ואיך כעסתי עליהם היום. ככה! למה להכאיב? ומה האינטרס לעשות את זה? כאילו מישו לקח לי את הלב, צבט וסובב.
אני החלטתי סופית שבניה ונטע צריכים להכיר למרות שבניה דוס, דוס ונטע בכלל חילונית ששונאת סידורים. יש להם את אותו אור בעיניים. והם צריכים אחד את השני כדי להוציא את האור החוצה.
הם נסעו לים ואחרי זה באו והם בכלל לא נכנסו!
האחים שלי זה דבר כזה מעייף. במיוחד הגדולים.
אני מתגעגעת לחדר שלי שם. הוא היה מלא שקט. אולי אני פשוט מתגעגעת לשקט ולהיות לבד. במקום להיות מוקפת באנשים כל הזמן.
הפיל הכחול. והסיפור. והשיר על הים. וסך הכל שתי בנות שרצו לרקוד באמצע שום מקום.
אתמול אהבתי שם רק את תמיר ואת השיער הארוך שלו. וזה מדהים אותי הצורה שמתייחסים אליו שם.
אלף אנשים לא יצליחו לייאש אותי. ואיך אתמול מאי צרחה את זה ואמא של נטע נדלקה על זה. היה משעשע
למשל מחר יהיה מושלם! טרבוקה ואלף שירים גם גיטרה ומיים מלוחים שמתנפצים בפרצוף ושורפים בעיניים.
איך ההודעה של שירה הצחיקה אותי. כי זה לא אני. ככ לא אני.
ושמלה לבנה וסנדלים ירוקים.
וזה נכתב בשבילה! איזה מקסימה שהיא.
אולי מאי צודקת גם. כמוה והרבה
800 אנשים ולב פועם מהיר.
- לקראת נישואין וזוגיות