הבן שלי גם היה (וקצת עדיין) כמו שאת מתארת את עצמך, לא משחק בגן עם חברים

או במשחקים, עומד ומסתכל

והגננת והפסיכולוג מטפלים בזה, הוא היה בוועדת שילוב ורצו לתת לו עזרה בתוך הגן

בסוף זה השתפר אז הם ירדו מזה, עכשיו אנחנו אמורים לבנות עם הגננת תוכנית העצמה בשבילו,

אל תדאגי, בבוא הזמן הגננת ןהפסיכולוג כבר ידעו לומר לך מה לעשות

למרות שאם יש מה לעשות עם זה כבר מעכשיו אז ודאי שכדאי

ואם את מסוגלת לזה אז אולי יהיה לו הכי טוב להישאר עוד שנה איתך בבית

תראי, טבעי שילד שאיתך בבית יהיה ביישן בחברה חדשה ומאוד קשור אלייך.

אבל כדאי שתזכרי שזה לא רק העובדה שהוא בבית- זה גם ענין של אופי.

אני חושבת שאת יכולה להתחיל להרגיל אותו להיות יותר עם חברים אפילו כשאת לא בסביבה. נניח לצאת אחה"צ לשעתיים ולהשאיר אותו אצל חבר, או להזמין בקביעות כמה חברים שיהיו איתו בשנה הבאה בגן- כדי שיכיר אותם כבר ולא יהיה ממש בודד בהתחלה. גם יעזור לתאם עם הגננת זמן לביקור והכרות עם הגן- זה גם יכול לעזור שהסביבה תהיה מוכרת לו כבר.

קראתי פעם על מחקר שגילה שילדים שנמצאים בבית עם אמא גם בגילאים שהיום זה פחות נפוץ- גיל 3, 5 וכד'- אז באמת בשנים הראשונות של המסגרת קשה להם מבחינה חברתית אבל דווקא בגילאי 10-11 והלאה הם מאוד מצליחים מבחינה חברתית. אולי זה יעזור לך לחשוב על זה...

בכל אופן- מה שבטוח זה לא לדחוף לילד הערות על כך שהוא ביישן מדי וצריך להיות עצמאי יותר, זה  רק יהרוס ולא יעזור לכלום (גננת של הבת שלי בגן שלוש, שהייתה בדיוק כמו הבן שלך, עשתה את זה וזו היתה טעות גדולה)

ואם את מרגישה בשנה הבאה שאכן יש כאן התנהגות שהיא לא בטווח הנורמלי (ואפשר להתייעץ עם הגננת על זה)- אז תבדקי אפשרות של טיפול רגשי. יש מגוון רחב של טיפולים וגם טיפול קטן יכול לעזור לו לעבור את המחסום הזה.

בהצלחה!!

זה עניין של אופי, ואם כבר השנים בבית משפיעות על זה זה לכיוון ההפוך,

זה נותן לילד חום וביטחון שמאפשר לו אח"כ להשתלב יותר טוב ולהתרגל יותר בקלות

הילדים שלי הסתגלו לגן ממש מהר למרות ובגלל שהיו איתי עד אז בבית.

וזה שהם ביישנים זה כבר אופי

קודם כל שנה הבאה הוא יהיה יותר גדול ויותר בוגר ויכול להיות שבשלב הזה יהיה לו הרבה יותר קל להתרגל למסגרת

ולא לצפות להתרחשות שאת תיארת - מה שקרה בילדות שלך לא מחייב אותו כי הוא לא את.

ולהסביר לו אז לפני הגן שהוא יהיה בגן ואת תגיעי בסוף היום. 

ויש הבדל גדול בין אימא שנעלמה לבין אימא שהסבירה שהיא הולכת ותחזור בסוף היום.

לא הבנתי למה את נעלמת בגינת משחקים בלי להגיד לו

בס"ד

לא חושבת שזה צריך להדאיג אותך.
 

תתחילי לדבר איתו מעכשיו. שידע מה יהיה, מתי, מה עושים שם וכו'.

גם על הגינה - תדברי איתו על זה שאת לא יוצאת משטח הגינה לשום מקום בלי להודיע לו ושאם הוא לא רואה אותך אז כנראה שאת מאחורי אחד המתקנים ותתכנני איתו מה לעשות אם הוא לא רואה אותך (משהו במקום לבכות...).

ותתרגלו את זה כמה פעמים. אולי זה יתן לו יותר ביטחון.

בס"ד

שלושת הבנים שלי נכנסו לגן (כל אחד בתורו..) כשכבר היו לקראת גיל 4, 
וזה היה ממש טוב ב"ה.

לדעתי דווקא השנים עם אימא בבית מד בריאות לילד ומעניקות חוסן נפשי,
אם הוא ילד ביישן אז במיוחד- הוא קיבל את השנים הראשונות במתינות של הבית, גדל,
התבגר ובע"ה מוכן יותר לגן ולחברה.

זה שאת רואה קווי דמיון בינך לבינו לא אומר שהכל יהיה ככה,
וגם כילד ביישן הוא יכול להיפתח בגן, בה החברה בגילו,

ויש את אותן הגננות יום יום.

מחשבה של אימא על הילד פועלת המון.

תשימי לב לחוזקות שלו, ותדמייני אותו משתלב יפה בגן,
שימי לב איך שהוא משתלב עם ילדים בגינה, שימי לב כמה שהוא מבטא את עצמו פה, ובכלל לכל דבר שהוא עושה באופן עצמאי, זה יעזור לך לראות שהוא אכן מוכן (או במקרה הצורך יעזור לעלות על דברים שצריך לחזק על מנת שיהיה מוכן בע"הץ בהצלחה!!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות