אני לא נשוי ולא אבא, ושואל ממקום קצת למדני ונפשי.
אתם תופסים את חובת הילדים כלפיכם כעזרה או ככיבוד?
או: האם המשפט 'אני לא יכול/ה להסתדר לבד!!' הוא תקין?
כמה נקודות למחשבה שעלו לי:
א. הוקש כבודם לכבוד המקום, והוא לא צריך את הכבוד שלנו [בלי להתחכם עם עבודה צורך גבוה].
ב. נפשית - האם כיבוד הורים אמור לפתח תלות של הורה בילד?
ג. ברור שכשההורים מזדקנים, לסעוד אותם וכו' זו חובתם של הבנים הלכתית (בלי קשר להכרת הטוב בסיסית).
אשמח לשמוע מכם, בתור הורים, איך אתם תופסים את זה...
תודה
בגיל הרך מחנכים ילדים לכבד את ההורים. בגילאים בוגרים יותר יש ציפיה שיעשו את זה...
את א לא הבנתי
ב. תלות של הורה בילד היא לא בריאה כמו כל תלות אחרת. גם תלות של ילד בוגר בהורה היא לא בריאה.
לדעתי יש גם יש פה דיוק של הצד שבו אתה עומד. כלומר- מצד ההורה, אם אני צריכה עזרה אני יכולה לבקש מילדי (מדברת על ילדים בוגרים), אבל אני לא יכולה לדרוש מהן מתוקף מצות כיבוד הורים. ככה לא נראית מערכת יחסים בריאה. מצד הבן שמבקשים ממנו- בהחלט וכמובן שיש מקום ורצוי מאוד להשתדל ולהשקיע מעבר לרגיל כדי לעזור או לעשות כל דבר למען ההורים. אבל לא בגלל שההורים דורשים זאת, אלא בגלל שהבנים מצידם רוצים ומקיימים את המצווה בשמחה ובמאור פנים.
המשפט "אני לא יכולה להסתדר לבד" - אם מדברים על בנים בוגרים הוא בעיני בעייתי. כי יש בו לחץ נפשי על הילדים שיעזרו, ועזרה כזו לא באה ממקום נכון ושמח.
אצל ילדים קטנים- לא נכון שאמא תגיד "אני לא יכולה לבד". יותר נכון לומר" אני צריכה את העזרה שלך" ואז גם הילד מרגיש שיש לו חשיבות ותפקיד ומקום בבית.
אני מניחה שבגיל מסוים נגיד 75 פלוס מינוס הורים צריכים עזרה מילדים או שמישהו אחר יעזור להם.
ואני חושבת שילדים באמת חייבים לשאוב להגיע למצב שהם שם בשביל הורים.
אני גרה בבניין מלא זקנים. אז היה לנו שכן בן 88 שלפעמים נפל. והוא גר לבד והיה מתקמצן להזעיק אמבולנס. אז הוא היה צועק לשכנים. ולא תמיד יש מישהו שיכול לעזור לו. וכשפינו אותו למיון אף אחד לא נסע אתו. כי אני עם ילדים קטנים ושאר שכנים שהיו בבית או עם הורה זקן או עם ילד קטן או זקנים בעצמם. בת שלו השתדלה אבל כשגרים רחוק אז ברור שזה לוקח זמן עד שמודיעים לה ועד שהיא באה.
יש לי עוד שכנה בת 83 והיא הולכת בקושי עם מקל. ובן שלה גר בקצה השני של הארץ ומבקר כמה פעמים בשנה. לדעתי זה לא מצב נורמלי.
נפשית - ברור שאסור לפתח תלות בילד. קודם כל יש לו חיים משלו. ולא תמיד ילד יכול לתמוך גם אם הוא רוצה.
בקשר לעזרה - אני חושבת שבעיקרון הורה אמור להסתדר לבד אבל כשהוא צריך עזרה ילד חייב להגיש לו. וכמובן תלוי ברמת העומס. נגיד אם בבית עם עשרה ילדים הם רק ילכלכו ויצרכו ולא יזיזו את אצבע בבית והכל יהיה רק על אימא אז ברור שהיא לא תוכל לעמוד בעומס כזה ולעשות הכל לבד. אבל באמת עזרה פה היא לא לאימא אלא לילדים עצמם כי הם אלו שמביאים לעומס והם גם צריכים שבית יתפקד בצורה סבירה. האמת שגם אם יש ילד אחד והוא לא רוצה לעזור אז זאת בעיה רצינית כי הוא לא מלך והורים לא משרתים. או אימא שוכבת עם דלקת גרון אז אם ילדים לא יתחשבו ולא יעזרו - כמובן בתנאי שהם כבר בגיל שהם יכולים לעזור - אז ילדים כאלה חזירים
מה שקורה בפועל - שהורים משקיעים את עצמם אבל ילדים הרבה פעמים לא מרוצים ויש להם רשימה ארוכה מה לא בסדר ולמה הורה אשם. אני חושבת שכיבוד הורים מצווה קשה מאוד. הרבה פעמים ילדים אכן אוהבים את ההורים וצריכים אותם ואת התמיכה שלהם אבל לא מכבדים וכיבוד זה מאוד קשה. אז בתור ילדים זאת עבודה קשה ובתור הורים אין טעם לפתח ציפיות יתר
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
