תדעו שהיום כבר הסתפרתי. ותמרי ואני שוקלות להתחיל לכתוב יומן של המסע-ניסיון הזה
וכואב לי כל הגוף והדמעות לא מפסיקות לרדת
ואין תות בשומקום
ואני כבר לא. לא
יש לי קרה נורא קצר ואמא אמרה שהעיניים שלי עצובות אבל אני עדיין מחייכת
אז די. אני כבר לא מחייכת.
ורע לי, רע לי. רע.
אהבת ישראל!!אוף... אני שונאת את זה שזה קורה....
אפשר לחבק אותך חשק חזק וללחוש לך באוזן שאני סוכת עלייך לגמרי..?????
אהבת ישראל!!אחרונהאת הבנאדם הכי... אוף... אני לא יודעת איך לתאר אתזה......
חבל
פחד אלוהים להעיר לבני נוער.
שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.
מה עושים עם כל הבוטים הללו?
דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.
צריך עצבים של ברזל
🥺
אין ישר מסולם עקום 🪜
(רבו מנחם מנדל מקוצק)
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר