שממש עוד מעט למישהו קרוב אלי יקרה משהו פתאומי מאוד ולא טוב.
כאילו, לא יכול להיות שאני מכירה כל כך הרבה אנשים ואף אחד מהם לא נהרג או משהו. זה לא הגיוני סטטיסטית כנראה שהחיים שלי ממשיכים כל כך הרבה זמן על דרך המלך ושהבורות פשוט נעלמו.
יש כלל שכל מי שנמצא מספיק בקרבת ילדים קטנים יודע- כשיש יותר מדי זמן שקט מהם, כנראה שקורה משהו רע. ואז רצים לחדר שהם נמצאים בו ומגלים במקרה הטוב שהם מציירים על הקיר בצבעים או במקרה הרע שהם יושבים על אדן החלון שנייה לפני נפילה. במקרה היותר רע לא מגיעים בזמן לשנייה של לפני הנפילה אלא לזו שאחריה.
מצד שני, אני מכירה בערך כ300 איש, מכל המעגלים של חיי. במקסימום. יש 8 מליון אנשים רק במדינה, אז מה הסיכוי שיקרה משהו כזה דווקא לאחד מהם. אז אני דוחה את המחשבות האלה כי הכול טוב אבל אני יודעת בלב שאני אתחרט על זה שלא הקשבתי לעצמי ועשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות מזמן בזמן.
- לקראת נישואין וזוגיות