תדעו שהיום כבר הסתפרתי. ותמרי ואני שוקלות להתחיל לכתוב יומן של המסע-ניסיון הזה
וכואב לי כל הגוף והדמעות לא מפסיקות לרדת
ואין תות בשומקום
ואני כבר לא. לא
יש לי קרה נורא קצר ואמא אמרה שהעיניים שלי עצובות אבל אני עדיין מחייכת
אז די. אני כבר לא מחייכת.
ורע לי, רע לי. רע.



