אמנם לא קשור לכאן אבל יותר נח לי פהאנונימי (פותח)

נשואה פחות משנה, בהריון אז מרשה לעצמי לכתוב פה ;)

ומשתגעת (!!!) מהבורות של בעלי בהמון תחומים (מה שמתפרש בעיני אוטומטית כטפשות).

בבירורים אמרו לי שהוא מאוד מוכשר,

במציאות אני מרגישה המון פעמים שהתחתנתי עם בנ"א עם אינטלגנציה של גיל 3,

שלא יודע דברים בסיסיים!!!

(אני אגב נחשבת מאוד חכמה - קולטת דברים בצ'יק ועובדת במקצוע שדורש המון...)

איך מתמודדים עם זה?
יש כאלה שחוו את זה גם? יודעות ליעץ?

תודה!

על החיסרונות והשליליות תמיד קל יותר להסתכל...בכל אדם קיימותbinbin
תכונות פחות טובות, תתפלאי גם אצלך...
באלו נושאים זה בולט יותר? נשים? היריון ולידה? אם כן, את שם בשביל להדריך אותו ואולי גם ללמד...
תחשבי שניה עם עצמך אם אלו תחומים קריטיים באמת..
ואת תמיד יכולה להסתכל על החיובי ועל החכמה שיש בו בנושאים אחרים...
נשמה,st20
הריון, במיוחד הריון ראשון, אוטוטו הופכי להורים, זה הזמן לעשות עבודה עם עצמך ועם בן זוגך במציאת הטוב, בחשיבה חיובית ובשיח.
מחילה מכבודך, אבל נשמע קצת מתנשא ההתנסחות שלך על בעלך. הוא עומד להיוץ אבא לילדיך. כדאי שתעריכי אותו כדי שגם הם יילמדו להערריך אתכם.
מאחלת לך הריון בריא ובהצלחה!
בדיוק בגלל זה זה כ"כ קשהאנונימי (פותח)

במיוחד שאני לא תמיד מתאפקת ולפעמים פולטת איזה משםט שמבהיר לו בדיוק מה אני חושבת עליו והוא ממש נפגע...

אני לא מצליחה להעריך אותו ככה!

וזה עוד יותר מדאיג באמת כשיש גם ילדים והאישה לא שלמה עם בעלה...

מציעה לך לעצןרst20
לחשוב, ואפילו לכתוב, למה התחתנת איתו, מה אהבת בו ומה את אטהבת בו...
ועודדבר, ככל שתרבי להעריך אותו בדברים הקטנים, ולהגיד לו את זה, הוא ירגיש טוב עם עצמו וטוב איתך.. וזה בעז"ה יעשה לך ולזוגיות שלכם רק טוב!
כל הכבוד לך על הרצון לעבוד והתקדם.זו כבר חצי מהעבודה, המודעות והרצון לעבוד.
משהו שעזר ליאמא_מאושרת

בעלי חכם מאוד, אבל לפעמים אני שמה לב יותר לפרטים, טובה יותר בתכנונים..

מצד שני, לדוגמה- הרבה פעמים אני פחות טובה בביצוע- יש קטעים שאני גמורה מעייפות, נופלת על הספה מעולפת והוא זה שממשיך להחזיק את הבית.

פעם, בכל פעם שהוא היה "מוכיח" לי שהוא חושב על הדברים פחות לעומק ממה שאני- זה היה מוריד את ערכו בעיני. מצד שני כשהייתי נמצאת על הספה ללא כוחות והוא היה ממשיך לתקתק את העבודות בבית זה היה מוריד את ערכי בעיני

עד שהבנתי שאנחנו צוות

יש דברים שאני טובה בהם, ויש דברים שהוא

יש כוחות שקיימים אצלי, ויש כוחות שקיימים אצלו

אם שניכם הייתם קולטים דברים בצ'יק אבל למשל לא יודעים לקדוח חור בקיר או לא מבינים בהלכות או כל דבר אחר שבעלך טוב בו ואת פחות- איך זה היה עוזר לך?

כשאת מרגישה שאת מצליחה והוא פחות, תתעלי את זה ללהעלות את ערכך, לא להוריד את ערכו.

וכשאת מרגישה שהוא מצליח ואת פחות- תתעלי את זה ללהעלות את ערכו בעינייך, ולא להוריד את ערכך.

תתבונני בו ביומיום. בטוחה שתמצאי כמה דברים שהוא טוב בהם יותר ממך (בלי קשר כמובן ליכולות שלך). תזכירי אותם לעמצך כמתחילות לך התהיות האלה..

אתם צוות. עובדים כצוות, לא כמתחרים..

 

לי הראייה הזאת עזרה, מקוה שגם לך

 

ומשהו אחרון- נכון שזה קיטצ', אבל אם הלב שלו טוב והכוונה טובה- אז העולם כולו בכף ידיך וזכית בהרבה יותר מהלוטו. על כל היתר אפשר לעבוד..

קודם כל קחי פרינטל.אנונימי (3)

כי מחסור בויטמינים מסויימים מתבטא לפעמים בביקורתיות יתר.

ולפעמים גם בקהות חושים/תחושת ניכור שאנחנו מתרצות במגרעות של הבעל, מתוך ביקורת.

 

אני לוקחת...אנונימי (פותח)

וזה גם לא קשור להריון,

היה גם לפני בלא פחות עוצמה...

מנסה לעזור לךתמיד אמא

שאלה ראשונה

את דוסים רציניים? 

אני שואלת לא כדי לקטלג חלילה וחס אלא נטו לעזור

אבל גם אנחנו דוסים מאד, וגם אני נחשבת מוכשרת ועובדת במקצוע מאד ריאלי ונחשב

אבל---

כשהתחתנתי עם בעלי היו המון מושגים ותחומים שהוא לא הבין בהם מאום, למרות היותו מוכשר במיוחד בלעה"ר ות"ח ולמרות שנבחן על כל הש"ס + מפרשים וקיבל ציון נושק ל-100%

 

אמא שלי הסבירה לי כל כך יפה, שזה פשוט נובע מהעובדה שבמשך שנים ארוכות כל שיחו ושיגו של בעלי היה בעיקר בתורה ובגמרא (לעומתו - אני באה ממשפחה יחסית פתוחה ואינטקטואלית, בה גם הבנים מעורים בכל תחומי הידע)

 

אם תחשבי שהיום בעלי הוא אברך כולל תטעי (הוא עובד), ואם תחשבי שבתור זו"צ כל ארוחת ערב דנו בסוגיות - כנ"ל

מתוך הגישה של אימי, אני מצידי שיתפתי אותו בהמון מושגים שהיו ידועים לי, והופתעתי לראות שיש נושאים שנוגעים לגמרא עמוקה שהוא עוקף אותי למרות המקצוע הריאלי שלי - כמו חישובים מהירים וסבוכים במתמטיקה  (כי בסופו של דבר - אם הכשרונות תמיד היו שם הם נשארו, רק שפותחו באפיק שונה משלך)

 

קיצער, אם הסיבה היא שבעלך היה שקוע במשך שנים באהלה של תורה - ראשית, כדאי לך לשמוח

יש המון מושגים שאני בטוחה שאת ממש שמחה שהוא לא נחשף אליהם

עם סבלנות, אהבה והמון הערכה הדדית - תראי שלאחר מספר שנים הפערים יתאזנו

גם לי היתה תחושה כזו ועדיין יש לפעמיםאנונימי (4)

אבל אני יודעת שזה בא מאיזושהי "גאווה" שלי, ולא "דפקט" שלו.

בעלי מקסים, חרוץ, רוצה לעשות טוב, רק מה? הבנה בדברים "מעשיים" יש לו פחות ממני בהרבה תחומים.

אז יש תחומים יותר "גבריים" שהם באחריותי, אז מה? הוא אבא מקסים לילדים, בעל מתוק, קולט אנשים הרבה יותר טוב ממני, ועוד ועוד. הוא גם מאוד חכם, ויש לו ידע וזכרון מעולה בתחומי התורה וגם בתחומים אחרים כמו צמחים וחיות, שאותי פחות מעניינים. אנחנו משלימים אחד את שני (ואני לא אגיד שאני לא מתעצבנת לפעמים כשאני צריכה עדיין להסביר לו עדיין איך מפקידים צ'ק בבנק, מפעילים את ההשקייה, או איך מפקססים פקס או שולחים מייל, זה פשוט לא מדבר אליו אז הוא לא שם... והבן שלי בן ה-9 כבר יודע חשבון יותר טוב ממנו (את זה הוא ירש ממני, הוא ברמה של גיל 14.. אבל כמובן שהוא לא מרגיש יותר חכם מאבא, כי אבא גדול בתורה.) לכל אחד יתרונות וחסרונות, והמזל שהחסרון הוא בדברים האלה ולא במידות. ולי כמובן יש הרבה חסרונות אחרים איתם הוא גם צריך להתמודד..)

