שהמשפחות החרדיות,. . מדירות את רגליהן מבתי העלמין ביום הזיכרון לחללי צה"ל.

מבחינת המשפחות יום הזיכרון אינו רלוונטי, הם עולים לקבר רק ביום הזיכרון הפרטי שבו יקירם נפל.

זה לא קשור בהכרח למשפחות חרדיות. סבא שלי (שבבירור לא היה חרדי) סירב בתוקף לעלות ביום הזיכרון לקבר של הבן שלו, מפני שלטענתו מדובר ביום אבל לאומי ולא ביום אבל פרטי. לגמרי ולחלוטין מתוך ממלכתיות. הוא הוריש את המנהג לילדיו אחריו. 

הוא הרבה יותר מורכב משהוא מוצג בכתבה או בדיון פה.

יש כאלה שהמשפחה שלהם עולים לקבר ומתייחסים אליהם בכבוד כקדושים רק לא בתאריך הרשמי.

יש כאלה שהמשפחה שלהם מעדיפה לקבור את העניין ולשכוח שהם היו בכלל

כל מקרה כזה צריך להיות נידון לגופו.

(במקרה שאני מכיר בשוליים משרותי הצבאי - חרדל"שים ממאה שערים שהמשפחה נאבקה עם הצבא שלא לבצע לוויה צבאית, לקבור, ולשכוח בעוד אח של ההרוג - חרדל"ש , רצה בכלל לקבור אותו בקיבוץ חילוני בקבורה אזרחית (לא דתית)).

אני מאמינה שיש גם בדואים ודרוזים ששרתו בצה"ל ומעוניינים לעלות בזמנים אחרים. או משפחות לחללים שמתגוררות בחו"ל מגיעים רק פעם בשנה ביום היורצאיט האמיתי.

הם לא מעוניינים להגיע ביום הזיכרון, זכותם.

ישיבה מעוניינת לארגן קבוצה שתפלל לעילוי נשמתם?- מה טוב.

(כל עוד לא מדובר בהתערבות בחיי הפרט אין בזה בעיה. במלחמת צוק איתן חולקו מאות שמות של חיילים לתפילה כשחלקם כלל לא היו מודעים לכך שיש מישהו שמתפלל ולומד תורה עבורם).

אבל להציג בנ"א בצורה שלילית כי משנת חייו (החרדית) לא תואמת את השקפת כתב התקשורת זו כבר חוצפה.

כתב בהחדשות ניסה ללכת לכיוון ההוא ולדבר נגד הציבור החרדי והרב לא הסכים.

הוא הדגיש שאין להיכנס לתוך עינינם הפרטיים של המשפחות החרדיות וכל מבצע הקדיש בא כחלק משותפות העם וההכרה הטוב כלפי החיילים.

המראיין ניסה לנהל שיח עם הרב לגבי העיינין שכל שנה תופס את התקשורת.

אח"כ לקחו את הכתבה הזו וניפחו אותה למימדים הזויים. עיוותו אותה ללא היכר.

במקום לקחת את הראיון הזה ולהדגיש את הרעיון המבורך שמצד אחד מכבד ומבין את המשפחות החרדיות וההחלטה שלהם לגבי יום הזיכרון, ומצד שני ייזכה עשרות נשמות יהודיות.

משום מה החליטו לקחת את הראיון וליצור ממנו כתבה כ"כ מעוותת וחסרת פרופורציות שזה מבחיל.

למה לבחוש בקערה הזו שוב ושוב..?

אם ישיבה החליטה לשלוח קבוצה להתפלל על הקברים שינעם להם.

(זה לא מצווה מן התורה להגיע באותו היום אבל זה רעיון יפה ומקובל).

ההדגשה של חצי-משפט מתוך שיחה שלימה שמערערת את ההחלטה של המשפחות החרדיות הייתה שטות. והכותרת היא בכלל סיפור פרובוקטיבי בפני עצמו.

ואיזה דיון זה אמור לפתח בפורום

כאילו בגיל 20 נגמר ההומור?

נסיו"פ, שטו"ל, הבדיחות של החבר'ה ועוד.

אבל באמת, לא הבנתי מה רצית להגיד כאן.

לא היה פה משהו רציני

בכלל, מסתובבים כאן היום הרבה פחות ניקים מלפני עשור.

אם תהפוך את צמ"ע לסוג של נסיו"פ/שטו"ל, כנראה גם כאן תהיה אותה תעבורה.

שזה נשמע לי כמו הפרעה נפשית, לא בדיוק מקרה קלאסי של גניבה. (לא שזה לא גניבה, אבל לפתוח אריזה ולקחת קצת זה מאוד מוזר)

"אין זה מברך אלא מנאץ" חז"ל מפורש

כי זה נהיה כמו הרגל כזה

תכלס נדירים האנשים שבאמת מכוונים על הברכות האלו

בגלל זה בדרכ אומרים את זה מהר וישר אוכלים אל תדון אותה לחובה

יצא לי להכיר גנבים הרבה מהם זה לא נשלט, כמו הפרעת נפש כזה

אותי מרגיז כשראיתי בסופר נערה מציבה עגלת קניות ריקה של הסופר, די בתחילת

התור, מציבה אח קטן לשמור עליה, ויוצאת למסע בין המדפים וכך מביאה מדי פעם

מצרך , מכניסה אותו לעגלה, וחוזר חלילה....

נורא רציתי להגיד משהו אבל התאפקתי כי אני יודעת שאני קלה

לרגוז וזה לא מאה אחוז לשמה....עובדה - אף אחד אחר לא אמר

כלום ואולי אפילו לא שמו לב. רק אני. וזה קורה לי גם בפעמים

אחרות, שנראה לי ש"זה לא צודק"; למה לאף אחד אחר זה

לא נראה כך? למה כולם שותקים ורק אני המוכיחה בשער?......

כעסתי על עצמי: למה זה מפריע לי כל כך? על מה זה יושב?

הרי לוקח זמן לערוך את כל הקניות ובינתיים אפשר לעקוף את העגלה

כדי לשלם בקופה. אז למה זה מרגיז כל כך? ועוד דבר; מה עם ללמד זכות?

ומה הקשר בין אושר לקב"ה? לא הבנתי

למי שיצר אותו?

להגשים חלומות

לנצח פחדים

לעשות דברים שעושים טוב

להיות עם אנשים שעושים טוב

יש הרבה דברים בחיים שלי שגורמים לי לאושר

חלקם קשורים לקב"ה באופן ישיר וחלקם בעקיפין

בסוף הוא נותן לי הכל אז אין משהו שלא קשור אליו

רוב הזמן טוב לי. אני קם בבוקר. אני עושה דברים שטובים לי וטובים לעולם.

אנשים סביבי (רובם) טובים אליי. ומי שלא, אז אני מרחיק ממני כדי שלא יפריע.

לא הכל מושלם או פלא פלאים. יש נקודות מציקות. אבל באופן כללי - טוב.

קטגוריה:חללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע – ויקיפדיה

אבל הם (גם אלי כהן) בוודאי חללים.

נעדרי סולטן יעקב - לא היה מושג מה עלה בגורלם ועד שמצאו את עצמותיהם, ההנחה היתה שאולי חיים.

רון ארד - בוודאות נפל בשבי חי, אבל כנראה שבאיזשהו שלב קיבלו אינדיקציות שאיננו חי

כד יורדי הסירה

מדינה שלא שוכחת את בניה,

גם עשרות שנים לאחר שנהרגו בקרב להגנתה