קמתי מאוחר ואז החלטתי בכל זאת ללכת, ואז כולם הסתכלו עלי בעיניים מהולות רחמים, ייאמר לזכותן שהן באמת ניסו לתת לי הרגשה טובה וחיבקו מלא מלא. אבל משו בתוכי התכווץ. ואז בטקס איכשהו קרה שנחמתי איזה 8 בנות ופשוט התפוצצתי מבפנים כי אני שונאת את זה שאני מצליחה לעזור לכולם ורק לי לא. ואז שזה נגמר הלכתי ללמוד קצת והמורה וויתרה לי מלא וזה צבט חזק. ואז הלכתי ופגשתי את יובי והיא הצחיקה אותי הרבה ואז היא ירדה והיה מלא רעש מילדים קטנים וערסים שצרחו על הנהג ואז התקשרתי אליה והיא פשוט מתוקה, אבל אז נכנסתי למעלית וזה נגמר. ואז בבית אמא ואני שמענו שירים וקיפלנו כביסה ואז הלכתי לישון ואז קמתי ובכיתי ודיברתי עם @לב שבור! שתודה שהיא קיימת, ואז אריאל ואני רבנו וזה כזה הצחיק ושימח אותי. ואז הוא בא ונסענו לשם ואז כאב המון פיזית ועייף מאוד אבל תמרי ואני דברנו מלא והיה משעשע. והמון אנשים דואגים לי וזה עצוב לי קצת. אני אוהבת מלאן חברות שלי. ושיראל ואני הגענו למסקנה שזה כיף להגיד פשוש אז קראנו למיכלי כל היום פשוש. וכואב לי הרבה הרבה אבל זה בסדר, ומותר לי וזה גם יעבור בעז"ה. ובבקשה, אני ככ רוצה שיגידו לי שכל זה, זה חלום רע כי זה באמת מקשה עלי. והסתפרתי וזה מכאיב לי בלב. וקראתי היום ספר יפיפה. ויש לי חברות הכי מתוקות בעולם. וסך הכל החיים שלי דבש אז כדאי שאתחיל להעריך אותם. ואופ, לא לבכות תות. לא לבכות.
פופ. זהו‎ ‎