לדעתיבתאל1

קצת מניסיון,

זה לעבוד על מידת הגאווה..

כי לפעמים זה מחשבות על בן הזוג ולפעמים מחשבות על אנשים אחרים...

איך ש"אני יודעת לעשות את זה יותר טוב או יותר מהר... איך הם עושים את זה כל כך מעפן או כ"כ לאט?"

 

עצה-

קודם להבין מאיפה המחשבות האלה באות.

הן לא אמת. הן שקר גמור.

הרי גם לך יש חסרונות כלשהן, ובעלך בטח לא אומר עליהם משהו או לא מתלונן יותר מדי.

אחרי שהבנת מאיפה המחשבות האלה באות  (למשל אצלי זה מגאווה, אצלך יכול להיות ממשהו אחר. שבי ותחשבי על זה הרבה הרבה).

אחר כך - לפי מה שמצאת- למצוא לזה תשובה, פיתרון שיעזור לך לצאת מהמחשבות ההרסניות האלה.

האיש שלך הוא איש טוב, את רוצה לחיות איתו בשלום ואהבה, לכן כדאי מאד לעשות הכל כדי להכניס מחשבות של אהבה במקום המחשבות האחרות...

זה לא יקרה בן-רגע, אבל כדאי להתחיל כבר מעכשיו.

 

וכמו שאחרים כתבו- לראות את הטוב בבן הזוג, לעשות לך רשימה אפילו בראש- מה טוב בו, איזה דברים טובים הוא עשה בשבילך במהלך היום/השבוע, איפה הוא משלים אותך? וכו'.

בהצלחה!!

אשרייך, למדתי אמא_מאושרת

שומרת לעצמי תובנות להמשך. תודה!

מה מפריע לך?הוא איטי ממך|?מה הוא לא מבין?רק אמונה


אני ינסה להדגיםאנונימי (פותח)

לא דוגמאות אמיתיות שלא יזהו אבל משהו דומה:

הוא יכול לקרוא כל מיני דברים (למשל על טבע וכאלה) ולספר לי על זה בהתלהבות, ואני - כאילו לא ידעת את הדברים האלה עד עכשיו? מבחינתי זה עובדות שאני יודעת מגיל 6...

או - לנסות את כוחו בזיהוי של נגיד פירות באמת לא מוכרים, אבל לנקוב בשמות של פירות שזה ברור שזה לא הם!!!!  נניח שפסיפלורה היה פרי לא מוכר, אז לנסות: "תפוח, בננה"... מובן הרעיון?

(זו לא דוגמא שהיתה אבל כדי להבין את הרעיון...)

הפותחתאנונימי (פותח)

הדוגמא שלי עם הפירות היתה קצת מוקצנת,

הוא לא באמת היה אומר כזה דבר,

אבל בדברים קצת פחות יומיומיים מפירות, כמו נגיד סוגי חיות זה יכול לקרות...

וזו כמובן רק דוגמא אחת יש עוד אינסוף סיטואציות שונות לגמרי....

ועוד משהואנונימי (פותח)

זה לא שהוא טמבל לגמרי,

במבחנים בכולל הוא מקבל דווקא ציונים מאוד גבוהים, והוא עשה גם 5 יחידות במתמטיקה אנגלית וכו'... (אנחנו דוסים אבל הוא מתחזק...), אבל בדברים האלה של היומיום יש לו פשוט יציאות שגורמות לי לחשוב שהתחתנתי עם בנ"א טיפש לחלוטין...

זה מעצבן!רק אמונה


השאלה מה מפריע לך???האםהוא טיפש?האם הוא חכם ותמים?רק אמונה

מה הנקודה?

וגם אם את עצבנית עליו עכשיו או תמיד?

הוא לאאנונימי (פותח)

הוא לא תמים בכלל.

בהרגשה שלי הוא טיפש בגלל כל הדברים שציינתי...

אם הוא עשה בגרות כזאת- טיפש הוא בטוח לא...בתאל1


לא קשור יכול להיות שברגש הוא לא מבין ובשכל חכםאנונימי (7)


יכולה לענות לך מעצמי -אנונימי (5)

נשואה קרוב לעשור, טוב לי בקשר עם בעלי ב"ה. כתבתי כאנונימי, אבל אין לי בעיה להזדהות בפרטי אם תרצי.

 

וכן - גם בעלי המון דברים של "ידע כללי" - הוא לא יודע.

לא יודע מילים לועזיות בכלל, כאלה שמשתמשים בהם בעברית. נגיד - רפלקסולוגיה וכדו'.

וגם מילים שמכיר - כמעט תמיד מתבלבל באיך להגיד אותם.

זה הפך לבדיחה פרטית שלנו.

אם נגיד אנחנו יושבים ביחד ושומעים הרצאה, ויש בה מילה כזאת, אני ישר ילחש לו באוזן מה זה, בלי לחכות שהוא ישאל אותי..

באהבה רבה, בשיא הצחוק.

נכון, הוא לא מבין את זה, לא שמע על כל מיני תופעות טבע שאני - כמו שגם את אמרת - ידעתי מגיל 6.

השבוע נגיד הילד שלי גילה לו, שהים כחול רק בגלל ההשתקפות של השמים במים.

 

 

אבל - 

הוא כל כך טוב בתחומים רבים אחרים!

מבין את הנפש שלי, יודע להקשיב, מכיל, סבלני כלפי וכלפי הילדים, אוהב, מקבל, לא ביקורתי, עניו, וכו....

ועוד המון תכונות טובות, משמעותיות פי כמה בחיים.

מה עדיף - אדם גאוותן שחושב שיודע הכל?

 

אני מבינה את האכזבה, גם אני הרגשתי שיש סוג שיחות מסוים, אינטלקטואלי כזה (עוד מילה שבטוח הוא יסתבך איתה..) שחשבתי שאני לא יכולה לנהל איתו.

והאמת - יש לנו כל כך הרבה על מה לדבר, עלינו, על מחשבות ורגשות וחלומות והגיגים...

וזה לא חסר.

 

תלוי במה מתמקדים.

ממליצה לך לזנוח לגמרי לגמרי את המחשבות הרעות, לראות בו את הטוב, וגם להגיד לו.

לשקם את מה שהוא נפגע ממך.

ואולי, אחרי תקופה, אולי עוד כמה שנים של אהבה, תראי שפתאום את כן יכולה לדבר איתו, והוא כן יותר חכם ממה שחשבת בהתחלה, ורק הביקורת לא נתנה לחוכמה המיוחדת שלו לבוא לידי ביטוי.

בהצלחה רבה, זה בידייך!!

כתבת ממש יפה, אחרייך!אנונימי (6)
וסתם בלי קשר-
לפי מה שידוע לי, הים כחול בגלל משהו שקשור למעבר קרני האור דרכו (לא זוכרת את ההסבר המדויק), ולא בגלל השתקפות השמיים (הרי גם כשיש המון עננים אפורים, הים עדיין כחול...)
*אשרייךאנונימי (6)
תודה! עכשיו יש לי עוד משהו ללמד אותו...אנונימי (5)


יש הבדלים בין גברים לנשים ככל הנראה.חסר להם בינה ויש להם חוזרק אמונה

חוזק שלנו אין.

בהצלחה לך זה יעבור.

אם לא יעבור תתיעצי חבל לשמור דברים זה מתפוצץ אח"כ בקול רעש גדול

בגללך התחשק לי לבדוק שוב מה ההסבר המדויקאנונימי (6)
אז הנה הוא:
http://science.cet.ac.il/science/colors/color16.asp
(על הים מסבירים יותר למטה, קודם מסבירים שם למה בשמיים כחולים)
אם תרגישי מעליו זה לא טוב כדאי להרגיש נבונה וחכמה אבל לא מעלאנונימי (7)

לא ללמד אותו אלא ללמוד איתו.לצחוק ביחד על השגיאות שלו.

זה לא תחרות של מי יותר חכם.

אתם תהיו בעז"ה אבא ואמא שתיכם שווים אם לא התחרות רק מתחילה ...

וואו כאילו אני כתבתי!!בת 30

אולי לא הקטע של הים הכחול. אבל כל השאר- כל כך מוכר ונכון ואמיתי.

מוסיפה..אמא_מאושרת

קראתי את התגובות החדשות ופתאום נזכרתי..

יש לי חברה ממש טובה. כל שנות ילדותינו בילינו יחד. קרוב ל-24 שעות ביממה ממש.

ואני זוכרת שתמיד התכונות ה"רעות" שלה היו ממש לנגד עיני. 

ידעתי היטב איפה נקודות החולשה שלה וכל פעם שהיא אמרה משהו או עשתה משהו שהתקשר לי לאחת מהן זה הוריד את ערכה בעיני (בבקשה לא לשפוט, הייתי ילדה וזה דברים שהבנתי דיי בדיעבד..)

