אבל בגלל שאני לא רוצה שיזהו אני לא מספר ..

אבל רעיון מגניב 

אני אכתוב למרות שזה קצת ארוך ..

הייתי בעבודה במשמרת לילה (אחמ"ש)... שומע לי רדיו באוזניות..

פתאום השדרן מכריז על מבצע למי שעדיין ער...  הם משמיעים קטע קטן של שיר,

צריך לנחש את השיר ולשלוח בהודעה, וההודעה ה-99  זוכה.  (מה הסיכוי..) 

בכל אופן,זיהיתי את השיר...

לא יודע למה...החלטתי לנסות את הקב"ה... 

שמעתי פה ושם שדתיים אומרים להגיד "בשם ה' נעשה ונצליח"  שזה עוזר.

ואמרתי לקב"ה: בוא נראה אותך אם אתה באמת עוזר למי שמבקש ממך (ה' ירחם עלי שאמרתי את זה)

בקיצור אני כותב את השם של השיר.. את המס' שאליו שולחים. אומר "בשם ה' נעשה ונצליח"  ושולח...

פתאום, נכנסה בי הרגשה כזאת מוזרה... הרגשה שזכיתי בוודאות.  אין שום ספק!! (משהו מדהים אין לזה הסבר)

אני רק מחזיק את הפלא' ומחכה שיתקשרו להגיד לי את זה. 

ובאמת אחרי כמה רגעים מתקשרים אלי מחסוי.. ואני יודע שזה הם בלי שום ספק 

ובאמת אומרים לי: שלום זה אתה ששלחת את ההודעה.. זכית בכך כך (לא משנה)

כולי עם דמעות בעבודה..

הקב"ה ענה לי... ועוד איך ענה לי... 

אין על בורא עולם !! מוכיח שהוא שומע ומנווט את הכל 

שמת לב שאני ואתה חוזרים בתשובה ורק אנחנו בינתיים זרמנו עם הרעיון של הסיפור האישי?

דתיים בקושי זורמים .. 

תראו איך ה' אוהב תמימות של בני אדם.. 

(: 

שרוב הזמן הקב"ה מסתיר את עצמו בדרך הטבע..לכן קשה להאמין שזה הוא.

כשקורה משהו מעל הטבע זה מזכיר שבאמת הקב"ה הוא זה שמנהל את העולם. 

יש לך איזה סיפור לתרום?  

אבל המשמעות של אמונה זה בדיוק זה.

"להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות" - פירוש מקובל שבלילה לכאורה אנחנו לא רואים ולכן נשאר לנו להאמין.

נחכה למחר... אולי יגיעו הרציניים 

@נפש חיה.  את מוזמנת... 

לפני שאני מספר אני רוצה להגיד שאולי אולי ..ככה במקרה שאחרי הסיפור הרשמי שאני עומד לספר כאן ..

קרה משהו לאחר מכן עם אישה כלשהי ...ו..חשבתי לעצמי היא היתה הרי דתיה לאומית ..לפחות ככה היא נראתה לי ..

אז אולי היא סיפרה על משהו שקשור אלי למשפחה שלה ואולי מישהו מהם יקרא פה ויבין ויסגר מעגל מטורף של שנים ..למרות שלא נראלי אבל זה לא העיקר . לא שהיא יודעת עלי פרטים פשוט אולי במתוך המפגש שלנו היא סיפרה כנראה אחרי זה למשפחה או משהו כזה ..

אז לסיפור הרשמי זה טיפה ארוך אבל נראלי שווה לקרוא בישביל להבין שהכל מכוון משמיים

בקיצור הסיפור שלי מתחיל בשנת 2011 , נסעתי לשבת בישיבה בירושלים

זו היתה הפעם הראשונה שהעברתי לילה בירושלים , (מעניין אם יש פה מישהו מאותה ישיבה שיזהה ..אבל לא משנה)

בקיצור המקרה שלי היה די הזוי , כולם הלכו לישון ואני נשארתי בחוץ , בלילה בירושלים בתוך התחום של הישיבה רק שלא בתוך המבנה עצמו (המבנה של הישיבה כולל בית כנסת וישיבה למעלה) חושך בחוץ אני יושב לי בספסל וחושב לי על כל מיני דברים ומסתכל על הישיבה ..וכל כך הצטערתי כי אמרתי לעצמי וואלה אני יושב כאן אולי הייתי יכול להעביר את הזמן בללמוד תורה בישיבה עצמה במקום לשבת פה ולהשתעמם ועוד בירושלים זה כפול ..ובכלל השתוקקתי ללמוד תורה , אז מתוך המחשבה הזאת אמרתי לבורא עולם בלב "בורא עולם אם היית נועל אותי בישיבה הייתי לומד תורה כל הלילה" תיארתי לעצמי שכנראה החבר'ה של הישיבה שהלכו כבר לישון נעלו את הישיבה כי השעה היתה מאוד מאוחרת ..אחרי 12 בלילה.. בכל אופן ככה ביקשתי מבורא עולם ..ואחרי זה קמתי מהספסל והתחלתי לצאת קצת מתחומי הישיבה והתחלתי לטייל והגעתי לסוף של הרחוב והתיישבתי שם על ספסל ואז אני שומע 3 בחורים מתקרבים ואני רואה את אותם חבר'ה שהיו בתוך המבנה איתי למדו עם אחד מהישיבה בשעה יותר מוקדמת ..אחרי שעשינו קידוש ישבו עם תלמיד אחד שני בחורים נראים כזה חוזרים בתשובה אז הם באו לקראתי ואני בשושו שלי הלכתי כזה למין חומה קטנה שלא יראו אותי ..והם עברו והמשיכו בלי לשים לב אלי..באותו רגע חשבתי לעצמי אולי הם השאירו את הדלת של הישיבה פתוחה?..אין לי מושג למה חשבתי את זה..והתחלתי ללכת לעבר הישיבה שזה בערך כמה מטרים כי התרחקתי מהישיבה איזה כמה מטרים ..בקיצור אני הולך ומגיע לדלת של הישיבה , שם את היד , מוריד את הידית .. פתוח . , אני פותח את הדלת בודק אם יש מישהו ..אף אחד לא נמצא ..ואז אמרתי וואו בורא עולם שמע את התפילה שלי והינה אני בתוך הישיבה ...באותו רגע אמרתי אוקי נילך להתפנות ואז נתחיל ללמוד ..אני נכנס להתפנות ..נכנס לתוך התא של השירותים .. ולפתע אני שומע קול , קול של מישהו מדבר "תסלח לנו ..תסלח לנו " ואני כזה בלב "מהה?!?!" הבנתי שזה בחור שכנראה היה בפנים בתוך השירותים בתא אחר ואז פתאום קלטתי למה בעצם הדלת של הישיבה היתה פתוחה ! ואני שומע אותו מדבר עם בורא עולם אחרי שהוא יוצא מהשירותים ואני בתא מקשיב להכל "תסלח לעם ישראל .." כאילו בורא עולם אומר ..תראה מה אני שומע שמדברים איתי ואף אחד לא יודע ! התלמיד הזה רחץ שיניים לפי השמיעה שלי באותו רגע ..ואז אמרתי לעצמי ואי שרק ילך כבר כי אני יכול פתאום להתעטש או משהו והוא יבהל , בכל אופן חיכיתי כמה זמן ואז אני שומע את הדלת של הישיבה נסגרת ..ומה אני שומע? שהוא נועל אותי בפנים !!! אני כולי כזה ..יאוו איזה בלאגן אני תקוע עכשיו בתוך הישיבה!!! יצאתי ואמרתי "בורא עולם מי כמוך , אני ביקשתי שתנעל אותי בתוך הישיבה ! ואתה בעומק מחשבתך ! אמרת אני לא רק ישים אותך בפנים , אתה ביקשת לנעול אותך? אני ינעל אותך ! אני יגלגל שאתה תכנס ולא תדע שיש מישהו והוא לא ידע ממך הוא יסגור ואתה תשאר בפנים , יצאתי , עשיתי נטילה קודם , הסתכלתי על כל הספרים ואמרתי "אח איזה אוצר יש פה" לקחתי גמרא מבוארת התחלתי ללמוד בערך שעתיים שלוש (וכאן יש עוד קטע הזוי ) אני לומד לומד ..עכשיו תבינו המקום יש חלק שהיה שם בבנייה עדין בחלק מסויים מהחדר הגדול של הישיבה ו..היה כזה חושך וכבלים וסולם ..קיצור לא ראו מה יש שם בידיוק..אז זה היה טיפה מפחיד ..קיצור פתאום אני שומע מישהו מנגן כלומר שר בפה פיוט ..אני כולי כזה "אוקי לא להבהל ..יש לזה בטח הסבר הגיוני" שתבינו אני לבד ,בישיבה , נעול ! אני אומר לעצמי ..אוי..הניגון הזה כל כך יפה מי עושה את זה? אני מתקדם לעבר המרפסת כזה ..כאילו כמו שאמרתי בהתחלה שיש בית כנסת מתחת לישיבה ואפשר לראות את הבית כנסת מלמעלה אז אני רואה את הרב ! שנתן לי ולעוד מישהו מוקדם יותר בצהריים כסף למקווה ..כי היה חסר לנו איזה 5 או 10 ש"ח אני לא זוכר כבר..בדיעבד הבנתי שהוא רב בית הכנסת מאוחר יותר בתפילת מנחה וערבית של שבת ..בקיצור אני רואה אותו שר פיוט מקסים שכל כך הצטערתי שהוא הפסיק אותו ..כי ידעתי שאני כבר לא ידע איזה פיוט הוא שר...ושתבינו עכשיו השעה היתה 3 ומשהו בלילה...הוא בא לשם לבד ! שר פיוט ! ופשוט הלך ..ואני אומר לעצמי מה הולך כאן?! בהתחלה בורא עולם מראה לי בחור שמדבר איתו ומבקש סליחה..אחרי זה אני רואה את הרב מתפלל אליו וחושב שתכלס אף אחד לא רואה..רק הוא לא יודע שאני נעול למעלה בישיבה ...בקיצור ..ישתבח שמו לעד זה הסיפור של ההשגחה שלי..ויש לי עוד כאלה..אבל בעיקרון מה שרציתי לספר על האישה זה נראלי כבר ארוך מידי אז אולי בתגובה אחרת מחר בע"ה

אם קראתם עד כאן מגיע לכם צל"ש

תודה

מחר תמשיך.. זה מעניין..

אמרת לו תודה לפחות? 

משהו בחרוזים משהו יפה כזה?  

אלא שלא אמרה שירה בחרוזים 

יפה ..את זוכרת לו את זה..את נשמעת די עצבנית גם ..

זוכרת לטובה את מתכוונת 

אלא שלא אמר שירה בחרוזים - טוב נכנעתי בואי נתחתן. 

(אוף! משהו דפוק או במנגנון השכחה שלי או באסוציאטיביות שלי או סביר יותר - בשניהם גם יחד...)

פעם הבאה אני יהיה שם להציל אותך 

רואה מישהי בוכה כזה

אומר לה מה קרה? תגיד נתקעתי אין לי כסף לחזור

אומר לה תשארי כאן אני כבר חוזר...חוזר מביא לה גלידה יושב מדבר איתה לוקח את המספר שלה

מביא לה כסף לחזור הביתה 

שום בני ברקי לא יעצור בשביל לשאול בנחמדות "מה קרה?" עם פרצוף של "את רוצה גלידה??"

תאמין לי. מניסיון של שנים.

ועוד אני תותחית בלעשות פרצוף מסכן.

הוא כבר כשר לפסח ?... ​

את בטוחה שעלית עם הארנק לרכבת?

לכי תדעי אם לא היא זאת ששלפה לך את הארנק ומתוך מצפון השאירה לך קצת כסף לאוטובוס..

סקפטיות במיטבה... 

שזה בדיוק מה שעלה לי לראש. 

אבל מצד שני חששתי שזה סתם יבאס . (: 

איזה כיף לראות כאלו סיפורים... 

זה היה בקיץ תשע"ה.

אחרי הגירוש מגוש קטיף (שגם אליו הצלחתי להיכנס בהשגחה פרטית לא קטנה*) הצלחתי לצאת מהגוש באמבולנס וככה יצאתי ממנו מהר יחסית (את כל שאר ה'מפונים' המשטרה עיקבה באוטובוסים עד מאוחר בלילה כי לא ידעו מה לעשות איתם...) והחלטתי לנסות להיכנס לחומש.

זה היה יום וחצי לפני הגירוש ולכן הדרכים היו חסומות קילומטרים רבים לפני חומש אבל חשבתי לעצמי שקודם כל אגיע למחסום ואז כבר נראה איך לעקוף אותו. חיכיתי לאוטובוס מבית-ליד לשבי שומרון, הוא עבר אבל לא עצר כי הוא היה מלא. ראתה אותי שם איזו אשה וראתה שאני מבואס מזה אז היא אמרה לי "עוד מעט חבר שלי מגיע, אנחנו נוסעים לכיוון אז ניקח אותך". במקרה הם היו עיתונאים אז בעזרת התעודה שלהם הם הכניסו אותי דרך כל המחסומים עד שבי שומרון.

מצאתי לי קבוצה של כמה בחורים שתכננו להגיע לחומש והצטרפתי אליהם. הדרך משבי שומרון לחומש הייתה כמה קילומטרים והיינו צריכים לחכות ללילה וללכת בדרכים עקלקלות כי השטח היה מלא חיילים שתפסו את כל מי שניסה להגיע לחומש. התחלנו במסע תוך שאנחנו מתחמקים מטרקטורוני שטח ומסווים את עצמנו מפרוז'קטורים ומפצצות תאורה, עד שהגענו לתחילת העלייה לחומש, שם כבר כמעט השיגו אותנו הטרקטורונים. נשארו לנו שתי ברירות - או להיתפס ולא להיכנס לחומש, או להיכנס לבורקה (כפר עויין מאד שהצבא לא נכנס אליו) ודרכו להגיע לחומש, בחרנו את האופציה השנייה והטרקטורונים הפסיקו לרדוף אחרנו. במטעים שלפני הכפר איבדתי את הקבוצה, נשארתי לבד והתלבטתי אם להמשיך או לחזור לטרקטורונים. אמרתי לקב"ה "ריבונו של עולם, אני עושה את זה למענך ולמען הארץ שציווית אותנו לכבוש וליישב אותה, בבקשה תשמור עליי בדרך", אמרתי שוב תפילת הדרך ונכנסתי. לקח לי חצי שעה לחצות את הכפר בין הבתים והבניינים שהבזקי אור מהטלויזיות עוד בקעו מחלקם. בדרך היו כמה סכנות (כלבים שנבחו עליי ומעבר בחצרות ובסימטאות סגורות ללא יכולת מילוט) אבל בסופו של דבר הקב"ה שמר עליי וחציתי את הכפר בשלום ב"ה (ואפילו הספקתי להשאיר כמה מזכרות ). בהתחלה פחדתי אבל מהר מאד נכנסה לי בלב מן הרגשת ביטחון עם ידיעה ברורה שה' משגיח עליי והוא שומר עליי בדרך. 

כשהגעתי למטעים שאחרי הכפר, שהיו די קרובים לגדר של חומש, ראיתי בצמוד לגדר את הקבוצה שלי שנתפסה ע"י ג'יפ צה"לי שפטרל על הגדר. חיכיתי שהוא יעלם ונכנסתי דרך פרצה בגדר וחמקתי פנימה. כשהגעתי בבוקר לחמ"ל שהיה בישוב אמרו לי שמעל 100 איש ניסו להגיע לחומש באותו הלילה בכמה קבוצות ואני היחיד שלא נתפסתי - נס גלוי (לא שזה בסוף שינה משהו  אבל לפחות ניסינו...).

התחושות המיוחדות האלו של המסירות נפש (לא נכנס לדיון אם זה היה נכון או לא) ושל ההרגשה החזקה של ההשגחה והשמירה הפרטיות ליוו אותי עוד הרבה זמן אחרי זה...

*הסיפור של ההשגחה בכניסה לגוש:

בעקבות ההתפקחות שחוויתי בכפר מימון, כשהבנתי שבעצם ההנהגה של ה'מאבק' לא באמת רוצה למנוע את הגירוש (כי בסוף הסאגה של כפר מימון כשעשינו רונדלים מסביב לכפר מבפנים וכולם שרו לחיילים שצרו עלינו מבחוץ "חייל שוטר אני אוהב אותך", הלכתי לרב שהיה בראש התהלוכה ואמרתי לו "למה מחכים? למה לא פורצים החוצה?" והוא אמר לי "לא, לא! מה פתאום לפרוץ?" ואז הוביל את כולם לאוטובוסים שהמשטרה אירגנה כדי לפזר אותם לבתים) - החלטתי שאני נכנס לגוש ויהי מה.

בפעם הראשונה הצלחתי לעבור במחסום בעזרת מס' תעודת זהות שלקחתי בהשאלה מילד תושב הגוש. אחרי חודשיים שהייתי בגוש יצאתי לכמה ימים וחשבתי לעצמי שכמו שנכנסתי פעם שעברה אכנס שוב בחזרה.

אז זהו שלא - הם הקשיחו את הנהלים וכשהגעתי למחסום לא נתנו לי בשום אופן לעבור בלי שאבא שלי יבוא לקחת אותי ויראה להם את תעודת הזהות שלו עם הספח - כמובן שלא מצאתי לי אבא כזה אז העלו אותי לאוטובוס של המשטרה שיחזיר אותי לאשקלון.

ישבתי לי שם ולמדתי גמרא, אחרי כמה זמן ניגש אלי אחד השוטרים ושאל אותי "ילד, מה זה מה שאתה קורא?" הסברתי לו מה זה גמרא ואז הוא וחבר שלו ביקשו שאני אלמד אותם. ישבנו ולמדנו איזה עמוד ואז אחד מה אמר לי "שמע, חבל שתחכה פה סתם. אנחנו נשלח אותך עם זינזנה לאשקלון ואז תוכל להגיע לכאן שוב ותנסה להיכנס". הם שלחו אותי בזינזנה חזרה לאשקלון, בדרך דפקתי לשוטרים על החלון ואמרתי להם "שמעו אני מכפר דרום, למה שסתם תיקחו אותי לאשקלון ואז אני אחזור שוב? תעשו טובה ותכניסו אותי הביתה", הם דיברו ביניהם ובסוף עשו פרסה והכניסו אותי לכפר דרום.

פעם נעצרתי והגישו נגדי כתב אישום עם בקשה לתת לי עונש של 2 וחצי - 3 שנים מאסר.

אחרי הרבה תפילות של חברים מהישיבה ושלי (ושל הרב שלי כמובן) - בסיעתא דשמיא ובעזרת ערמימות לא קטנה הם כמעט התחננו לשחרר אותי אחר 3 חודשים בלבד!!

כולם בכלא היו בשוק, כנ"ל העו"ד, ואמרו שאין לזה הסבר טבעי חוץ מהשגחה פרטית של ה' ושלדוסים האלה יש פרוטקציות אצל השופט האמיתי של העולם.

[נ"ב

מעצבן שמשלמים לעו"ד בעל שם כ"כ הרבה כסף ובסוף אתה צריך להגיד לו מה לעשות, אבל במבט לאחור הכסף הזה היה קנס על הפגנת חוסר האמונה בשכירת השירותים שלו...]

חזקת מאוד.. 

(: 

אותנו יותר מעניין איזה רכב יש לך.. (: 

היה כיף לקרוא.. (: 

זה היה קצת אחרי שחזרתי בתשובה, כשכבר למדתי בישיבה,   היה בחור ששיכנע אותי לבוא איתו להתבודדות

אז התחלתי ללכת מידי פעם להתבודדות בשדה שליד הישיבה, 

והיינו לוקחים איתנו כל אחד כסא פלסטיק כדי שגם נשב שם קצת..

בקיצור.. ערב אחד אנחנו באים ללכת לשדה,  אבל מצאנו רק כסא אחד.   מאיפה נביא את השני? 

הבחור אומר לי: אל תדאג ה' ישלח לנו כסא . ואני כזה... אתה בטוח? מאיפה.. מהשמים?

ראיתי שהוא בטוח בעצמו..  אמרתי טוב נזרום.. אמר ה' ישלח.. נראה מה יהיה..

טוב.. אנחנו מתקרבים לשדה (שכולה חמש דקות מהישיבה)  ואין זכר לכסא... רק כמה מכוניות חונות ואיזה טנדר ממש על הפתח של השדה...

