שלום וברכה.

אין באמת תשובה חד משמעית בעניין, וזה תלוי בכמה גורמים בשטח. אבל בגדול:

מי שמתפנה לבי"ח עובר לאחריות ביה"ח, ואם יש מידע נוסף מהשטח (הזנחה, סוד שהמטופל לחש בדרך וכו') מעבירים בצורה דיסקרטית לאחות המקבלת.

סירוב פינוי - אם המטופל מודע למצבו ושיקול דעתו לא נפגעה מחמת מצבו, אין אפשרות לפנות אותו בכוח. במידה והוא מסכן את עצמו באופן מיידי (איום בהתאבדות למשל), יוצרים קשר עם הפסיכיאטר המחוזי שיכול לאשר פינוי כפוי בסיוע המשטרה. במידה ושיקול דעתו נפגע והוא זקוק לטיפול מיידי (שיכרות, מעורפל הכרה וכו') אפשר לפנות אותו בלי לשאול יותר מדי שאלות. אם הוא מתנגד אקטיבית, שוב מערבים משטרה ונט"ן (להרדמת המטופל) ומפנים, בלי צורך באישור מפסיכיאטר. 

אם הוא לא במצב מסוכן (רוב רובם של המקרים...), אין מה לעשות, חוץ מלנסות בערמה להביא אותם לבית חולים (הייתי במקרה של ניסיון התאבדות שלקח שעה וחצי לשכנע את המטופל לנסוע ברכבו הפרטי לבית חולים, כשאנחנו אחריהם...). אין הצדקה לפינוי כפוי. ניתן לדווח לגורמי הרווחה העירוניים, אבל זה לא 'נהוג', וצריך לשקול את המצב היטב לפני שמשתמשים בכלי הזה. עצוב, מצער, אבל זה המצב. עוזרים למי שמוכן לקבל עזרה, מתפללים על מי שלא...

בהצלחה! 

גם לאיחוד הצלה וגם למד"א.

אני יודע פשוט שבאיחוד הצלה מצוי יותר קורסים נפרדים.

ולפי מה שידוע לי מד"א מכבדים את הקורס של איחוד הצלה.

(ואם אתה מתכוון להתנדב, אז התשלום סמלי..)

כי נוער לא מתעסקים בזה..
מקסייימום מלמדים בדיקת סוכר שזה עם מחט לא ניראית