אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

1. לפני למעלה מעשור, עם רוב ככל ילדי צפון השומרון וגב ההר.

2. כוווווולם כמעט.

3. על המכוניות המתנגשות, זאת ממש סכנת מוות (אחד מהשניים: או שתמות בפנים משיעמום, או שתמות מזיקנה בתור).

4. נראה לי שמתקן מקולקל כלשהו (אני גם לא עובד בשבת).

באחד מימי החופש באחת משנות חיי- אחד האנשים מהישוב בו גדלתי (שבמקרה גם היה אחראי על הקייטנה) התקשר אלי והציע לי "תרצה לבא ללוות קבוצת ילדים ללונה פארק? תכנס בחינם, תעלה על המתקנים עם קבוצה של 4-5 זאטוטים, ותקבל על זה כסף".

היה נשמע דיל נהדר מכל כיוון, ולכן, כנער לוגיקן שמסתמך על תחושות בטן ומתעלם מחוויות עבר- הסכמתי מיד להצעה המפתה.

הגיעה היום, ונסענו כולנו אל אותו פארק לונאי מפורסם בתקווה להספיק להקיא את תכולת ביטננו על כמה שיותר מתקנים ובמהירות המקסימלית.

ואני, רץ ומתרוצץ אחרי חבורת זבי חוטם בין כל זרועות הברזל העצומות והצבעוניות שבפארק, מחכה בסבלנות דתית לאומית בכל תור נחשי, עולה לשמיים אפוף בצווחות אושר ובעטה של הסובבים אותי, וחוזר לקרקע במהירות של קילו ברזל.

תחושת הזמן, הרעב, השובע, והשקט הנפשי ברחו פרחו מכבר, עד! שעלינו על אותו מתקן פלאי ונהדר..
זהו מן מתקן מלבני ומאורך, שיושבים בו זוגות זוגות- ונוסעים הביתה.

אך, לא היה כמוני מאושר.

בסופרלנד הייתי הרבה פעמים עשיתי שם הכל אולי חוץ מהספינת פיראטים המסתובבת 360 מעלות!!

אבל הייתי גם ב - Six Flags Great Adventure בניו ג'רזי
היינו שם ב3 מתקנים כי היה עומס בלתי נורמאלי...

מתקנים שלא אנושיים לא עולה כל השאר אין לי בעיה איתו!

עליתי על כל מה שהספיק הזמן. 

כלומר אחרי שיצרו את הבלאק ממבה עליתי עליו ואני לא יודע אם עכשיו יש שם מאז מתקן חדש

פעם אחרונה שהייתי שם זה היה ב..לפני שנים ..גיל 17 אולי

אין ממה לפחד

מה שאתם רואים מבחוץ לא קשור לכל מה שקורה בפנים 

בפנים זה עולם אחר לגמרי , כל הנסיעה אתה רואה את הרכבת לפניך (אם אתה יושב בסוף ..)

רק מבחוץ זה נראה מפחיד ..וזה קורה כל כך מהר שזה פשוט בדיחה ..אי אפשר להנות כמו שצריך ..

אין גם קטע שהיא נוסעת נורמלי וישר..או יורדת כלפי מטה חוץ מההתחלה והסוף ..הרוב זה 2 הברגים והלופ..

קיצר שיעמום אחד גדול

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ואגב , את צודקת המתקן שאולי מרגיש הכי בטוח בלונה פארק..

יש לו שני נעילות אחת מלמעלה ועוד אחת שסוגרת מלמטה 

הוא הכי כייפי שיש לדעתי

בס"ד

כילדה עליתי על הכל ונהנתי מאד!!

אבל בפעם האחרונה שעליתי עם הילדים פתאום פחדתי נורא (אפילו שזה היה סתם מתקן מטופש של מטוסים שעולים ויורדים)

ומאז כל פעם שאני לוקחת אותם אני עולה רק על המכוניות המתננגשות,

וכשהם עולים על רכבת ההרים (אחרי שאני מסבירה לעצמי שזה לא הוגן לקפח אותם בגלל הפחדים שלי...)
אני משתדלת להתרחק ולא להסתכל.

כשמסתכלת יש לי סחרחורת רק מליראות אותם שם.

בקיצור בגיל 10 היה לי הרבה יותר אומץ...

1ץ לפני אלף שנה -אולי עם המשפחה
2ץ הספינה המתנדנדת. מכוניות מתנגשות
3ץ על הכלץ אחרי שהמעיים התהפכו טוב טוב וחזרו למקום - אני לא מתכוונת לגרום להם טראומה נוספת
ולכוון ב "המחזיר נשמות"  @ימ''ל

לא עולה על כל המתקנים.

נו טוב, מוכנה לעלות על מכוניות מתנגשות, ועל סירות.

לא אוהבת דברים מהירים מדי

לא אוהבת להתהפך

לא אוהבת ליפול

לא אוהבת אקסטרים.

אבל אני,

אוהבת להיות בבית.

או לפחות במקום שבו אני יודעת איפה הרצפה ואיפה התקרה.

או בים.

שהייתי קטין (15) 

עקפנו תמיד בתור עד שהעיפו אותנו החוצה.... 

והסירת פיראטים.. 

(: 

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל