של השני

ואם יש צרכים, כמו קניות עונתיות שהם צורך, אז קונים. כמובן אם יש אפשרות ובמסגרת מה שנכון וצריך. אבל בלי מצפון..

בהצלחה יקרה!

ממה שבשליטתך.

המצב באמת מעצבן, ואם הוא לא זמני, אז בכלל.

גם המפרנסת העיקרית, גם ההתנהלות בבקרים עליך, וגם הפינוקים והחסכנות.

הכל חונק.

תחלקי את זה למה שבשליטתך ויש לך יכולת לעבוד עליו, ולמה שבשליטתו.

עניין הפינוקים והחסכונות זה מקום שווה לעבוד עליו, זה יתן לך אנרגיה שאת זקוקה לה ופחות תחושת מחנק לתקופה הזאת.

תבדקי עם עצמך על מה זה יושב, בד"כ זה משהו שסוחבים מהבית ולא מולד.

בקשר לבקרים, זה עניין שאתם יכולים לפתור ביחד בשיח.

וסביר מאוד שזה מזין גם את חוסר מציאת העבודה. מבוגר שקם מאוחר עלול כבר להתחיל את היום בתחושת כישלון.

דיברתם על זה? זה פתיר עם מאמץ מצידו.

ובקשר למציאת עבודה, אם הוא עושה את מה שהוא יכול ,אולי כן כדאי לתת לו זמן מוגדר של חיפושים, ואם הוא לא מוצא הוא יצטרך להשתלב עם מה שיש.

ולמדתי לאחרונה על בשרי משהו ממש חשוב:

לא לצפות שמישהו יראה אותנו אם אנחנו לא

רואות את עצמנו.

האחרים ובמיוחד בן הזוג, הם השיקוף המלא שלנו.

אם יש לנו חוסר בנקודה מסוימת, עולה לנו ציפייה שהוא ישלים את הנקודה החסרה.

אבל זה בדיוק הפוך.

כשאת לא רואה את עצמך ולא נותנת מקום

לעצמך, לא מפנקת את עצמך - עולה ציפייה שהוא יראה אותך, שהוא יצטמצם כדי שלך יהיה יותר, שהוא יקום כי את עובדת, שהוא יחסוך כי לך קשה.

אם את לא מצליחה לראות את עצמך ולתת לעצמך, על אחת כמה וכמה שהוא לא.

הוא לא ישן מאוחר ככ

אבל כן קם בלילה לילדים (יכול להיות גם כמה פעמים ולשבת לידם עד שנרדמים שזה כן הורס את הלילה, אני אין לי מושג אני ישנה רצוף וביי חח)

אבל הוא עם משקל עודף שזה בטוח מעייף…

זה באמת קשה לו שהוא קם ככה מאוחר

אבל לא יודעת אני לא אמא שלו לא מתאים לי לרדוף אחריו שיתעורר מהשעון המעורר/ ידאג לצילצול חזק יותר…

זה לא שאני לא רןאה את הצמי, אני יןדעת שאני צריכה, אבל בפועל אני אומרת מה נעשה אי אפשר יש דברים אחרים שחשוב

ואני מרגישה שהוא לא עושה את הצד השני, בין כי הוא גדל הרבהההההה יותר מפונק ממני או כי גם ככה החיים שלו במקום מתסכל אז קשה לו יותר לדחות סיפוקים, לא יודעת

אבל בסוף מרגישה שאני דוחה צורך שלי, כי מה לעשות, והוא לא…

בסוף הרשימה.

הוא לא יתייחס אליך אחרת כל עוד את לא תתייחסי לעצמך אחרת.

יש לנו אולי ציפייה מבן הזוג שזה יקרה, אבל זה אף פעם יקרה, לא כי הוא אוהב או לא אכפתי, כי אנחנו הבלעדיים שמנווטים את החיים של עצמנו, גם בן זוג לא יכול למלא לנו בור.

מגן לאייפד שלו לא חשוב יותר משמלת החג שלך.

אולי תקחי על עצמך סכום כסף הגיוני לפינוק חודשי שאת צריכה לעמוד בו.

אגב, יותר כסף לא בהכרח אומר יותר פינוק, זה ממש סטייט אוף מיינד, מכירה עשירים שלא מצליחים לחיות באמת בשפע.

תתחילי מלפנק את עצמך ולהציב גבולות כמו זמן מסוים של מציאת עבודה, היא לא חייבת להיות העבודה המושלמת העיקר להיות בתנועה ודבר יוביל לדבר.

כשהייתי בעבודה הקודמת הייתי אומרת שכשאעבור וארוויח יותר אצליח להוציא עליי יותר

והוא היה אומר שאם לא אשנה את החשיבה שלי גם אם ארוויח שלושים אלף בחודש זה לא ישתנה

כיום זה הסכום שאני מרוויחה ברוך ה' ואמנם הצלחנו לעבור דירה סופסוף ויש לנו יותר עצמאות אבל אני את החיים שלי והיחס לעצמי- זה לא השתנה אני עדיין לא אקנה לי אייסקפה בקניון…

והעבודה- אני לא יודעת איך אנשים מוצאים עבןדות 'סתם' שהן עבודות אמיתיות!! כל מה שהוא רואה זה משמרןת וסופשים די נו

אולי תקציבי לעצמך תקציב חודשי לפינוקים, שלא משנה מה, את משתמשת בו בשביל עצמך, ואם לא השתמשת אז הוא עובר לחודש הבא אך ורק לפינוקים.

עם הזמן תרגישי יותר בנוח עם זה.

זאת גם מתנה גדולה לילדים,

לראות אמא שדואגת לפנק את עצמה, זה משמעותי ממש.

רק לגבי חוסר התעסוקה שלו, היתה לי תקופה כזו בחיים שלא מצאתי את עצמי מבחינת תעסוקה.

זה היה קשוח ברמות, בהשגחה פרטית התחתנתי בתקופה הזאת וזה עשה עניין בחיים, אבל זוכרת ימים שלמים בלי מטרה, בלי להרגיש מועילה, זה היה על גבול הדיכאון בשבילי.

אז אני לא מכירה אותו, וטוב לשמוע שהוא מפנק אותך ואת מפרגנת לו, אבל בסוף בנאדם צריך מסגרת של יום ותחושת מסוגלות, חושבת שאצל גברים זה עוד יותר קריטי.

לכן קודם כל הייתי מנסה להגיע לשורש של זה, גם אם לא מוצא עבודה בתחום שימצא עבודה זמנית אחרת, שיחליף כולל למקום שאפשר לקבל מלגה ועומדים על הזמנים, העיקר לא לחיות בבטחה אין סופית.

ולכן אני עכשיו לא ריצה ללחות עליו או להראות שאני קצרת רוח בנושא

כולל עם שעות הוא היה וזה היה לו סיוט שלא מהעולם הזה

הוא הרגיש שבשביל ה1800₪ שמשלמים לו 'קונים את נשמתו' חח אל תצא אל תחזור מתי הלכת לבודיע לפני

הסיבה שעכשיו היא מצליח ללכת לכולל ולהנות שם זה כי בגלל שהוא לא מקבל מלגה כבר הוא חופשי, יש לו חברותא עם גיסי שהם חברים, והוא לומד לנפש שלו, לא לפי שעון…

ועבודה זמנית, קל להגיד עבודה זמנית, קשה למצוא אותה… עבד כמה חודשים בתוך נציג תמיכה טכנית, היה מאוד מאוד מאוד קשוח

משמרןת עד אמצע הלילה וימי שישי ומוצש ומשכורת פח אשפה ואין אופציות קידום, עזב שם כי היה ממש לא טוב

וקצת חטף טראומה

אני מבינה שגדלתם בסביבה חרדית

ורוצה להרגיע שהוא ממש לא היחיד

מאוד מאוד קשה להסתגל לסדר יום, משמעות ומשמעת כשלא התחנכת לזה.

הרבה מאוד גברים רגילים לחיות עד החתונה כשמישהו דואג לצרכים הפיזים שלהם, הם לא צריכים לעבוד (ואפילו אסור להם), הם לא נדרשים להשגים משמעותיים (הם צריכים לשהות בבית מדרש, לא להבחן/להביא כסף)

לעומת הבנות החרדיות שמורגלות לעבודה, לימודים והשגים מגיל מאוד צעיר.

בנוסף, לך יש מקצוע, מגיל מאוד צעיר ידעת שתלמדי מקצוע. יש לך הגדרה, את יודעת מה את עושה. לו אין. זה משמעותי מאוד.

כך שהמצב שאת מתארת הוא נפוץ וקשה מאוד לשבור את ההרגלים ולהתחיל להיות יצרני ומשמעותי.

ואפשר להבין את התחושה שלו, את עובדת, יצרנית, חסכנית, מספיקה. והוא לא למד איך לעשות את זה.

השינוי צריך לבוא ממנו, לדעתי.

להפסיק לבזבז זמן, אין סיבה ללכת לכולל אם הוא לומד שם ברצינות.

לפעמים קל להתחיל לימודים, מרגישים מחויבים יותר ויש סדר יום.

לשאול את עצמו מה הוא רוצה להיות ולא איך להעביר את הזמן.

הרבה אנשים מגדירים את עצמם אברכים עם עבודה צדדית, וזה לא תמיד נכון, מה שגורם להם להיות לא מספיק רציניים.

להתייעץ עם אנשים שעובדים בתחומים שמעניינים אותו.

מקווה שמובן

קודם כל חיבוק, אין לי ככ מה לייעץ אלא רק רציתי לנחם ולהגיד שגם אצלנו אמנם בעלי עובד אבל אני יותר החסכנית ובעלי יותר לארג' ( מה לעשות, בכל זאת מרוקאי;). נכון שיותר רווח שהגבר הוא כביכול החסכן אבל זה לא תמיד כך, יש כל מיני זוגות.. אין חוקיות ואל תרגישי לא בסדר עם המשוואה הזו.

זה כמעט בדיוק אנחנו,

היה תקופה שבעלי היה בלי עבודה והיה תקופה שאני.

ויכולה להגיד לך שהתקופה הזו שהייתי בלי עבודה הייתה מדכאת מאד, ולא פחות שבעלי היה בלי. לראות בן אדם כל כך קרוב אלייך מתוסכל כל כך והולך סביב עצמו זה באמת מדכא.

ועוד יותר להיות ככה בעצמך. זה ימים שלמים שמתחברים אחד לשני בלי התחלה אמצע וסוף. הכל נמרח ונוזל, ובדכ גם מתמלא במלא מלא שעות מסך מיותרות שלא עושות טוב על הנפש.

יכולה להגיד לך שבדיוק לפני שנה שהחלטתי שזהו הגעתי לקצה, ועם הרבה עזרה של בעלי התחלתי להתנדב במשהו שאני מאד אוהבת. לא ניסתי לחפש בזה עבודה.

כי גם לי מאד קשה בקרים, ולהתחייב להסדרי עבודה מאד נוקשים וזה הופך את הכל למעמסה מאד מאד גדולה (קשור גם מאד להפרעת קשב, לא יודעת אם במקרה של בעלך אבל אנשים עם קשב שמישהו אומר להם משהו לעשות זה מכניס ללחץ ומוציא את כל האוויר...) אבל ברגע שזו הייתה התנדבות זה היה סיפור אחר.

ועכשיו כבר שנה שם, ולא זה עדיין לא מכניס כסף, אבל זה הכניס סדר ליום, ותחושת מסוגלות וחווית הצלחה (והיומיים בשבוע שאני כן עובדת נהיו סבילים יותר)

אז לא יודעת כמה זה רלבנטי אלייך או לבעלך. אבל לדעתי חייב להתחיל בלעשות משהו. לא עבודה שירותית משעממת, משהו שהוא אוהב באמת, שהוא מצליח בו. גם אם כרגע זה לא יביא כסף. שיש לך משהו שאתה אוהב ומצליח בו קל לך יותר לקום בבוקר, כמה שאתה עייף.

צריך ימים עמוסים טוב,

ולשנות את המיינד בראש. לסגור תקופה X שהיה כך וכך ולהתחיל מחדש, עם אנרגיות.

אצלי מאד עזר לי שבעלי דחף אותי, לא בקטע ביקורתי או שיפוטי אלא באמת ממקום של לבוא לעזור לי כשאני עמוק בלופ של- לא עושה כלום.

אז אולי תנסי, תנסו לשבת יחד לחשוב מה הוא אוהב, איך תוכלי לתמוך בו, מה הוא עושה כדי לצאת מהלופ הזה. זה מלא עבודה עצמית, ועם תמיכה ודחיפה של בן זוג זה פי מאה יותר קל.

בהצלחה רבה לך

ואת נשמעת אלופה ממש,

מגיע לך הרבה יותר מאייס קפה ושמלה לחג,

אבל לפחות תתחילי בזה😉

אני ממש מסכימה איתך שצריך לעשןת משן, כל משו כדי לצאת מהלופ

הבעיה היא ש'כל משו' צריך להיות משהו שהוא אוהב באמת כי אחרת זה פשוט לופ אחר

(חמותי באמת אומרת שיש לו קשב וריכוז, יש לה המון ילדים ורובם אובחנו לא כולם נטלו ריטלין, הוא לא אובחן אבל היא בטוחה בזה אני נןטה לסמוך על העין שלה בדברים האלו כי גם לה יש וגם הילדים וגם למדה הוראה מתקנת אז כנראה שזה גם קשור…)

הוא מאוד מאוד אוהב ומאוד מאוד מוכשר בכל הקשור לטכנולוגיה (הוא הפך את כל הבית שלנו לחכם תוך שעתיים עם ציוד שהזמין מעליאקספרס וידיים טובות לחשמל, פיתח אפליקציה מדהיצה שמשווקת כבר לאנשים לגמרי לבד ובכללי כל מי שבמשפחה תריך לקנות מכשיר טלפון רובוט ניקוי אייפד רכב- כולם פונים אליו הוא אלוך ויש לו סבלנות)

אבל אין מה לעשות עם זה חוץ מלעבןד בהייטק… וזה לוקח זמן…

ותודה על המילים הטובות שלך❤️

אבל זה לא נשמע רק הייטק, ידיים טובות וחשמל זה לא איזה סוג של הנדסת חשמל או משהו?

תנסי לחשוב על עוד כיוונים שלא חשבתם עד היום,

הצ'אט מצוין בדברים האלו, תתארי לו במה הוא טוב, שייתן לך כל מיני אופציות שאפשר.

(סתם לאחרונה ראיתי שמגייסים מהנדסי חשמל לרכבת או משהו כזה וזה היה נראה מגניב)

וזה כזה מטורף שאת מצליחה לראות במה הוא טוב ומוכשר,

וזה כנראה הנס שלו,

כי לפעמים מגיעים לנקודה כזו מיואשת שלא זוכרים כלום בעצמך, ומישהו מבחוץ שבא ואומר לך

אתה טוב ב זה ובזה ובזה, פתאום מאיר נקודות, ואללה נכון אני באמת טוב בזה ואוהב את זה, מחזיר לחיים קצת....

בעזרת ה' שנה של הצלחות והתחלות טובות.

שנה של אנרגיות 🔥

למשל- הנדסאי חשמל ולהיות חשמלאי/טכנאי(לא מהנדס אלא הנדסאי)

ואולי בנתיים יתאים לו לעבוד בחנות אלקטרוניקה?

לייעץ, לתקן במעבדה וכאלה?

לעבוד בתור עצמאי בהתקנת בית חכם, מצלמות אבטחה, דברים בסגנון הזה?

אני חושבת שיש המון דברים בכיוון הזה שאפשר לעשות, ולפי מה שאת מתארת יכול להיות שעצמאי יתאים לו יותר משכיר.

למי מותר להתקין מכשירים מעלי אקספרס?

או לחבר משהו בחוטים מאחורה

וברור שלהןציא כסף שיחזור זה הגיוני

אבל כרגע לא מתאפשר…

(מקווה שבחודש חודשיים הקרובים נקבל את הדירה שקנינו מקבלן ונוכל להשכיר אותה וקצת נתאוורר…)

אם הוא טוב בחשמל זה אחלה תחום ומרוויחים בו יפה מאוד

זה כן דורש לשווק את עצמו, אבל נשמע שכיוון כזה יכול להתאים לו

בעלי מכיר מישו שמתפרנס מצילום בתים דרך רחפן למתווכי נדלן

תארי לך..

אתמול העלתי לו אופציה לקחת איזה קןרס יזמים או ליווי מסויים

למצוא חשמלאי שעכשיו סיים ומחפש עבודה קליל. ולעשות את זה איתו

בעלי יוביל כי הוא בתכלס מבין בזה

והחשמלאי רק יתקין בשביל החוק…

אבל זה נורא בתולי ולא יודעת לא יודעת

זה יקר, נכון. שווה לקחת הלוואה מותנית או דברים כאלה ספציפית ללימודים

אבל אם זה תחום שהוא יכול להצליח בו, ולשמוח בו, שווה את המאמץ

אגב זה לימודים שאפשר לשלב עם עבודה. ואז לעבוד אפילו בתור עוזר של חשמלאי או משהו כזה כדי להיכנס למקצוע

או משהו לא קשור כמו סייע של תלמיד למשל.

גם לנו היתה תקופה כזו,

אני עבדתי כמו משוגעת + לימודי תואר ובעלי השתעמם בבית (בעיקרון היה בכולל אבל קורונה וזה הכל היה סגור).

ועוד לא היה ילדים והיינו זוג צעיר

וזה חנק אותי בטירוף.

הרגשתי שהכל עלי, שאני לא יכולה לצאת עם חברות בערב, לא יכולה לבוא הביתה ולהגיד בא לי לאכול בשקטטטט.

כי כל היום הוא חיכה לי שאחזור.

בסוף הוא עזב את הכולל והלך ללמוד ולעבוד והיום הוא עסוק עסוק עסוק.

וכשזה קשה לי אני נזכרת בימים האלו ומתנחמת שעדיף ככה.

לא יודעת כמה בשליטתך, אבל כמה שאפשר לתמוך בו שילך ללמוד משהו ולעבוד.

זה פשוט לא בריא לבן אדם לחיות בלי עיסוק עניין וסיפוק.

אופ זה תחושות ככ שאני לא נותנת להם מקום כי באמת חסדי ה' שאני בעבודה שמצליחה להחזיק אותנו יפה וה' שולח לנו המון אור ונחת

ואני מרגישה קטנה וטפשה להתלונן שבעלי בבית… כמה נשים היו גוצות שהבעל שלהן יהיה איתן יותר…

שבעלי חיפש את עצמו ולא מצא. היה עם תואר וניסה כיוונים אחרים. היום ב"ה מצא את עצמו ויש לו עבודה טובה.

אבל, וזה אבל גדול לא היה בבית עד שמצא עבודה. עבד גם אם זו לא עבודת חלומותיו ותוך כדי חיפש.

וגם לאחרונה היה כמה חודשים בבית באבטלה והיה לי כ"כ נוח, הוא קם בלילות, הכין כריכים, פיזר בבוקר, אסף בצהריים, קניות והכל הכל עליו. הוא באמת בעל טוב ב"ה, אבל הנקודה היא שצריך להתמלא ממשהו. אם הוא בבית, שיעשה דברים בבית. גם אם זה אומר שאת מציבה את הגבול ואומרת אתה קם בבוקר ולוקח את הילדים למסגרות. להתחיל ממשהו.

נשמע שאת לוקחת המון על עצמך. תשחררי לו אחריות.

במה הוא יכול לעבוד בינתיים?

הוראה, תמיד חסר ולא חייב לצערנו תעודת הוראה.

תגבורים

טלר בבנק

שירות לקוחות

מפעל

ועוד הרבה.. וכן השכר נמוך בהתחלה ואולי העבודה לא נוחה, אבל היא תתן לו מסגרת.

אבל

בעלי גדל לא בארץ

הוא גדל עשיר מאוד

רגיל לסטנדרטים גבוהים

לתת לו לעבוד במפעל זה מבחינתו לרסק לו את הנפש

אני לא רוצה לשים אותו שם, הנפש שלו חשובה יותר מהכסף

בקשר ללעשות בבית- שוב, הוא מאצ'ו אם יהיה בבית ויעסוק במטלות הבית הוא יהפוך לצל לא יהיה לי בעל. (ובלי קשר זה מרגיע אותי אני טוב לי לנקות ולסדר, ומבחינת הילדים חוץ מאשר הבןקר- הוא לגמרי לגמרי על הכל, הוא זה שמקלח ומשכיב לישון, משחק איתם המון אוסף מהמסגרות, זה אין דיבור הוא מדהים)

וואלה היינו בדיוק ככה

אני מהבית בהייטק והוא משתעמם.

בתקופות הטובות מאד עבד קצת, אבל עצמאי וכמה שבאלו.

קם מאוחר, עובד קצת, חוזר לגלול בבית עוד שעתיים, ממשיך לעבוד שעה, חוזר.

התחרפנתי מיזה.

הוא גם היה מוציא כסף הרבה יותר בקלות ממני,

ואגב זה ממש נשמע קשה וריכוז.

בעלי עם קשב וריכוז וממש נשמע שהם יסתדרו יחד חח

גם היחס לכסף הוא מתחבר לחוסר עבודה.

אם אתה לא נותן לכסף יחס ממש גדול, גם אם זה לטובה וממקום טוב שאתה מאמין בה' ואתה באמת ברוגע מול זה, אתה גם מוציא יותר בקלות, שוב, גם לטובה, ומנגד גם לא מתאבד על לעבוד ולהכניס.

אחד הדברים שלמדתי עם הזמן זה כשאני צריכה זמן לעצמי לצאת על הבוקר ולעבוד מבית קפה. היה לי קריטי.

שאני לא יושבת בבית לעבוד והוא סביבי עם פיג'מה וקפה חח

דבר שני זה כמובן לשחרר ולא לחשוב שזה אחריות שלי.

מחזקת לגמרי את ידייך שאת מצליחה לא להעיר או להזכיר או לעורר.

דבר שלישי זה שבסוף דברים השתנו והוא מצא עבודה עם יותר סיפוק ומיפה לשם עזבתי את ההייטק כדי ללמוד התמקצעות בתחום מסוים ולהיות עצמאית, עם הרוגע והשקט שזה כולל, והוא לקח על עצמו לפרנס במקומי ולתפקד פיקס.

זה ממש נהיה הפוך וזה מדהים אותנו כל יום מחדש כמה שזה פעם היה נראה הזוי.

כי גם להיות אשת הייטק זה אישיות וזה טבוע בנו, ולמדתי לבחור בזה שאני רוצה לחיות ברוגע. ולמדתי את זה המבט שסיגלתי לעצמי עליו, כשהוא עבד עצמאי, אבל לא חייב להכניס סכום כדי לסגור חודש (כי אני שכירה ומקבלת קבוע ומספיק לנו) וממש מבחינה של שנינו החלפנו חזרה תפקידים.

אני אומרת חזרה כי אני ממש מרגישה שזה מחזק לי היום את הנשיות ולו את הגבריות, מתחבר למה שכתבת בכותרת...

וזה קצת מצחיק כי אני הכי הייתי עד לפני רגע הייטקיסטית וקריירה והכל.

אני עדיין, ומתחילה תכף ללמוד והכל, אבל אין מה להשוות שכירה לעצמאית.

יצא ארוך ובעיקר להגיד לך שיש תקווה ♥️

כי כשהתחתנו לשנינו היה ברור שאנחנו רוצים להיות במקום שהוא מפרנס עיקרי ואני נהנת (שןב הוא בא מבית שאנא עקרת בית כי אבא עצמאי מאניס הרבה ואמא בנחת שלה, וזה מה שרצה לתת לי)

אז עכשיו הוא בכלל מטפס על קירות

ואני עובדת וסבבה נחמד ברוך ה' מקום טוב, אבל הרבה יותר בנחת לבד וגם קשה לי שהעול הכלכלי עליי

איזה יופי שהסתדר לכם

מעודד❤️❤️

הופך לצל וחסר תועלת.

הדבר הכי מכבה אנשים ובמיוחד גברים זה להפוך ללא נצרך.

אולי למצוא משהו בלי קשר לכמה כסף נכנס.

אפשר לתפוס הוראה או כל עבודה אחרת כשליחות.

נשמע שהוא מאוד תורני

מה עם להרוויח מזה כסף?

לעבוד בישיבה/תלמוד תורה

אני חושבת שגבר מבחינה נפשית לא יכול להיות מאושר בבטלה

אשה יכולה להיות עקרת בית

לגבר זה לא מתאים למבנה הנפשי שלו ולכן הוא יכול לנבול

מצד שני, אולי כבר עדיף לא להיות איתן אם הן כל הזמן פוגעות ולא נעימות...

אולי תחפשי אפשרות אחרת? להתארח/לארח מישהו מהמשפחה שלך או חברה? אולי להתארח/ לארח לארוחות במהלך החג?

ואם זה לא הולך טוב השנה, מציעה בזהירות אולי לדבר ולברר שוב אם מתאים לכם בתור משפחה טיסה לאומן כל שנה לרה"ש.

אין לי בכלל ספק בעניין הזה

רק התחושה המגעילה הזו.... ואחר כך את גם צריכה להמשיך ולכבד ולהגיע מתי שבא להם ולהגיע לאירועים שהבנות שלה בחיים לא מגיעות ואני כן באה בשבילה ומכבדת אותה! זה פוגע אין מה לעשות

דלגי אם את לא בפניות לקרוא.

לארח לראש השנה זה קשה!

לארח נשים עם ילדים בלי אבכ שלהם לרהש זה קשה!!

אני חושבת שהציפיות שלך ממנה להתגיס לעזרה ל'בעיה' שאתם בחרתם בה (לטוס לאומן ולחגוג רהש בהרכב חסר סה בחירה...) היא ציפיה גבוהה

האם זה היה נחמד מצדה לארח - כן

אבל זה גם הגיוני שהיא מיצתה את האירוע

ולענין זה שהעא מארחת את הבנות שלה

כלה זה לא בת

אין מה לעשות

אני לא יודעת על איזה רקע יש לגיסתך בעיה איתך

ולא בטוח לגמרי שזה משנה

אבל בהינתן ששתיכן באותה בעיה (לבד ברהש)

וששתיכן צריכות עזרה

ושמשאב העזרה מוגבל או לחילופין מסיבות אחרות לא ניתן להעניק את העזרה לשתיכן

הגיוני שהבת שלה זכתה בזכות קדימה

ובסוף- את לא באמת יודעת מה הסיפור ומה האינטרקציה בניהן (אולי חמותך פוחדת מההשלכות של להעמיד אוה במקום?)

בשנים האחרונות יצא לי לעשות הרבה חגים לבד

בנסיבות קצת אחרות (מילואים)

אני מודה על כל אירוח

זה לא מובן מאיליו בכלל

יצא לי גם לעשות שבתות לבד עם הילדים

יש בזה קסם

ולשנה הבאה - בנסיבות הקימות- תשקלו האם הבחירה הזאת מתאימה לכם

אני קוראת הרבה פעמים תלונות פה בפורום, על אמא/חמות.

אני לא מסכימה עם הנחת המוצא שהן חייבות לנו, ואם הן לא עוזרות אז הן לא בסדר.

הן אדם בפני עצמו, עם כוחות יכולות ושיקולי דעת, ולא חייבות לנו כלום רק מעצם זה שאנחנו בנות/כלות שלהן.

זו דעתי, כאמירה כללית.

עכשיו יש שני סוגי אירועים שצריך להתמודד איתם:

משהו בלתי צפוי, כמו מחלה קשה וכו', שכן הייתי מצפה שיתגייסו לעזרה מעט יותר,

ומשהו צפוי ובחירי, כמו נסיעה לאומן, שזה החלטה שלכם להכנס לזה, ולא שאלתם אותם אם מתאים להם להתגייס לעזרה.

עם כל זאת, כמובן שזה באסה, ודרך העולם שבדרך כלל עוזרים, ובפרט כשיש אפלייה בין בנות וכלות זה מבאס.

אבל המקום הפנימי בנפש צריך להיות מקום של - אני בחרתי, ואני היחידה שצריכה לשאת בתוצאות הבחירה שלי.

לא הבנתי, הכלה לא נשואה לבן של החמות??

באופן כללי מסכימה איתך שקשה לארח לראש השנה וכו וכו אבל זה היה נכון אם היא לא הייתה מארחת את הבנות .. כאן יש פה רק אותה שלא מוזמנת ונשמע שאין לה שום גב משפחתי אחר והחמות מודעת לזה

וזה מאוד מאוד פוגע !!

חיבוק ענקי ממש מכירה מקרוב את התחושה וזה משפיל מאוד

אני בקשר מעולה עם חמותי

אוהבת אותה מאוד מאוד

קוראת לה אמא

ובהרבה סיטואציות אנחנו באמת כמו אמא ובת

אבל בסוף היא לא אמא שלי

ואם חס וחלילה אני אגיע למצב שאני אצטרך לבחור- אמא שלי קודמת

גם מהצד השני- לא היינו רוצות שהחמות תרשה לעצמה להגיד או לעשות כל דבר שאמא אומרת או עושה

חמותי תמיד אומרת לי שאני הבת שלה

ואני תמיד מתכנת אותה שאני כמו...

ואם נגיע למצב שאני מתכסחת עם טחת הגיסות שלי ברור לי במי היא צריכה לבחור

מה לעשות... זה המציאות

החכמה היא לא להגיע למצבים של בחירה

(ואנחנו לא יודעות מה החמות אומרת לבן שלה... המקום של הבעל/בן פה בסיפור שהוא בפועל החוט מקשר לא ברור...)

עצם ההכנה חודש מראש של אל תבואי זה פוגע בי

כי היא מלא פעמים זורקת שאני כמו הבת שלה, אז איך בדיוק?

כמו שהיא לא אמא שלי.

ברור לי לגמרי שיש ביני לבין הבנות של חמותי הבדל גדול ואני מצפה גם ליחס אחר.

הערות שחמותי אומרת לבנות שלה אני לא מוכנה לקבל ממנה לדוגמא....

ואין סיכוי שבעלי לא יטוס

אבל לא הסכמתי עם האמרה שכלה זו לא בת. מה עם הבן שלה? אלו הילדים שלו

אני לגמרי מבינה אותך אבל חשוב גם לזכור שאף אחד לא חייב לארח אותנו, גם לא החמות

מותר לה לבחור איך ועם מי היא רוצה לארח גם אם הבחירה שלה מכאיבה לך

ובמקום להמשיך לשאול למה להן אכפת או לא אכפת, הייתי משקיעה את האנרגיה בלבנות לך ולילדים ראש השנה שמח וטוב

היה פה שרשור שמידהי כתבה טיפים מדהימים- העתקתי לבעלי אני מקווה שגם אנחנו נשתמש בזה בחג

תני לעצמך מקום להתעצבן ולהעלב אבל אל תבואי עם זה לחג.. תעשי לילדים חג מושלם תתאפסי על עצמך..

אני גם הייתי במקום הזה אבל מהצד ההפוך, הייתי חודש אחרי לידה ואחים שלי עם אותו מספר ילדים כמו שלי הוזמנו להורים שלי לליל הסדר בעוד שאני חודש אחרי לידה לא מוזמנת בכלל !!אין לתאר את הרגשת התסכול שהייתי צריכה להכין את כל החג מאפס בעוד שגיסותיי (לא בהריון / אחרי לידה) מגיעות כמו מלכות להתארח.

היה לי ממש קשה.. אני זוכרת את עצמי בליל בדיקת חמץ , בקושי עומדת במטבח ומכינה את הכל מאפס.. עד עכשיו אני עם דמעות כשאני נזכרת בזה (אי אפשר להכין לפסח מראש.. בגלל שצריך להכשיר את המטבח) לקח לי הרבה זמן לסלוח לאמא שלי על כך ומאז אני פשוט לא מצפה לי לכלום ממנה...

העצה שלי היא פשוט לא לצפות!!! להנמיך ציפיות בקשר עם חמותך.

ממש קשוח מה שעברת

חיבוק גם לך

זה קרה לנו גם עם חמותי בסיטואציה אחרת...

אם תרצי את מוזמנת לפנות אלי בפרטי

שפוגע בך ואת לא רצויה בו שנים אחרי שנים?

למה שהם ירצו לארח כשיש תקלים ביניכם (גם אם זה אשמתם)?

אולי כדאי לחשוב האם הסידור הזה של לטוס מתאים לכם מלכתחילה.

הוא צריך להתאים בהנחה שאף אחד לא פותר לכם את הבעיה ואתם מסתדרים בכוחות עצמכם.

אם מישהו יארח זה בונוס, לא המובן מאליו.

גדלנו על זה

אני לאט לאט מפנימה שצריכה למצוא את המקום שלי

אבל סה"כ התחושה מבאסת אותי כלפי חמותי

אני בטוב עם זה שהשארתי בבית,עבר מאורגנת ואפילו מתארחים לסעודה שתיים

רק אחר כך מה ? היא ביאסה אותי ממש

לא בהכרח אומר שזה מתאים במצב הנוכחי.

תמיד אפשר לשנות הרגלים, השמיים לא יפלו.

תבדקו עם עצמכם אם אתם באמת שלמים עם החלטה וכל מה שזה כולל.

באמת מבאס, אבל לא נשמע שהיחסים תקינים גם ככה, הערות פוגעניות זה לא משהו נורמטיבי.

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

איזה כיף מזל טוב

תחילת הריון זה דבר מעייףףףף

תכפילי פי כמה כשזה הריון תאומים! מזל טוב מרגש

ותשמרי על עצמך עם ההתכווצויות

תאומים זה קשוח.

ויכול לגרום ליותר חוסרים שעלולים גם להגביר עייפות.

איזה קטע יש עכשיו עם תאומים.

נהיה נפוץ. 😅 (הייתי שם לפני כמה חודשים..)

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

זה ממש לא רק את...

ובהיריון תאומים עוד יותר...

הריון תאומים זה קשה ממש, הרבה מעבר לפי 2, תנוחי, תפרגני לעצמך ותשתפי מי שנוח לך שיעזור

אבל איך מסתדרים? ועוד חגים. ואנחנו בבית.

בעלי יודע לעשות הכל בבית, והוא עובד קשה לאחרונה, אבל הזמן שלו מוגבל.

עם הילדים האחרים אנחנו מסתדרים, יותר טכנית ניהול הבית, כביסות בישולים וכו.

וגם איך שורדים את העבודה בתקופה הזאת? בינתיים שורדת בקושי וכבר לקחתי יום מחלה אחד.

למנוסות בהריון תאומים- האם צפוי שיפור בשליש השני, או שעם תאומים זה שונה?

היה שיפור קל ואז שוב עייפות וחוסר כח.

אבל זה לא מחייב.

אין הרבה ברירות..

מזל טוב ובהצלחה,

מקסימום תשעה חודשים וזה עובר.

אני גם בתחילת הריון לא הצלחתי לתפקד בכלל בעבודה ולקחתי הרבה יותר מיום חופש אחד (גם על חשבוני)

ואני לא בהריון תאומים, אז מאמינה שאצלך זה יותר מורכב.

אצלי זה טיפה השתפר עכשיו בשליש השני, ועדיין זה הריון, וזה כל מיני מיחושים וכאבים מוזרים, והבחילות והשינויים בשינה, והחוסר תאבון והכל...

אחרי זה יש תינוקות לטפל בהם.

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

אבל אחשוב על עוד אופציות דומות

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!