היום היא אמא לילדים, בחורה מוצלחת עם מקצוע טוב ביד, ואנחנו ממשיכות לחפור אחת לשניה בטלפון ולהתראות לעיתים  דיי קרובות, אבל כמובן שלא באותה תדירות..

תשאלי אותי איפה היא חלשה כבנאדם? וואלה, יש לי הרבה פחות נקודות להצביע עליהן ממה שהיה לי לפני עשרים שנה. ואני מניחה שזה לא בהכרח בגלל שהיא השתנתה יותר מדי. פשוט אנחנו כבר לא "נשואות" אחת לשניה..

הפואנטה שלי-

נראה לי שכשחיים עם בנאדם בצורה כ"כ צמודה (נישואים או חברה צמודה..) זה טבעי שהתכונות השליליות שלו נהיות בולטות בעינייך. הוא הרי תמיד שם.

אבל אולי זה יעזור להבין שבכל אדם שתחיי איתו על בסיס יומיומי את תמצאי בסופו של דבר רשימה של חסרונות. הרי אנחנו בני אדם סה"כ..

צריך פשוט להפנים שמי שעומד מולך לא מושלם. להפסיק לצפות ממנו להיות כזה, ולקבל את החסרונות באהבה. תביני שבכל אדם יש חסרונות. וכמו שאמרו כאן כבר, אם החסרונות הן בידע כללי ולא במידות- זכית (וגם אני זכיתי )

 

רק מתקנת שכותבים "אנסה" ולא "ינסה".ירושלמית טרייה

הוא ינסה, אני אנסה.

סתם בשביל הקטע, דוגמא שגם את לא מושלמת

 

כתבו לך דברים יפים מאד.

בקשר לפירות, נראה לי שהוא חושב שזה מצחיק. ואותך זה לא מצחיק.

גם לבעלי היו קטעים ועד היום יש, שאותו מצחיקים ולי נראים טפשיים.

אבל אני כל כך מעריכה אותו על דברים אחרים שהתחלתי להנות גם מהדברים הטפשיים שהוא אוהב.

 

התפקוד בבית והמידות הטובות הם הרבה יותר משמעותיים בזוגיות. אל תיתפסי לקטנות.

 

אהבתי את הנקודה של מה שנראה טיפשי.רק אמונה


לא סתם נכתב הספר, גברים ממאדים...אנונימי (8)
אנחנו שונים מאד.
כדאי אולי באמת שתקראי ותשמעי הרצאות על השוני.
וחשוב מאד שתמצאי במה להעריכו,
לדעתי זה כמו מעגל קסמים אכזר כזה, לא תעריכי,
הוא באמת התנהג בצורה כזו.
תעריכי, הוא ישתנה ויהיה כמו שרצית ודמיינת לפני החתונה.
אני עברתי את זה בהפוך, בתור בחורה הרגשתי הכי אינטלגנטית וחכמה. (זאת לא הייתה רק הרגשה כמובן)
אבל משום מה הוא לא העריך וזילזל והיו לו המון הערות אלי. וזה היה מעגל קסמים נורא.
בדברים מסויימים הוא באמת יותר מסודר ונקי לדוג'
אבל לא צריך להגיע לזילזול וליגלוג אלו לא חיי נישואים תקינים.
אנחנו ב"ה שוחחנו על הכל פתוח.
והיום הבחורצ'יק מאוהב עד כלות
ומעריך!!
אבל למדתי להעריך ולהודות על כל דבר וזה קורה במציאות. זה פשוט משפיע, המחשבות השליליות על בנ'א.
למשל את אומרת למישהי: איזה חייכנית את.
מרגע זה, תמיד היא תחייך אלייך!!
או לילד, אם אנחנו פוחדים שיפיל כלי.
ואומרים לו, תיזהר, תיזהר! מסכן, בסוף הוא יפיל.
אבל אם נאמר לו, כל הכבוד. אתה תצליח.
אז רוב הסיכויים שיצליח.
ממליצה על ההרצאות זוגיות של הרב זמיר כהןאמא_מאושרת
אפשר לראות באתר הידברות.
כדאי לראות ביחד עם הבן זוג..
אל תתנשאי עליו...כבשה מתולתלת

אני באה מבית שיש לאנשים המון ידע כללי (חוץ לאמא שלי )  , מעריכים ידע ואוהבים מאוד לקרוא ,

בעלי בא מבית שההורים שלו , איך אגדיר את זה בעדינות, לא העפרונות הכי מחודדים בקלמר,

אחיו איכשהו יצא ידען מופלג, בהכל, וגאון, אבל הוא מבחינה רגשית הוא סגר את עצמו בחדר

כל י"ב , הלך בבוקר לישיבה, וחזר הביתה אחר"צ ל4 קירות, מחשב ודיכאון, כי הוא התקבל "רק" לעתודה בכל האוניברסיטאות חוץ מבטכניון

שזו הייתה השאיפה שלו. ומדובר על אחד המקצועות הכי קשים שיש.

עם זה שהוא גאון , הוא טיפוס שלא קל איתו תמיד , ואפילו שיש לו לב טוב ומידות טובות

לא הייתי רוצה בעל כזה.

לבעלי, שהוא גם חכם מאוד בלימודים והייתה לו בגרות מעולה וציונים גבוהים בתואר המאוד קשה שעשה,

יש מלא חורים בהשכלה, מושגים בסיסיים שהוא לא יודע, מילים שהוא לא מבין , שגיאות בדיבור,

וסה"כ הוא לא אשם בזה, כשגדלים בבית כזה שלהורים יש לקסיקון של 100 מילה בלחץ,

והם בקושי יודעים לבטא את עצמם בעל פה, ובטח שבכתב, ויש להם ידע כללי דיי בסיסי,

אז בדרך כלל זה משפיע אפילו שהוא סה"כ הרבה מעליהם מבחינת ידע ושפה.

פעם זה היה מפריע לי , היום אני מבינה שסה"כ זה שטויות.

הדוגמאות שנתת לא מאפיינות בן אדם טמבל , אז בסדר... הוא לא כזה אלוף בידע כללי,

זה לא הופך אותו לבן אדם עם אינטליגנציה של בן שלוש.

לא התחתנת עם קופסאה של "אלופי הטרוויה"

כל עוד הוא בן אדם טוב, בן זוג טוב ותומך, ויש לו מידות טובות,

זה העיקר. מה גם שהוא לא אידיוט. אם הוא היה טיפש , היית עולה על זה בדייט שלישי או לפני.

וגם לך יש שגיאות בסיסיות בעברית בשרשור. אז מה, זה הופך אותך לטיפשה? לא...

אל תזלזלי בו, זה רק יהרוס לכם. מניסיון.

גם אני הייתי קצת מזלזלת, וכשהפסקתי זה רק עשה לנו טוב.

בהצלחה

הפותחת - וואו, אתןאנונימי (פותח)

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

יופי...את יכולה לשאול עוד שאלות ונענה בשמחה רק לדעתרק אמונה

שזה נורמלי זה שווה

הנישואין עבודת חיים

אני אקראאנונימי (10)


וואי איך שזה נוגע לי השרשוראנונימי (9)
מסע כזה אני עוברת יום יום
אני קבלתי מבורא עולם אינטליגנציה גבוהה מאד, זיכרון מעולה, יכולת קליטה מהירה וטובה ואיך שקוראיםפ לי משאני קטנה ולכל מקום שאני מגיעה גאונית, בנוסף אני גם באה ממשפחה מאד חכמה, ובעלי ממש אין לו את הכישורים הנ"ל אבל יש לציין שהוא ניכן בכישורי חיים בתקשןרת יותר ממעולה עם בני אדם ברוגע ובמסירות לסביבה מה שלי אין, ואת האמת מה שאני חושבת שמה שחשוב לחיים זה כישורי חיים תקשורת טובה עם בני אדם, לב טוב ומידות טובות מה שיש לבעלי ברמות גבוהות ולי ברמות נמוכות, ואל אף שעדיין קשה לי עם זה שלפעמים הוא לא מבין דברים פשוטים ולא קולט, ומרגיש לי שהוא סתום, והבעיה היותר גדולה שהוא מרגיש מה שאני חטשבת, מה שמחזק אותי שכשאני חושבת מה טוב לי באמת ולילדי אני חושבת שבן אדם כמו בעלי שהוא כל כך טוב ומסור עדיף עשרת מונים מחכם ובעל ידע וגאון
כי כל אחד ניחן מבורא עולם בכישרון אחר ואנחנו זוג המשלים אחד את השני
את יכולה להגדיר את זה שהוא פחות מהיר תפיסה ממך?אנונימי (7)אחרונה


מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !