מנסה ללמוד חומר לעבודה מצ'וקמקת שכבר איחרתי את מועדה...

מה עושה בפסח?

 לא יודע...

מן הסתם קצת מטייל,

קצת עם חברים,

וכל השאר לומד...

חמוד הכלבלב (או מה שלא היה הייצור הירוק ההוא)

תודה על האזהרה. זה טיול רב-יומי? ולמה אין מה לאכול? מצה, פירות, ירקות, דגים, בשר, שוקולד, ביצים, מוצרי חלב, עוגות של פסח. אפילו אם מורידים דברים שמתקלקלים בקלות נשאר מספיק אוכל לטיול. (למי שלא אוכל שרויה כנראה יותר מסובך...)

כלב זאב אימתני הוא תיאור באמת טוב.

הדבר הכי קל והכי משביע גם יחד הוא שטר של 50/100 ש"ח - נכנס בארנק ואמור להספיק לכל הטיול.

ואם אתן במקרה בטיול של כמה ימים שאין לאורכו מקומות קרובים שאפשר לקנות בהם אוכל (יש דבר כזה בארץ?) :

- מצות (מומלץ למצוא קופסאות קשיחות מתאימות כדי שלא תגלו אחרי יום שנשארתן עם קמח מצה).

- פירות וירקות קשים (ולרכים מומלץ למצוא קופסאות קשיחות מתאימות כדי שלא תגלו אחרי יום שנשארתן עם שייק פירות וירקות ותיק רטוב).

- פחמימות לבישול כמו קינואה (אממ, וזהו בערך לאשכנזים), בטטות ותפוחי אדמה (מומלץ להביא תבלינים).

- חלבונים כמו טונה וביצים קשות (הן לא באמת מתקלקלות מהר כמו שחושבים).

והכי הכי חשוב - הרבה הרבה הרבה מים!

(הגוף יכול להסתדר בלי אוכל הרבה מאד זמן אבל איבוד נוזלים זאת סכנה של ממש).

אפשר לבנות על זה חלקית?

הכי חשוב זה תכנון נכון של המסלול ושל הצרכים ביחס לאופי המסלול, זה יכול להקל מאד על החיים.

נ"ב

לכי את לישון!

אני ער מתמיד, מה התירוץ שלך?

באופן כללי:

- לעבור עם מפה ולאמוד את זמן הטיול, לסמן נ"צ וזמנים כלליים (יום ראשון ישנים במקום X יום שני במקום Y וכדו').

- אומדים כמה אוכל, שתייה, בגדים וכו' צריך למשך הטיול.

- בודקים מראש איפה יש מקומות שבהם אפשר לקנות אוכל, למלא מים, להתקלח\ וכו' ומתכננים כמה צריך לקחת מראש וכמה אוכל צריך לקנות בכל תחנת עצירה לפי המרחק והזמנים שאמדנו עד התחנה הבאה (ולוקחים בחשבון להצטייד בקצת ספייר).

נ"ב

נורא מעניין מה נורא מעניין.

בס"ד

אני מחפש חברים לטייל איתם.

אני גם רוצה לצאת לטיול בפסח ליום יומיים אבל אין לי עם מי.

אז בהשערה שאת יוצאת עם חברות :

איך מצאת חברות לצאת איתן?

החברים שלי לא רוצים לצאת לטייל.

חשבתי לכתוב הודעה בפורום אבל קצת חושש לכך שזה אולי קצת לא בטיחותי ועדיף אנשים שאני מכיר

בס"ד

כן זכית

אני מבין שקודם הכרתן ויותר מאוחר החלטתן לטייל ביחד.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

טיול קצר במדבר.

[אם להיות ספציפי - יוצאים מרעמסס דרך 3 ימים עד הר חורב ומשם ממשיכים לכנען, לא סיפור ארוך (מקווה שלא נפשל בדרך והמסע יתארך ל-40 שנה)]

פשוט נירדמתי ללא שליטה.. ועכשיו זה הערב שלי

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל