מה נהיית גם אתה עצוב וציני ברמות?

זה פורסם בבתי הכנסת השבת.

אבא לא הבין למה גיחכתי בקול.

בבקשה אל תעלבו

ההוא גברא- עוד לא למדת שבפורום הזה צריך להזהר בנושאים האלה....

ובחוץ הכל מושתק. 

כל בדיחה על חשבון מישהי היא לא בסדר, וצריך לעשות השתדלות שלא לצחוק על חשבון אנשים. 

אלא כי מספרים בדיחות על כל דבר שזז או לא זז ונשים הן חלק מאותם אלפי נושאים שצוחקים עליהם (וגם גברים חלק מזה)

או שמשהו לא תקין קורה מסביב לשולחן או שההסתכלות שלך לא תקינה. 

אולי כדאי לשאול את האמא מה היא אומרת על זה (או שאסור לה להביע את דעתה בנושא ואז אני איתך) 

אני בת דתיה שמגיעה ב99% מהשבתות לבית כנסת.

כמה פעמים בשנה אני רואה את הספר תורה?

בין פעם לפעמיים. בשמחת תורה ואולי יוצא עוד פעם או פעמיים.

ואפילו בשמחת תורה, זה רק כי יוצאים לסיבוב ברחובות.

רוצה עוד דוגמא?

עד השנה בנות שרצו לעשות 5 יחידות תלמוד (גמרא) לא יכלו.

איך בדיוק זה הגיוני שלהיות רופאה בנות יכולות ולדעת לקרוא דף גמרא לא? לדעת באיזה צד הדף רש"י ובאיזה צד התוספות ואיך אמורים לדעת מה ד א ומה דף ב.

איך אני מתקנת את זה בפועל?

מעלה למודעות. לומדת גמרא. מתעדת ללמוד במדרשה. רוקדת בשמחת תורה.

התפיסה השכיחה לפיה לימוד התורה הנשי עיקרו (או כולו) איננו בגמרא לא נובע בשום פנים ואופן מזלזול באינטליגנציה של נשים, אלא מתוך תפיסה עמוקה של מקומו של לימוד התורה בכלל.

הנקודה היא במטרת הלימוד והשפעתו - לשם ההווה או לשם העתיד, ומתוך כך בשאלה האם קיים הבדל בתשובות בין נשים לגברים, מתוך השוני במבנה הנפשי שלהם.

בעיניי לא לחינם אישה לא מצווה על חובת תלמוד תורה, לצד האמירה שאישה שרוצה ללמוד מעצמה - שכר בידה.

יש לי בראש מהלך קצת מסובך, ואני מקווה שאצליח להעביר אותו למילים באופן מדויק:

כשרוצים להגיע למטרה אחת גדולה, נוהגים לתאר את העניין בתרשים שבו ניצבת בראש "מטרת-העל", ומתחתיה כמה "מטרות ביניים" שמשרטטות כיווני פעולה להגשמת המטרה הראשית,

ומהן מתפרטות המון משימות קטנות שתפקידן להציע תכנית פעולה מקיפה שתוריד את מטרות הביניים לרמה הביצועית.

בהקשר של עבודת ה' ניתן לומר ש"מטרת העל" היא הדבקות ב-ה' ע"י עשיית רצונו (כך נראה לי).

עד כאן - אין הבדל בין איש לאישה.

דומני שבשלב של מטרות הביניים קיים הבדל בין גברים לנשים - בכיוון הפעולה.

בעוד שאצל גברים אפשר לומר באופן כללי שמטרת הביניים היא לימוד התורה, שעבור מבנה הנפש הגברי (בקווים כלליים) הוא האמצעי הנכון והיעיל ביותר להשגת המטרה,

אצל נשים קיימות דרכים אחרות ומגוונות להגיע לדבקות ב-ה', מה שלא בטוח יושג אצלן ע"י לימוד פשט (לימוד מעשי), בפרט לא אחד כזה כפוי.

האם הקב"ה רואה בלימוד התורה מטרת-על בעלת חשיבות עצמית?

דומני שהתשובה שלילית.
אם אני לא טועה, לימוד תורה איננו מחויב, כי אם מצד הדבקות שהוא מעניק. 

אמנם יש ללימוד ערך עצמי, אבל גם הוא משרת מטרה עליונה ואיננו סוף פסוק. חשיבותו היא כ"תלמוד המביא לידי מעשה".

לכן, לימוד שאיננו מביא לדבקות עשוי להיות צבירת ידע קרה ומנותקת, ומשום כך - מיותר.

כל זה נאמר בקווים כלליים, אולם אישה שמרגישה שנצרך לה לימוד מהסוג הזה לשם הדבקות בהשי"ת והגדלת שמו בעולם - תבורך. אין בזה אף איסור.

(@פיתה פיתה - חשוב לי שתקראי ותביעי את דעתך.)

אני עכשיו חיה בחממה. אני לומדת בתיכון דתי ובתנועת נוער דתית.

מה יקרה עוד שלוש-ארבע-שמונה-עשרים שנה?

אני אחיה את חיי, אעבוד ואחיה בבית. מה יחזיק את העולם הרוחני שלי? כוח ההרגל?

אני משתנה. הדעות שלי משתנות ואורח החיים שלי משתנה. אני לא בטוחה שמה שאני לומדת עכשיו בגיל 17 בשיעורי תנ"ך תושב"ע ומחשבת ובאופן עצמאי, או מה שאלמד בשנת מדרששה יחזיק ככה לבד גם בגיל 40.

אני רוצה עולם תורני מתפתח!

וכן, אני רוצה ללמוד לקרוא ספר לבד. בלי תיווך. למה ברור לכולם שלגברים יש עולם תורני יותר עשיר משלי? אני רוצה לדעת ללמוד לבד!

וברור לי שהלימוד שלי לא צריך להיות כמו של הבנים במדויק. למה? כי אני לא אלך ללמוד עכשיו שנתתים לפני השירות לאומי וגם לא חושבת שהראש שלי עובד כמו אצל הבנים. בכלל. אני לומדת בצורה שונה.

אבל כמו שבכיתה א אנחנו לומדים לקרוא א-ב ואז כולם יודעים לקרוא וכל אחד יכול להחליט אם הוא קורא צ'כוב או שהוא קורא רק את העיתון של סופשבוע, אני רוצה בבקשה לדעת בפשטות את הבסיס להבנה ולמידה עצמאית.

אני מסכימה שמטרת העל שלנו היא דבקות בה' ועשיית רצונו.

וסבבה, אפשר להגיד שהדרך של הבנים זה לימוד. אבל אני ממש ממש אשמח לשמוע את הדרכים של הבנות. אם הם ימצאו חן בעיניי אני יותר מאשמח. האמירה שיש עוד דברים זה קסום. לא מקדם אותי לשום מקום.

ויש לי עוד שאלה.

איך נעשה בלי ללמוד?

כמובן שהדברים הפשוטים לומדים מאב לבן. אבל מה קורה בשלב שזה נהיה מסובך יותר? לזרום? לנחש? לפתוח ספר רק כשמתעוררת שאלה?

וחוצמזה.

אני רוצה להיות חלק מעולם היהדות. אני רוצה שהתורה תהיה נוכחת בחיי!

תכלס. בואו נדבר על זה. איך אני עושה את זה במעבר של להיות דוסית?

העולם הרוחני של אישה בהחלט יכול וצריך להתפתח מלימוד תורה, אבל פחות בצד ה"נגלה" שלו, או אם תרצי - המעשי והמפולפל, אלא יותר לימוד שמתעסק במהויות, ביסודות, בתפיסה הכללית של התורה את העולם.

השאלה היא לא על עצם הלימוד, אלא על הסוג שלו. איזה אופי לימוד יקדם אותי בעבודת ה' (הרי ברור לך שלא הייתה לי כוונה לומר שאישה צריכה לשמוע הכל מגברים.. אני חושבת שאת מכירה אותי מספיק כדי לדעת כמה אני בעד לימוד תורה  זו הסיבה שאני מתכננת ללמוד במדרשה בע"ה.. ).

כל אחת צריכה לבדוק מול עצמה מה נכון לה,

ובקווים כלליים לנשים יותר נכון סוג מסוים של לימוד ולגברים סוג אחר.

(והסיבות שתיארת הן בדיוק הסיבות שגם אני רוצה ללמוד מעט גמרא - כדי להעשיר את הבסיס, כדי לתת לעצמי כלים ללימוד של ספרי הגות; אבל אני לא רואה את הלימוד הזה כעיקרי ומחויב, אלא כאקסטרה - שעשויה להעשיר, אך איננה הכרחית.)

הדברים האחרים שאמרתי, הם בעיניי קצת המפגש עם החיים עצמם.

בעיניי די בולט שגברים זקוקים יותר ללימוד ומתוך כך להשלכה שלו על המציאות,

ונשים מגיעות לתובנות זהות מהמפגש עם החיים עצמן, בלי צורך בלימוד אינטנסיבי כ"כ (על אף שגם הן חייבות לימוד מינימלי).

שוב, בחלוקה גסה.

(@פיתה פיתה אני באמת אשמח לשמוע את תגובתך. אם יש לך כוח...)

אגיב בפירוט מחר.

להזכירך אנחנו מדברים פה על היחס בין גברים ונשים ולא על היחס של ההלכה כלפי דיני טהרה/ קדושת המחנה/ לימוד תורה לנשים וכו' 

אבל את מעלה דווקא את הנושאים האלו כי זה נושאים שאני בתור יהודי פשוט אין לי שליטה עליהם, לא יכול לשנות את העניין ולא אשקר על עצמי בעצימת עיניים מחוקים אלו. 

אבל את יודעת את זה 

קיצר, תעלי נושאים ברי שינוי בחברה שלנו ולא נושאים שהדיון עליהם צריך להיות בבית המדרש. 

מה הבעיה ברצון לראות ספר תורה?

מכיר סיפורי חוזרי בתשובה? אז אני אישית בכיתי בפעם האחרונה שראאיתי ספר תורה. וזה היה בתוך בית כנסת עם מחיצה למהדרין. פשוט היינו בקומה השנייה.

לגעת בספר תורה? פעם אחרונה שעשיתי את זה קרה בגיל 6.

אז אני לא מבקשת לעלות לקרוא בתורה, אפילו שגם בזה יש דרך שמותרת הלכתית. רק קצת, ממש טיפה קשר.

ואין לי מושג מה הבעיה ההלכתית שבנות ילמדו תורה או גמרא או ענארף מה.

אני לא מבינה איך אני אמוה לראוות את הספר תורה דרך המחיצות של הבתי כנסת שאני מתפללת בהם

(וואי לא צריך להתרגש משטויות. אופ)

()

from http://www.shirisraeli.co.il/search?&search=%D7%96%D7%94

2

from http://www.shirisraeli.co.il/search?&search=%D7%94%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A8

47

אפילו אם היא גרועה ואידיוטית, לא צריך להתחיל להתפלמס עליה.

אגב, הערה בונה: בדיחות שחורות הרבה יותר מצחיקות.

אם לקחת אישית - סורי.

מתנצל בשמי ובשם כל השוביניסטים חסרי הרגישות. (ברצינות.)

מסתבר שיש דברים שכל אחד לוקח אחרת.

לפחות שנון

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים