הנוסטלגיה. כמה אפשר לשזור סביב דבר כ"כ פשוט. אני כבר לא זוכר כ"כ. עם מקל קינמון או וניל, אאל"ט :) וצ'אי מאסאלה. (תה נסראללה :E) סוכר אחד (?) או אחד וחצי. ושבי (מגניב). |משועשע| ושטויות ובדיחות ושיחות טובות ובכלל טוב. לא שכחתי את הדברים הפחות טובים, רק נחמד להיזכר קצת (ולנסות לא לשקוע בזה :))

קפה. | ערוץ 7

פורום נסיונות פעילים

בהנהלת: ענבל

מכתב פתיחה

קפה.בן-ציון

הנוסטלגיה.

כמה אפשר לשזור סביב דבר כ"כ פשוט.

אני כבר לא זוכר כ"כ.

עם מקל קינמון או וניל, אאל"ט

וצ'אי מאסאלה. (תה נסראללה )

סוכר אחד (?) או אחד וחצי.

ושבי .

|משועשע|

ושטויות ובדיחות ושיחות טובות ובכלל טוב.

לא שכחתי את הדברים הפחות טובים, רק נחמד להיזכר קצת (ולנסות לא לשקוע בזה )

וזכרון אחר, בלי קשר.בן-ציון

היפנית.

והתווית

ודפיקות הלב העצומות האלו,

שממש יכולתי להרגיש בום-בום.

איך היה קשה לי לאכול אז... כל מפגש היה יום רעב

והלילות הקרים והארוכים,

והשתיקות המוזרות האלו,

ו"חוקי חברות" ( וואי, איזה ילדים היינו.)

והניסיון העלוב להרשים עם המעבר של "כוכבים דולקים על אש קטנה" |משועשע|

ואיך חפרנו בשיעור עד שגירשו אותנו,

והפעם הראשונה המפדחת הזו (הצגה, או תיאטרון. משו כזה.)

ואיך הראל גישר בינינו

והאחיינית, והבדיחות של אמא (היא התקשרה הביתה! ) ושל החברים,

וסמסים בפורים, והבטחה לא-חכמה (שלא עמדתי בה. פחח.), וסיפורים שלא ידעתי איך לפרש,

ושיחה עם שמיכה במדרגות, והממ"ד, והחלומות...

ושזה נגמר והמפגשים (אחרי. פחח.) היו מאתגרים.
(השמינה מגעגועים ) והבעיטה שנתתי לו, המסכן. לא הבין על מה. לא מוצדק בעליל

ויוסי עם הבדיחות שלו \ ועדכונים מהודיה, ורכבת מעצבנת או ליתר דיוק חבר'ה שהתעצבנתי עליהם בפנים.

כמה עברתי מאז.

ועוד זכרונות.בן-ציון

זה אחד קשה.

קודם כל הזריחה המתסכלת הזו, שחיכינו לה לילה שלם קפוא ובסוף העננים הסתירו אותה

אחרי התותים (בסיפור), הספר (כמעט עד הבית. על המפתן.), התרנגול המבולבל(), הריצה לאוטובוס.

אבל איפה זה התחיל?

שוב, יפנית!

פה, ברור.

וסיבו"שים, והחידון (לא חברותי בעליל יצאתי שם.), וובלאגנים, ושירים, ומוזיקה, ומלאכים שחורים ולבנים, וצל אחד מוזר, והרב אורי שתמך ויהודה שראה דרך בלבולי המוח שלי ("גלות לצפת". פשוט תגיד מעיין שם וזהו! )

וכל כך הרבה שכתבתי, וקנאה, הו הקנאה . לפני, אחרי וכל הזמן בעצם. ויותר מדי סמסים, וטעות אחר טעות שסתם הכאיבה, עד שבמקום הקלישאה זה נגמר. לילה לבן עם הרמזורים האלו בי-ם. אוח, זה היה כ"כ כואב.