פמיניזם.
הפמיניזם מקיף אותי מכל כך הרבה כיוונים ומעסיק אותי מאוד בתור אדם, בתור אישה ובעיקר בתור עובדת ה'.
מה הזהות שלי כאישה? מה תפקידי ככזו?
צפיתי בדיון בנושא שגרם לי לרצון עז לשפוך איפשהו את דעתי, מחשבותיי ותהיותיי. סוף סוף הצלחתי להושיב את עצמי לכתוב.
אז קודם כל - אקסיומה. נשים לא נחותות מגברים בשום צורה.
בכלל, טרימינולוגיית המעמדות בהקשר הזה זרה לי; לא על זה גדלתי.
איש ואישה שווים בחשיבותם, שניהם נבראו בצלם א-להים.
עם זאת, הם שונים. שוני הוא עושר, הוא ברכה. שוני הוא הבחנה, הוא לא בהכרח מדרג (היררכיה).
התנועה הפמיניסטית מורכבת משלל כיוונים, שלעתים אף סותרים זה את זה בהנחות היסוד.
הולך וצובר תאוצה הזרם שטוען שהבדלים נפשיים בין גברים לנשים אינם דבר מהותי, כי אם תוצאה של הבניות חברתיות, דהיינו השתלשלות היסטורית-חברתית מסוימת שיצרה מציאות.
כאדם מאמין, כפי שאני תופסת את התורה, אני מסרבת לקבל את ההנחה הזו.
ראשית, בעיניי, הבדלים בין קבוצות לא נוצרים סתם. לא ניתן לבטל במחי יד מציאות כ"כ דומיננטית - צריך לנסות לתת לה הסבר מתקבל על הדעת. הטיעון של הבניות חברתיות בלבד הוא טיעון חלש, שהרי - מה גרם להן להיווצר?
אין בזה כדי להצדיק את המציאות, ללא ספק ישנם דברים הדורשים תיקון.
טענתי זו היא קריאה לניתוח מעמיק של העולם ולהימנעות משימוש בהסברים פשטניים מהסוג הזה.
ובכל זאת - תביעת הפמיניזם אמיתית. הגדרה ששמעתי לעניין - "התפיסה המהפכנית שאישה היא בן אדם". כמה כואב ונוקב.
אסביר בפשטות (ומקווה שלא תצא מתחת ידי פשטנות) את ההבדל בין גברים לנשים להשקפתי.
בעיניי, מרכז האישיות של האישה נסוב על הפנים, ושל הגבר על החוץ. ההגדרות הללו כמובן מתייחסות לרוב האוכלוסייה, ואינן גורפות.
מעבר לכך - בכל אדם יש שילוב של שתי הנטיות הנפשיות הללו, אך ההבדל נעוץ באיזונים. על כל פנים, נדרש ביאור.
החוץ הוא הנִרְאוּת, לא רק במובן הבסיסי הפיזי, אלא בעיקר במובן העמוק - התדמיתי, המייצג, המציג תוצר.
הפנים הוא היסודות המניעים את המערכת, החוֹמרה.
זה במושגים כלליים, לדעתי הענייה.
ובכן, הפער התפיסתי ביני לבין הפמיניזם הוא בהגדרת המושג נחיתות, כלומר בקריטריון המגדיר חשיבות.
התפיסה הפמיניסטית (ברוב זרמיה) צמחה על רקע התרבות המערבית, בה החיצוניות תופסת מקום עיקרי ולעתים אף מוחלט ומקודש (מבהיל להתבונן בתקציבי הענק המוזרמים לתחום השיווק למשל), לא פעם על חשבון יציקת תוכן ומשמעות לחיים.
כפועל יוצא של הנטייה לראות פנימיות כחולשה ולבוז לה, נוצר זלזול בתכונות הנשיות.
מובן מאליו שבשלב הזה נשים תרצינה להדביק את הפער ולהשתייך להתנהלות ולסדר היום הגבריים.
לתפיסתי, בניסיון למחוק את ההבדלים בין נשים לגברים האישה היא הראשונה שנפגעת.
כשמנסים להחצין אותה (הן ברובד הגס ביותר של החפצה, הן בהפיכתה לנושא רכילותי והן בהקשרים של קריירה ובית), שוללים ממנה את עיקר מהותה, את היופי שבה, ובעצם מנסים לדחוף אותה לעבר אישיות גברית. זוהי ללא ספק מגמה שוביניסטית להחריד, אם מסתכלים מהזווית שהצגתי. זה הניסיון לרמוס את הייחודיות של האישה ולכפות עליה מהות זרה.
אני מאמינה שהשילוב בין פנים לחוץ קריטי לקיום העולם.
היהדות רואה את היחס בין גברים לנשים כהרמוניה. הפירוד והטשטוש בין המינים יוצרים מאבקי כוח מיותרים ומעקרים הרבה יופי מהעולם.
למעשה, בשאלות כבדות משקל כמו אופי לימוד התורה לנשים, מקומן בשוק העבודה, מקומן בבית וכד' צריך לשקול לעומק את כל הצדדים מתוך תפיסה מהותית ברורה. בפרטים מסוימים אני עדיין מגבשת את תפיסתי, ב"ה.
בתפילה ש-ה' יאיר את עיניי.
הקלה. כמה טוב להוציא מטען שמכביד על הלב.
אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.
