במיוחד שאני לא תמיד מתאפקת ולפעמים פולטת איזה משםט שמבהיר לו בדיוק מה אני חושבת עליו והוא ממש נפגע...

אני לא מצליחה להעריך אותו ככה!

וזה עוד יותר מדאיג באמת כשיש גם ילדים והאישה לא שלמה עם בעלה...

בעלי חכם מאוד, אבל לפעמים אני שמה לב יותר לפרטים, טובה יותר בתכנונים..

מצד שני, לדוגמה- הרבה פעמים אני פחות טובה בביצוע- יש קטעים שאני גמורה מעייפות, נופלת על הספה מעולפת והוא זה שממשיך להחזיק את הבית.

פעם, בכל פעם שהוא היה "מוכיח" לי שהוא חושב על הדברים פחות לעומק ממה שאני- זה היה מוריד את ערכו בעיני. מצד שני כשהייתי נמצאת על הספה ללא כוחות והוא היה ממשיך לתקתק את העבודות בבית זה היה מוריד את ערכי בעיני

עד שהבנתי שאנחנו צוות

יש דברים שאני טובה בהם, ויש דברים שהוא

יש כוחות שקיימים אצלי, ויש כוחות שקיימים אצלו

אם שניכם הייתם קולטים דברים בצ'יק אבל למשל לא יודעים לקדוח חור בקיר או לא מבינים בהלכות או כל דבר אחר שבעלך טוב בו ואת פחות- איך זה היה עוזר לך?

כשאת מרגישה שאת מצליחה והוא פחות, תתעלי את זה ללהעלות את ערכך, לא להוריד את ערכו.

וכשאת מרגישה שהוא מצליח ואת פחות- תתעלי את זה ללהעלות את ערכו בעינייך, ולא להוריד את ערכך.

תתבונני בו ביומיום. בטוחה שתמצאי כמה דברים שהוא טוב בהם יותר ממך (בלי קשר כמובן ליכולות שלך). תזכירי אותם לעמצך כמתחילות לך התהיות האלה..

אתם צוות. עובדים כצוות, לא כמתחרים..

לי הראייה הזאת עזרה, מקוה שגם לך

ומשהו אחרון- נכון שזה קיטצ', אבל אם הלב שלו טוב והכוונה טובה- אז העולם כולו בכף ידיך וזכית בהרבה יותר מהלוטו. על כל היתר אפשר לעבוד..

כי מחסור בויטמינים מסויימים מתבטא לפעמים בביקורתיות יתר.

ולפעמים גם בקהות חושים/תחושת ניכור שאנחנו מתרצות במגרעות של הבעל, מתוך ביקורת.

וזה גם לא קשור להריון,

היה גם לפני בלא פחות עוצמה...

שאלה ראשונה

את דוסים רציניים? 

אני שואלת לא כדי לקטלג חלילה וחס אלא נטו לעזור

אבל גם אנחנו דוסים מאד, וגם אני נחשבת מוכשרת ועובדת במקצוע מאד ריאלי ונחשב

אבל---

כשהתחתנתי עם בעלי היו המון מושגים ותחומים שהוא לא הבין בהם מאום, למרות היותו מוכשר במיוחד בלעה"ר ות"ח ולמרות שנבחן על כל הש"ס + מפרשים וקיבל ציון נושק ל-100%

אמא שלי הסבירה לי כל כך יפה, שזה פשוט נובע מהעובדה שבמשך שנים ארוכות כל שיחו ושיגו של בעלי היה בעיקר בתורה ובגמרא (לעומתו - אני באה ממשפחה יחסית פתוחה ואינטקטואלית, בה גם הבנים מעורים בכל תחומי הידע)

אם תחשבי שהיום בעלי הוא אברך כולל תטעי (הוא עובד), ואם תחשבי שבתור זו"צ כל ארוחת ערב דנו בסוגיות - כנ"ל

מתוך הגישה של אימי, אני מצידי שיתפתי אותו בהמון מושגים שהיו ידועים לי, והופתעתי לראות שיש נושאים שנוגעים לגמרא עמוקה שהוא עוקף אותי למרות המקצוע הריאלי שלי - כמו חישובים מהירים וסבוכים במתמטיקה  (כי בסופו של דבר - אם הכשרונות תמיד היו שם הם נשארו, רק שפותחו באפיק שונה משלך)

קיצער, אם הסיבה היא שבעלך היה שקוע במשך שנים באהלה של תורה - ראשית, כדאי לך לשמוח

יש המון מושגים שאני בטוחה שאת ממש שמחה שהוא לא נחשף אליהם

עם סבלנות, אהבה והמון הערכה הדדית - תראי שלאחר מספר שנים הפערים יתאזנו

אבל אני יודעת שזה בא מאיזושהי "גאווה" שלי, ולא "דפקט" שלו.

בעלי מקסים, חרוץ, רוצה לעשות טוב, רק מה? הבנה בדברים "מעשיים" יש לו פחות ממני בהרבה תחומים.

אז יש תחומים יותר "גבריים" שהם באחריותי, אז מה? הוא אבא מקסים לילדים, בעל מתוק, קולט אנשים הרבה יותר טוב ממני, ועוד ועוד. הוא גם מאוד חכם, ויש לו ידע וזכרון מעולה בתחומי התורה וגם בתחומים אחרים כמו צמחים וחיות, שאותי פחות מעניינים. אנחנו משלימים אחד את שני (ואני לא אגיד שאני לא מתעצבנת לפעמים כשאני צריכה עדיין להסביר לו עדיין איך מפקידים צ'ק בבנק, מפעילים את ההשקייה, או איך מפקססים פקס או שולחים מייל, זה פשוט לא מדבר אליו אז הוא לא שם... והבן שלי בן ה-9 כבר יודע חשבון יותר טוב ממנו (את זה הוא ירש ממני, הוא ברמה של גיל 14.. אבל כמובן שהוא לא מרגיש יותר חכם מאבא, כי אבא גדול בתורה.) לכל אחד יתרונות וחסרונות, והמזל שהחסרון הוא בדברים האלה ולא במידות. ולי כמובן יש הרבה חסרונות אחרים איתם הוא גם צריך להתמודד..)

קצת מניסיון,

זה לעבוד על מידת הגאווה..

כי לפעמים זה מחשבות על בן הזוג ולפעמים מחשבות על אנשים אחרים...

איך ש"אני יודעת לעשות את זה יותר טוב או יותר מהר... איך הם עושים את זה כל כך מעפן או כ"כ לאט?"

עצה-

קודם להבין מאיפה המחשבות האלה באות.

הן לא אמת. הן שקר גמור.

הרי גם לך יש חסרונות כלשהן, ובעלך בטח לא אומר עליהם משהו או לא מתלונן יותר מדי.

אחרי שהבנת מאיפה המחשבות האלה באות  (למשל אצלי זה מגאווה, אצלך יכול להיות ממשהו אחר. שבי ותחשבי על זה הרבה הרבה).

אחר כך - לפי מה שמצאת- למצוא לזה תשובה, פיתרון שיעזור לך לצאת מהמחשבות ההרסניות האלה.

האיש שלך הוא איש טוב, את רוצה לחיות איתו בשלום ואהבה, לכן כדאי מאד לעשות הכל כדי להכניס מחשבות של אהבה במקום המחשבות האחרות...

זה לא יקרה בן-רגע, אבל כדאי להתחיל כבר מעכשיו.

וכמו שאחרים כתבו- לראות את הטוב בבן הזוג, לעשות לך רשימה אפילו בראש- מה טוב בו, איזה דברים טובים הוא עשה בשבילך במהלך היום/השבוע, איפה הוא משלים אותך? וכו'.

בהצלחה!!

שומרת לעצמי תובנות להמשך. תודה!

לא דוגמאות אמיתיות שלא יזהו אבל משהו דומה:

הוא יכול לקרוא כל מיני דברים (למשל על טבע וכאלה) ולספר לי על זה בהתלהבות, ואני - כאילו לא ידעת את הדברים האלה עד עכשיו? מבחינתי זה עובדות שאני יודעת מגיל 6...

או - לנסות את כוחו בזיהוי של נגיד פירות באמת לא מוכרים, אבל לנקוב בשמות של פירות שזה ברור שזה לא הם!!!!  נניח שפסיפלורה היה פרי לא מוכר, אז לנסות: "תפוח, בננה"... מובן הרעיון?

(זו לא דוגמא שהיתה אבל כדי להבין את הרעיון...)

הדוגמא שלי עם הפירות היתה קצת מוקצנת,

הוא לא באמת היה אומר כזה דבר,

אבל בדברים קצת פחות יומיומיים מפירות, כמו נגיד סוגי חיות זה יכול לקרות...

וזו כמובן רק דוגמא אחת יש עוד אינסוף סיטואציות שונות לגמרי....

זה לא שהוא טמבל לגמרי,

במבחנים בכולל הוא מקבל דווקא ציונים מאוד גבוהים, והוא עשה גם 5 יחידות במתמטיקה אנגלית וכו'... (אנחנו דוסים אבל הוא מתחזק...), אבל בדברים האלה של היומיום יש לו פשוט יציאות שגורמות לי לחשוב שהתחתנתי עם בנ"א טיפש לחלוטין...

מה הנקודה?

וגם אם את עצבנית עליו עכשיו או תמיד?

הוא לא תמים בכלל.

בהרגשה שלי הוא טיפש בגלל כל הדברים שציינתי...

נשואה קרוב לעשור, טוב לי בקשר עם בעלי ב"ה. כתבתי כאנונימי, אבל אין לי בעיה להזדהות בפרטי אם תרצי.

וכן - גם בעלי המון דברים של "ידע כללי" - הוא לא יודע.

לא יודע מילים לועזיות בכלל, כאלה שמשתמשים בהם בעברית. נגיד - רפלקסולוגיה וכדו'.

וגם מילים שמכיר - כמעט תמיד מתבלבל באיך להגיד אותם.

זה הפך לבדיחה פרטית שלנו.

אם נגיד אנחנו יושבים ביחד ושומעים הרצאה, ויש בה מילה כזאת, אני ישר ילחש לו באוזן מה זה, בלי לחכות שהוא ישאל אותי..

באהבה רבה, בשיא הצחוק.

נכון, הוא לא מבין את זה, לא שמע על כל מיני תופעות טבע שאני - כמו שגם את אמרת - ידעתי מגיל 6.

השבוע נגיד הילד שלי גילה לו, שהים כחול רק בגלל ההשתקפות של השמים במים.

אבל - 

הוא כל כך טוב בתחומים רבים אחרים!

מבין את הנפש שלי, יודע להקשיב, מכיל, סבלני כלפי וכלפי הילדים, אוהב, מקבל, לא ביקורתי, עניו, וכו....

ועוד המון תכונות טובות, משמעותיות פי כמה בחיים.

מה עדיף - אדם גאוותן שחושב שיודע הכל?

אני מבינה את האכזבה, גם אני הרגשתי שיש סוג שיחות מסוים, אינטלקטואלי כזה (עוד מילה שבטוח הוא יסתבך איתה..) שחשבתי שאני לא יכולה לנהל איתו.

והאמת - יש לנו כל כך הרבה על מה לדבר, עלינו, על מחשבות ורגשות וחלומות והגיגים...

וזה לא חסר.

תלוי במה מתמקדים.

ממליצה לך לזנוח לגמרי לגמרי את המחשבות הרעות, לראות בו את הטוב, וגם להגיד לו.

לשקם את מה שהוא נפגע ממך.

ואולי, אחרי תקופה, אולי עוד כמה שנים של אהבה, תראי שפתאום את כן יכולה לדבר איתו, והוא כן יותר חכם ממה שחשבת בהתחלה, ורק הביקורת לא נתנה לחוכמה המיוחדת שלו לבוא לידי ביטוי.

בהצלחה רבה, זה בידייך!!

חוזק שלנו אין.

בהצלחה לך זה יעבור.

אם לא יעבור תתיעצי חבל לשמור דברים זה מתפוצץ אח"כ בקול רעש גדול

לא ללמד אותו אלא ללמוד איתו.לצחוק ביחד על השגיאות שלו.

זה לא תחרות של מי יותר חכם.

אתם תהיו בעז"ה אבא ואמא שתיכם שווים אם לא התחרות רק מתחילה ...

אולי לא הקטע של הים הכחול. אבל כל השאר- כל כך מוכר ונכון ואמיתי.

קראתי את התגובות החדשות ופתאום נזכרתי..

יש לי חברה ממש טובה. כל שנות ילדותינו בילינו יחד. קרוב ל-24 שעות ביממה ממש.

ואני זוכרת שתמיד התכונות ה"רעות" שלה היו ממש לנגד עיני. 

ידעתי היטב איפה נקודות החולשה שלה וכל פעם שהיא אמרה משהו או עשתה משהו שהתקשר לי לאחת מהן זה הוריד את ערכה בעיני (בבקשה לא לשפוט, הייתי ילדה וזה דברים שהבנתי דיי בדיעבד..)

היום היא אמא לילדים, בחורה מוצלחת עם מקצוע טוב ביד, ואנחנו ממשיכות לחפור אחת לשניה בטלפון ולהתראות לעיתים  דיי קרובות, אבל כמובן שלא באותה תדירות..

תשאלי אותי איפה היא חלשה כבנאדם? וואלה, יש לי הרבה פחות נקודות להצביע עליהן ממה שהיה לי לפני עשרים שנה. ואני מניחה שזה לא בהכרח בגלל שהיא השתנתה יותר מדי. פשוט אנחנו כבר לא "נשואות" אחת לשניה..

הפואנטה שלי-

נראה לי שכשחיים עם בנאדם בצורה כ"כ צמודה (נישואים או חברה צמודה..) זה טבעי שהתכונות השליליות שלו נהיות בולטות בעינייך. הוא הרי תמיד שם.

אבל אולי זה יעזור להבין שבכל אדם שתחיי איתו על בסיס יומיומי את תמצאי בסופו של דבר רשימה של חסרונות. הרי אנחנו בני אדם סה"כ..

צריך פשוט להפנים שמי שעומד מולך לא מושלם. להפסיק לצפות ממנו להיות כזה, ולקבל את החסרונות באהבה. תביני שבכל אדם יש חסרונות. וכמו שאמרו כאן כבר, אם החסרונות הן בידע כללי ולא במידות- זכית (וגם אני זכיתי )

הוא ינסה, אני אנסה.

סתם בשביל הקטע, דוגמא שגם את לא מושלמת

כתבו לך דברים יפים מאד.

בקשר לפירות, נראה לי שהוא חושב שזה מצחיק. ואותך זה לא מצחיק.

גם לבעלי היו קטעים ועד היום יש, שאותו מצחיקים ולי נראים טפשיים.

אבל אני כל כך מעריכה אותו על דברים אחרים שהתחלתי להנות גם מהדברים הטפשיים שהוא אוהב.

התפקוד בבית והמידות הטובות הם הרבה יותר משמעותיים בזוגיות. אל תיתפסי לקטנות.

אני באה מבית שיש לאנשים המון ידע כללי (חוץ לאמא שלי )  , מעריכים ידע ואוהבים מאוד לקרוא ,

בעלי בא מבית שההורים שלו , איך אגדיר את זה בעדינות, לא העפרונות הכי מחודדים בקלמר,

אחיו איכשהו יצא ידען מופלג, בהכל, וגאון, אבל הוא מבחינה רגשית הוא סגר את עצמו בחדר

כל י"ב , הלך בבוקר לישיבה, וחזר הביתה אחר"צ ל4 קירות, מחשב ודיכאון, כי הוא התקבל "רק" לעתודה בכל האוניברסיטאות חוץ מבטכניון

שזו הייתה השאיפה שלו. ומדובר על אחד המקצועות הכי קשים שיש.

עם זה שהוא גאון , הוא טיפוס שלא קל איתו תמיד , ואפילו שיש לו לב טוב ומידות טובות

לא הייתי רוצה בעל כזה.

לבעלי, שהוא גם חכם מאוד בלימודים והייתה לו בגרות מעולה וציונים גבוהים בתואר המאוד קשה שעשה,

יש מלא חורים בהשכלה, מושגים בסיסיים שהוא לא יודע, מילים שהוא לא מבין , שגיאות בדיבור,

וסה"כ הוא לא אשם בזה, כשגדלים בבית כזה שלהורים יש לקסיקון של 100 מילה בלחץ,

והם בקושי יודעים לבטא את עצמם בעל פה, ובטח שבכתב, ויש להם ידע כללי דיי בסיסי,

אז בדרך כלל זה משפיע אפילו שהוא סה"כ הרבה מעליהם מבחינת ידע ושפה.

פעם זה היה מפריע לי , היום אני מבינה שסה"כ זה שטויות.

הדוגמאות שנתת לא מאפיינות בן אדם טמבל , אז בסדר... הוא לא כזה אלוף בידע כללי,

זה לא הופך אותו לבן אדם עם אינטליגנציה של בן שלוש.

לא התחתנת עם קופסאה של "אלופי הטרוויה"

כל עוד הוא בן אדם טוב, בן זוג טוב ותומך, ויש לו מידות טובות,

זה העיקר. מה גם שהוא לא אידיוט. אם הוא היה טיפש , היית עולה על זה בדייט שלישי או לפני.

וגם לך יש שגיאות בסיסיות בעברית בשרשור. אז מה, זה הופך אותך לטיפשה? לא...

אל תזלזלי בו, זה רק יהרוס לכם. מניסיון.

גם אני הייתי קצת מזלזלת, וכשהפסקתי זה רק עשה לנו טוב.

בהצלחה

פשוט מדהימות, עזרתן לי מאוד ואני בטוחה שאני יקרא את השרשור הזה עוד כמה פעמים בשביל להתחזק...

תודה רבה רבה לכולכן!

ואם יש לכן עוד הערות/הארות אני ישמח לקרוא אותן, כל מילה מחזקת אותי יותר

תודה לכן! 

שזה נורמלי זה שווה

הנישואין עבודת חיים

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

מתהליך ההחלמה.. אצל שני ילדים

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

בסוף זה באמת לגמרי שלנו..

אשמח אם תוכלי לחפש לי

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

עברתי הפלה בהריון הראשון ולא הייתי בצער או אבל.

כן הייתי בשוק ולחץ מהתהליך, לא באבל או צער על הילד שאמור היה להיות

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו