תעמוד, זה לא יותר משתי דקות. תוריד את הראש כמו כולם תעצור רגע תרכז את כל החושים שלך תנסה לחדור להכרה שלך תנסה לתפוס. זה לא אחד, לא, לא אותו אדם מהפיגוע שעבר. גם לא שנים זה לא עשרה בני אדם לא אפילו לא עשרים זה לא חמישים ולא שתי כיתות תלמידים אפילו לא 73, הרבה יותר זה לא מאה.. מאה.. מס' נורא. מאה הרוגים זה לא זה לא אלף. תאר לעצמך מה זה אלף הרוגים זה יותר. תנסה להבין תנסה לקלוט את המס' זה לא מיליון, לא, זה יותר, יותר מששה אתה מסוגל לקלוט? כל תל-אביב וירושלים חיפה ובאר שבע, כולם. אין שם חצי מזה. שישה מיליון אלה האחים שלך. מהעם שלך. חלק ממך. אל תתן לזה לחלוף ככה אל תסתפק בטקס שישה מיליון תנסה להרגיש משהו תנסה לתפוס תעמוד רגע בשקט ותוריד את הראש תחשוב בשקט. שישה מיליון. מישהו יכול לקלוט את המס' הזה הנה זה נגמר הקול המחריד הולך ונגמר ועכשיו תמשיך תמשיך בשגרה כאילו.. כאילו לא.. או אולי, תעצור ותקרא שוב ותחשוב.. תחשוב...
לפעמים קשה לנו לקלוט מה קרה שם. אנחנו לא מצליחים לקלוט באיזה תנאים הם חיו, איזה צפיפות, כמה עצב היה שם, איזה כמות מטורפת של אנשים. אנחנו צריכים להפנים יותר שזה באמת 6,000,000 אנשים!! אנשים שהיו להם חלומות, רצונות, שאיפות, תכונות, אופי!! 6,000,000!!