בדממה בוטחת מצווים -
עצור
בבדידות קורנת נם חרמון הסבא
וצינה נושבת
מפסגת הצחור.
שם, על חוף הים, יש דקל שפל צמרת
סתור שיער הדקל
כתינוק שובב
שגלש למטה ובמי כינרת
ובמי כינרת משכשך רגליו.
מי ירבו פרחים
בחורף
על הכרך,
דם הכלנית וכתם הכרכום
יש ימים פי שבע אז ירוק הירק
פי שבעים תכולה התכלת במרום.
גם כי איוורש
ואהלך שחוח
והיה הלב למשואות
זרים,
האוכל לבגוד בך
האוכל
לשכוח
חסד נעורים?
על זה מברכים שחלק מחכמתו ליראיו. איזו שלמות |מאוהב ברחל|
שיר יפיפה.