אנחנו מגיעים ממש לפתח של השדה... ואז אנחנו קולטים שיש על הטנדר רהיטים ומישהו ליד מעמיס עוד..

עובר דירה אולי...  

איך שאנחנו מגיעים ממש לידו.. פתאום הוא תופס כיסא פלסטיק מהטנדר, וזורק אותו לכיוון שלנו (וזה היה אחלה כסא... לא שבור)   ואנחנו כזה מבסוטים...ישר לקחנו את הכסא בשמחה.. ואנחנו אומרים לו  תודה אחי איזה גבר אתה.. 

וההוא כזה מסתכל עלינו בהלם      כאילו. מה? אה?  מה עשיתי? מה אתם רוצים?

עדיין לא סיימת?

את זה היית צריכה לרשום פה:

באיזה שלב אתם?? - צעירים מעל עשרים

שאת סחטנית תגובות..  

כח המחשבה משפיע על אנשים הסובבים אותנו,

יש כאלו סיפורים בשפע.. (: 

רעיתי צאן עם חבר ואז בעל החווה הגיע עם הטרקטורון כדי לעשות לנו סיבוב

חבר שלי עלה על הטרקטורון, ואז הוא עשה ובבום ובובם ובםם (כמו של אופנע) ונסע

הכבשים שמעו את זה וברחו לי מעל הצוק.

טיפסתי על צוק בגובה 10 מטר מלא קוצים ויבחושים כדי להציל אותם 

הגעתי למעלה והכל היה קוצים ניסיתי לאגף אותם והצלחתי ליגרום להם להישאר במקום.

הגיע תורי ברקטורון, היה ממש כיף! הוא חולה נפש צריך לשלול לו את הרישיון אבל היה ממש כיף!

ואז כבר היה עוד מעט שקיעה והיינו צריכים להחזיר את הכבשים לחווה, 

היה מפגש דרכים, וזה היה פעם ראשונה של חבר שלי במרעה והוא בטעות ניטב את הכבשים לצוק עוד יותר גבוהה

ואז לא הצלחנו להוריד אותם למטה, אז הוא רץ לחווה כדי לקרוא לעזרה, החווה 10 דקות הליכה בנחת משם,

עבר שעה שלמה והוא עוד לא חזר. 

אני כולי מיואש כבר בטוח שאני אשאר שם בלילה לשמור שהכבשים לא יברחו.

צעקתי לריבונו של עולם     טעעעעאטטעעעעע

ואז אני שומע מתחת לצוק: חסון???? שעה אני מחפש אותך!!!!

במהרה הגיע עוד חבר והחזרנו את הכבשים לחווה 

מזכיר לי את התנ'ך.. (: 

ואז אחד החברה בישיבה שם שדיבר איתי פתאום דופק מבט רציני ואומר. בואנא פשוט גזרו אותך מהתנך ותקעו אותך פה אהה יגזור

נשמע מעניין ! (: 

או חולצות שאח שלי הביא לי מהודו, סנדלי שורש או רדבק כשיורד מבול, ציצית צמר כיפה גדולה ותלתלים 

הייתי בשלב לא פשוט בחיים- היה לי קשה ממש נפשית. הלכתי לטיפול אצל מטפלת שתעשה לי סדר. בפועל לצערי זה פחות עזר ויצאתי מהפגישה פשוט מתייפחת מבכי.

זה היה בשירות לאומי, הייתי רחוקה מהבית והתהלכתי ברחובות מרכז תל אביב, כולי מתייפחת, מבולבלת ועצובה...

ניגשה אלי אישה נחמדה ופשוט נתנה לי חיבוק!

וזה היה כל כך מיוחד, אשכרה הרגשתי כאילו ה' שולח לי משמיים את החיבוק שהייתי צריכה!

מכאן כולנו צריכים ללמוד (את בפרט..) 

כמה מילה טובה חיבוק, יחס מועדף יכול להשפיע על אדם שקשה לו.. 

נראלי משהו כמו שבוע אח"כ, נכנסתי לבי"כ בשירות לאומי להתפלל מנחה והיתה בת שירות שישבה שם ובכתה, (לא הכרתי אותה מעבר לזיהוי בפנים), ובאמת ניגשתי אליה וחיבקתי אותה!

כל כך נכון, צריך ללמוד להעביר הלאה, לתת את מה שאנחנו יכולים לאחרים.

לראות איך אנשים משנים את הפנים שלהם ממילה טובה.

כמו שנאמר- גדול המלבין שיניין לחברו ממאכילו חלב.

וסרטון בונוס:

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"ב בניסן תשע"ו 18:58
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"ב בניסן תשע"ו 18:53
זה סוג של אמירה משמיים מבחינתי.
אבל זה דבר שמתחיל לפני תקופה ומלווה אותי כל הזמן.
לפני תקופה קראתי ספר על בבא סאלי (איך קיבלתי אותו זה השגחה אחרת....)
ופתאום
התעורר רצון מטורף.
להיות אצלו.
אני לרוב לא אחת שמתסובבת להנאתי
בקברי צדיקים
כאן זה
שונה.
אחר.
כשהשם זימן
הצלחתי להגיע (סיעתא לגמרי. עם האוטובוס. והספק שברגע האחרון לא מנע ממני ליסוע)
ו...
תקצר היריעה
וגם פחות שייך לתאר
מאז הדמות שלו "מלווה" אותי
ואני פוגשת כל מיני סיאואציות
שמזכירות אותו.
כל מיני דברים
גם קטנים
(פלאפלייה עם דאבל תמונות - הוא ובבא אלעזר. ....לא שווה?)

שאני צריכה אותם
והוא איכשהוא נכנס.
וכל מיני אנשים שאני רוצה ופוגשת איכשהוא...
ו...
בע"ה
שנזכה. זה דבר מעניין שאפפעם לא היה.
משפיע הרבה טוב בע"ה וברוך ה'.
"ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה"- 'ותקבלון... מבחירי צדיקיא"

@מבקש אמונה

הייתי צריכה ללכת לחתונה הבית שלי רחוק והתחבורה דלילה, אני אמורה לחזור מאד מאוחר כשכולם כבר ישנים.

הסתיימה החתונה יצאתי לתחנה ובדיוק האוטובוס עבר , הפסדתי אותו והוא אמור להיות האחרון. התחלתי ללכת לחפש טרמפ ופתאום עובר אוטובוס נוסף לביתי ועוצר לידי (לא בתחנה) אני שמה לב שזה אותו נהג מהלוך, אומרת לו תודה ובאה להתישב ואז אני רואה שברווח בין שתי המושבים נמצא המפתח של הבית שלי שנפל בהלוך ואפילו לא שמתי לב!

ולכשארצה להגיב בעתיד ככל הנראה אחליף את הניק

נ.ב

תהיתי מי יהיה הראשון לשים לב..                              

כי רשמתי זאת בעבר.

בגדול - לפני שנה הייתי בן חיים למוות, האמנתי שאני יצא מזה , ע"י אמונה ובטחון,

ותוך כמה ימים מועטים חזרתי לעצמי. 

כולם  אומרים שאני נס מהלך.. 

ואני יודע שהכל בזכות האמונה.. 

(: 

אנשים טובים שישמחו לחפש לך בהיסטוריה כאן.. 

תני להם כמה דק' ... 

(: 

נוסטלגיה, 

תודה.

(: 

כיום עבר שנה. 

ואני ב"ה בריא לחלוטין !! 

כמה שה' אוהב אותי אני גם אוהב אותו. 

הכל אמונה, תפרסמי את הסיפור הזה לחיזוק.. (: 

מוזיקה באוזניות. (עדיף מרגיעה כדי שתצליחו להתרכז בסיפור)..

קיצור הסיפור שלי הוא כזה..

צהריים. השעה ארבע, אני בטרמפיאדה מוכרת בארץ, עת אני חוזרת מיום לימודים ארוך לבייתי שנמצא באחלה חור. 

מפה לשם, בשעה טובה ובסייעתא דשמייא,  הגייע הטרמפ המיוחל לעבר היישוב בו אני גרה.

נוסעים, נוסעים. נחמד. אני ישבתי מקדימה, ממש ליד הנהגת. והייתי עסוקה בפלאפון (כנראה ראיתי מה חדש בפורום).

7 דקות נסיעה עוברות, ואני כאמור בפלא. 

ולפתעעע...

אני שומעת בוםם!! טראחח! מה קרה?!

משו חזק ועוצמתי (עד היום 30% נכות באוזן שמאל..).

מישירה עיני למול ידי, ורואה דם נוזל.

חששתי שזה אולי מעיד על מכות יבשות, פנימיות.

הייתי בסטרס משוגע. (כיאה למרוקאית אמיתית..)

אני מישירה עיניי למולי ורואה, לא פחות ולא יותר שמשה קדמית מנופצת. אבל מה מנופצת. 

וממנה ניכרת בליטה רצינית של אבן על השמשה. בדיוק מול הראש שלי.

כל האוטו התמלא רסיסי זכוכית, על הרגליים שלי, על החצאית, על המושב. 

רגעי פחד ולחץ אמיתיים. 

בקיצור, הבני מיעוטים האלה, יימח שמם וייאבד זכרם, זרקו עלינו אבן, אכבר אבן. סלע.

וכיוונו אותה בדיוק לראש שלי.

לשמחתי, ולמרבה הנס, הרכב היה ממוגן כך שהאבן, יותר נכון הסלע לא יכלה לחדור לשימשה. ומה שנשאר זה שרק הרסיסים פגעו בי ולא האבן.

ישתבח שמו יצאנו כולנו בנס. 

"על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותייך שבכל עת".

שכולנו נתחזק ביחד,

בעצם יש לך קטע כזה לא לשתף, נכון? ! 

(אני זוכרת שתהיתי לעצמי לאן נעלמת, ופתאום חזרת עם הסיפור...)

תודה לאבא שבשמיים... (: 

נס אמיתי! ה' אוהב אותך..

בזכות השמחה שלך..

האופנועים האלה סכנת נפשות..

* אתה עוד נוהג על אחד כזה מאז?!

סתם מעניין כזה..=)

אני רואה את מה שרשמתי לפני שנה כמעט וגם אני מתחזק, 

זה ממש מדהים! 

לא. רק בגלל שזה מסוכן. 

לא בגלל שאני מפחד או משהו.

מה שבטוח כל אופנוע שעוקף אותי בשוליים מדליק אותי מחדש.. (:  

סחטיין! על הגישה..  

היא מבוגרת בת כמעט שמונים אבל חיה לבד בבית (ב"ה מבשלת ומנקה לבד, סבא התגרש ממנה לפני הרבה שנים) והיום יצאה מהמקלחת והמים קצת יצאו החוצה ובנוסף היה לה שם שטיח חדש שקנתה לה דודתי (הבת שלה) והשטיח הזה גם מחליק קצת והיא יצאה מהמקלחת והחליקה ואם לא היה לה קיר קטן להחזיק בו אז הייתה שוברת את כל הצלעות שלה.. השגחה ממש

ישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלוקים

המסר המאוד חזק מהכותרת והתוכן הוא שהאמונה נבנית על ספורי השגחה.
אז זה מסר מאוד שגוי כי לא בונים אמונה על ספורי השגחה.
בונים אמונה על הימצאות ה' בכל דבר בחיים. (גדולת שלמות אין סוף)
ויש ספור מאוד טוב, אבל לא חושב שזה המקום..

כבר אחרי חצות היום , הכל נקי מוכן לפסח.

נסעתי לחג והגעתי לבית ההורים אך הם לא היו בבית ולא היה עלי מפתח

התחלתי בכל זאת לחפש באוטו מפתח

ו...

במקום מפתח

גיליתי חטיף גרנולה חמץ גמור בתא ברכב

--------------

בימים האחרונים, השבוע, היתה בעיה בכרטיס אשראי, פתאום הפסיק לתפקד

היתה לי נסיעה עם מרחק שידעתי שלא יספיק דלק, ומזומן כמעט ולא היה,

ובנק שאפשר להוציא בלי הכרטיס רחוק ממני.

חשבתי שאסתדר איכשהו

אספתי בן משפחה בדרך, ואמא שלו, שממש לא ציפיתי, וכמובן לא בקשתי, בלי קשר לדלק, נתנה לי 200 שח...

אבל באמת כל יום אני רואה השגחה פרטית. אין לי סיפור אחד גדול, יש לי הרבה סיפורים קטנים..

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני