פעם היה לי ממש קשה בתרומות דם, ואז, אחרי שפעם אחת התעלפתי, התקשרו אליי מבנק הדם ואמרו לי פשוט לשתות הרבה מאד לפני התרומה הבאה. ואכן, מאז שאני עושה את זה התרומות עוברות עליי הרבה יותר בנעימים (והן גם מהירות יותר... בד"כ לקח לי לפני כן שלושת-רבעי שעה כל תרומה, ועכשיו זה עשרים דקות. שזה עדיין הרבה, אבל יחסית אליי זה מהר). אבל אז לא כדאי לתרום בתחנה המרכזית, אלא בתחנת מד"א (כי את תצטרכי מיד אחרי התרומה לטוס לשירותים), או להכין את השקל מראש...
הטריק הוא לא להסתכל על המחט. בפעמים הראשונות ישבתי עם ספר והחזקתי אותו למעלה וקראתי (היה קצת מצחיק כשהפכתי דפים, אבל הסתדרתי...). היום את יכולה פשוט לפתוח משהו בפלאפון. תתעמקי בזה ואל תסתכלי על מה שהפרמדיקים עושים...
שנים לא הסתובבתי בתחנה המרכזית בירושלים, אז אני לא יודע פרטים מעבר לזה.
בהצלחה!
הולם במיוחד
אל תשאלו למה 
) ואז לרגע הן מחזירות אותי בבת אחת לחיסונים של כיתה ב' כשהן אומרות לי להסתכל איזו יפה הציפור בחלון...עוד סתם אחדבתרומה זה יותר ממבחנה... את לא רוצה לראות את זה
אני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
שבניתוח הלייזר שעשיתי הוטרדתי קלות מכך שהרחתי בשר חרוך, עד שקלטתי שזה העיניים שלי, ואז זה הטריד אותי מאד... אבל לא נורא, זה התפוגג בערך אחרי ארבע שניות.
אייסקריםאני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
כשיראיינו אותי לטלוויזיה: "עוד סתם אחד! עוד סתם אחד! מה אתה אומר על גזרים?" - אז אני אזכור שמישהי מיסגרה את התשובה שלי, ואז לא תהיה לי ברירה אלא לענות "הם דווקא סבבה במרק"
שעצם העובדה שבחרת לקרוא לעצמך 'אייסקרים' ולא 'קארוט' הופך את זה ל-1:1...
על פי פירושו של הרב מדן למלכים א' פרק יח ("קול דממה דקה" זה תיאור סילוק השכינה, לשיטתו, ולא ההתגלות. ואין שום דבר טוב בסילוק שכינה).
ובכל מקרה - אף אחת מטענותייך איננה מצדיקה להגדיר את עצמך דרך גלידה . העובדה שבחרת לעשות כך - לגמרי נותנת לי נקודות.
גלידה>גזר. אני חושב שזו משוואה שלא ניתן לדון אודותיה, ועצם הוויכוח על כך הוא בגדר עלבון.
אני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
אוף. ה
בכותרת לא עובד לי 
אייסקריםתוכיח אחרת
[יופי..תערוך, תערוך..]
הולם במיוחד
הולם במיוחדהולם במיוחדלהכניס סוכר לדם
מויקיפדיה: "במהלך תרומת הדם (ומעט לאחריה) מוצב התורם בשכיבה. לקיחת הדם לוקחת כ-12 דקות בממוצע. על התורם להרבות בשתיית מים ושתייה מתוקה, וכן לאכול לפני התרומה ואחריה, כדי לשמור על נפח הדם והנוזלים בגוף, על רמת הסוכר בדם וכן גם על לחץ דם תקין לפני התרומה ובמהלכה"
הולם במיוחדאני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
גם בעיר מגורי הוריי היינו יוצאים ל'עיר' בשביל קניות וכו' (וזה מצחיק, כי גרנו מרחק שלוש דק' הליכה מה'עיר' = מהחנויות).
במרכזית לא מוכר לי.
אבל יש בתחנת מדא ברחוב המ"ג. ליד טרם, מול סנטר 1. שעות הפתיחה שלהם ביום ראשון: 12:00- 17:00 (בערך).
- לפני התרומה לשתות הרבה מים. עדיף מתוקים. וגם לא לשכוח לאכול משהו.
- התרומה עצמה היא פשוטה מאוד. אישית לקח לי 5-6 דק'. תלוי עד כמה מקשיבים להוראות הפראמדיקים/חובשים שם.
- הסבירות להתעלף היא בידיוק 50% כל עוד זאת תרומה ראשונה... .
- קצת/הרבה כואב. אבל זה עובר מהר.
בהצלחה!
אני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
שירוש16
ויש את המכות הכחולות שסתם כואבות אחרי זה שבועיים.
סבירות לאישה שתתעלף כנראה גבוהה יותר.. לא? בכל זאת כמות דם נכבדת.
אייסקריםרחפת..אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה
אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם
איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ
אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?
אשמח לכל מידע או סיפור מקרה
בשורות טובות ושמחות
רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.
ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
ארץ השוקולדאחרונהזה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל
