הבן שלי גם היה (וקצת עדיין) כמו שאת מתארת את עצמך, לא משחק בגן עם חברים

או במשחקים, עומד ומסתכל

והגננת והפסיכולוג מטפלים בזה, הוא היה בוועדת שילוב ורצו לתת לו עזרה בתוך הגן

בסוף זה השתפר אז הם ירדו מזה, עכשיו אנחנו אמורים לבנות עם הגננת תוכנית העצמה בשבילו,

אל תדאגי, בבוא הזמן הגננת ןהפסיכולוג כבר ידעו לומר לך מה לעשות

למרות שאם יש מה לעשות עם זה כבר מעכשיו אז ודאי שכדאי

ואם את מסוגלת לזה אז אולי יהיה לו הכי טוב להישאר עוד שנה איתך בבית

תראי, טבעי שילד שאיתך בבית יהיה ביישן בחברה חדשה ומאוד קשור אלייך.

אבל כדאי שתזכרי שזה לא רק העובדה שהוא בבית- זה גם ענין של אופי.

אני חושבת שאת יכולה להתחיל להרגיל אותו להיות יותר עם חברים אפילו כשאת לא בסביבה. נניח לצאת אחה"צ לשעתיים ולהשאיר אותו אצל חבר, או להזמין בקביעות כמה חברים שיהיו איתו בשנה הבאה בגן- כדי שיכיר אותם כבר ולא יהיה ממש בודד בהתחלה. גם יעזור לתאם עם הגננת זמן לביקור והכרות עם הגן- זה גם יכול לעזור שהסביבה תהיה מוכרת לו כבר.

קראתי פעם על מחקר שגילה שילדים שנמצאים בבית עם אמא גם בגילאים שהיום זה פחות נפוץ- גיל 3, 5 וכד'- אז באמת בשנים הראשונות של המסגרת קשה להם מבחינה חברתית אבל דווקא בגילאי 10-11 והלאה הם מאוד מצליחים מבחינה חברתית. אולי זה יעזור לך לחשוב על זה...

בכל אופן- מה שבטוח זה לא לדחוף לילד הערות על כך שהוא ביישן מדי וצריך להיות עצמאי יותר, זה  רק יהרוס ולא יעזור לכלום (גננת של הבת שלי בגן שלוש, שהייתה בדיוק כמו הבן שלך, עשתה את זה וזו היתה טעות גדולה)

ואם את מרגישה בשנה הבאה שאכן יש כאן התנהגות שהיא לא בטווח הנורמלי (ואפשר להתייעץ עם הגננת על זה)- אז תבדקי אפשרות של טיפול רגשי. יש מגוון רחב של טיפולים וגם טיפול קטן יכול לעזור לו לעבור את המחסום הזה.

בהצלחה!!

זה עניין של אופי, ואם כבר השנים בבית משפיעות על זה זה לכיוון ההפוך,

זה נותן לילד חום וביטחון שמאפשר לו אח"כ להשתלב יותר טוב ולהתרגל יותר בקלות

הילדים שלי הסתגלו לגן ממש מהר למרות ובגלל שהיו איתי עד אז בבית.

וזה שהם ביישנים זה כבר אופי

קודם כל שנה הבאה הוא יהיה יותר גדול ויותר בוגר ויכול להיות שבשלב הזה יהיה לו הרבה יותר קל להתרגל למסגרת

ולא לצפות להתרחשות שאת תיארת - מה שקרה בילדות שלך לא מחייב אותו כי הוא לא את.

ולהסביר לו אז לפני הגן שהוא יהיה בגן ואת תגיעי בסוף היום. 

ויש הבדל גדול בין אימא שנעלמה לבין אימא שהסבירה שהיא הולכת ותחזור בסוף היום.

לא הבנתי למה את נעלמת בגינת משחקים בלי להגיד לו

בס"ד

לא חושבת שזה צריך להדאיג אותך.
 

תתחילי לדבר איתו מעכשיו. שידע מה יהיה, מתי, מה עושים שם וכו'.

גם על הגינה - תדברי איתו על זה שאת לא יוצאת משטח הגינה לשום מקום בלי להודיע לו ושאם הוא לא רואה אותך אז כנראה שאת מאחורי אחד המתקנים ותתכנני איתו מה לעשות אם הוא לא רואה אותך (משהו במקום לבכות...).

ותתרגלו את זה כמה פעמים. אולי זה יתן לו יותר ביטחון.

בס"ד

שלושת הבנים שלי נכנסו לגן (כל אחד בתורו..) כשכבר היו לקראת גיל 4, 
וזה היה ממש טוב ב"ה.

לדעתי דווקא השנים עם אימא בבית מד בריאות לילד ומעניקות חוסן נפשי,
אם הוא ילד ביישן אז במיוחד- הוא קיבל את השנים הראשונות במתינות של הבית, גדל,
התבגר ובע"ה מוכן יותר לגן ולחברה.

זה שאת רואה קווי דמיון בינך לבינו לא אומר שהכל יהיה ככה,
וגם כילד ביישן הוא יכול להיפתח בגן, בה החברה בגילו,

ויש את אותן הגננות יום יום.

מחשבה של אימא על הילד פועלת המון.

תשימי לב לחוזקות שלו, ותדמייני אותו משתלב יפה בגן,
שימי לב איך שהוא משתלב עם ילדים בגינה, שימי לב כמה שהוא מבטא את עצמו פה, ובכלל לכל דבר שהוא עושה באופן עצמאי, זה יעזור לך לראות שהוא אכן מוכן (או במקרה הצורך יעזור לעלות על דברים שצריך לחזק על מנת שיהיה מוכן בע"הץ בהצלחה!!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...