(גם כשהם משתוללים ומרגיזים.לפעמים..) ולא רק כשמתנהגים יפה.

2. אהבה למצוות . ולא מתוך כפיה - מתוך שמחה והנאה .

3. חשוב לי שיגדלו עם טקט ,הכלה של הסביבה וקבלת השונה.

4. אוכל בריא ומזין . ואורך חיים תקין .

יש עוד הרבה דברים . אבל אלו החשובים.

לי חשוב נקיון של הבגד

אבל מפסידים ככה את זה שהוא יזחל וינגע בליכלוך

וככה זה הפסד התפתחותי.

מכירים את זה?

או שרוצים שהוא יהיה מרוצה אז בגלל זה פחות שמים לו גבולות.

בגלל זה פתחתי גם כדי לראות האם זה חשוב לי או חשוב באמת.

לילד ולאמיתו של דבר.

כן, אני נתקלת בזה לפעמים.

למשל: שלום בית. עיקרון מאוד חשוב אצלי. מסיבות של שלום בית (בין השאר) התזונה אצלנו פחות בריאה ממה שהייתי רוצה. זה הפסד וחבל, אבל לגמרי שווה את זה.

ואלייך: אני חושבת שאת עושה דבר מאוד מאוד נכון, בכך שאת עוצרת ובודקת מחדש את עצמך, את עקרונותייך, את ההשלכות... בעיניי זה אחד המדדים לאימהות טובה - שלא נשארים מקובעים על מה שהתאים לנו לפני שנה, אלא באים בראש פתוח ובודקים מפעם לפעם אם זה עדיין נכון ומתאים לנו. יפה מאוד.

ועוד מילה קטנה אחרונה, לגבי "חשוב לי או חשוב באמת" - זה שדבר הוא חשוב לך, זה עושה אותו חשוב באמת. גם אם את היחידה בעולם שזה חשוב לה. את גם היחידה בעולם שקיבלה את התפקיד להיות אמא של הנשמות הטהורות האלה. את חשובה!!

שלאימא חשוב משהו זה באמת חשוב לילד. נגיד למכרה שלי מאוד חשוב יצירתיות ביצירות. והיא חשבה אפילו לסחוב ילדה קטנה לגן טרום במרחק שעה נסיעה. אבל סליחה אולי ילדה בכלל לא אומנית, אולי היא טובה בחשבון דווקא? ונסיעות ארוכות ומרחק מכל החברות זה לא טוב. או ראיתי באמת איך הורים קונים לילד בגדים יפים ויקרים ולא נותנים לו לשחק כי הוא יתלכלך. אין פה שום טובת ילד, יש אגו של אימא או רצון בלתי נשלט לעוד תמונה יפה ברשת חברתית. אני חושבת שכן צריך לבדוק למה זה חשוב לי והאם זה באמת חשוב לי ואם זה משהו שהוא לא הגיוני אז לדעת להתגבר על זה. 

זה ממש נורא לילדים שהם יודעים שאימא שלהם מתנהלת לפי דחפים לא מוסברים שמשום מה חשובים לה מאוד.

אני חושבת שטוב להכיר בכך שהורים הם בני אנוש ושחשובים להם כל מיני דברים. ואני חושבת שכשאמא מקפידה על מה שחשוב לה, לרוב יהיה לה טוב יותר לשהות עם הילד. ואני חושבת שככל שיותר טוב לאמא עם הילד - ככה יותר טוב לילד עם אמא. כך שזו מטרה חשובה ובסופו של דבר לטובת הילד.

קל לי להסתכל מגבוה על אמא שלא נותנת לילד להתלכלך כי היא רוצה אותו לבוש כמו נסיך ומצולם יפה. זו לא חוכמה בשבילי לעקם על זה פרצוף, כי באמת בשבילי באופן אישי אין שום חשיבות בלבוש נסיכי וכל התפיסה הזאת רחוקה ממני. אבל כשאני בוחנת את עצמי בכנות אני מגלה שיש ויש דברים שחשובים גם לי, ואני מקפידה עליהם אפילו שלכאורה "באופן אובייקטיבי" היה עדיף לילד אחרת. למשל - אני נכנסת ללחץ כשמסתובבים עם אוכל בבית ומורחים על הרצפה והקירות. אז אפילו שיש גיל שההתנהגות הזאת היא לדעתי טבעית מאוד ואפילו בריאה (לזחול עם איזה זנב לחם ביד וכדו') - אני לא מרשה את זה, ואני חוגרת לכיסא אוכל. למה? בגללי, כי הלכלוך מכניס אותי ללחץ. אני לא חושבת שלתינוק בפני עצמו טוב להיות קשור, אבל במקרה הזה אני מייחסת חשיבות גדולה יותר למה שיעשה לי טוב. כי בעיניי זה שיקול משמעותי.

אבל חשוב לי להדגיש: לא אמרתי שזה שיקול מנצח בכל מקרה! בהרבה בחירות שניצבות לפני הורים יש מכלול שלם של שיקולים. אז מה שאני אומרת זה רק - להתייחס ברצינות ובכבוד לשיקול "חשוב לי". להתייחס אליו כשיקול שווה זכויות, בין שאר השיקולים. זה לא אומר שתמיד השיקול הזה יכרוע את הכף... ייתכן בהחלט שאוותר לפעמים על משהו שחשוב לי כי השיקולים שנגד גדולים יותר. אבל זה לא עושה את השיקול הזה פחות חשוב.

אני חושבת שכשבוחנים את מה שחשוב לנו, זה לא כל כך משנה אם זה חשוב לאחרות או לא, אם זה חשוב אובייקטיבית או לא. החשיבות הסובייקטיבית מספיקה בפני עצמה. ושוב אני רוצה לתת דוגמה מעצמי: עם השנים גיליתי שחשוב לי מאוד שהילדים שלי ילמדו שירי ארץ ישראל ישנים, אפילו כאלה שהיום כמעט אף אחד לא מכיר. זה ממש ממש חשוב לי, אפילו שקשה לי להסביר למה. זה לא אומר שאני אכפה אותם לשנן בעל כורחם, כי בשיטה כזאת לדעתי הנזק רב מהתועלת. אז אני מוצאת לי דרכים אחרות, שלא עומדות בסתירה לעקרונות חינוכיים שאני מאמינה בהם. אבל אני משקיעה חשיבה ומאמצים בנושא הזה, אפילו שיש מעט מאוד אנשים שהוא חשוב בעייהם. כי הוא חשוב לי, ובעיניי זה מספיק.

אח, שוב יצאה לי מגילה. מקווה ששרדת. אשמח לשמוע מה דעתך.

אני גם משתדלת לא להרשות להסתובב עם אוכל בבית כי אז הכל דביק ויש נמלים ואין לי כוח לנקות את זה.

מן הסתם ילדים גם צריכים סביבה יחסית נקייה ובלי נמלים ולא לדרוך על שאריות אוכל כך שזה גם טובת ילדים.

ולילדים עדיף שאני אשחק אתם מזה שאתעסק כל היום באיסוף שאריות אוכל. 

ואני חושבת שהורה צריך לשים לב למה שקורה סביבו. אם כל הילדים מכירים תרבות א' וילד לא יכיר בכלל ויכיר רק תרבות ב' אז זה יקשה עליו חברתית. הוא יהיה שונה. אותו דבר גם בבגדים ואוכל. לפעמים יש הורים שיש להם הרבה מדי עקרונות חשובים. שכל אחד מהם בנפרד הוא בסדר גמור אבל הכל ביחד יוצר התנהלות מוזרה וחסרת גמישות שלא מותאמת לצרכים של ילד. 

יש לי כמה דוגמאות. היה לי מכר שלהורים היה חשוב לפתח אותו. אז הוא הלך לשישה חוגים - מוסיקה, ריקודים, שחמט, דרמה ושני סוגי ספורט. ונשארה לו בסוף חוויה לא נעימה מילדות כי זה מוגזם ובעיה בברך.

או לאימא שלי היה חשוב מאוד הצלחה במטמטיקה ולמרות שאני בסך הכל הייתי טובה בזה עם ציון טוב זה עשה לי חסימה לתחום הזה. מן אלרגיה כזאת. ויכול להיות שאם לא הייתה חשיבות הזאת אולי הייתי לומדת יותר ומצליחה יותר ולומדת מקצוע אחר. או לאימא של חברה שלי היה חשוב שבנות שלה לא יעברו חווית נעורים שלה כמצטיינת שמנה וחנונית. היא הצליחה במשימה רק שחוויה הפוכה הייתה לא פחות טראומטית והרסה להן חיים אישיים. בסוף שתיהן עם ילד בלי בן זוג, לא מאושרות עם הרבה ניסיון חיים מיותר וטראומטי אבל נראות טוב. או מכתב לעיתון מאיזה אימא מלפני עשר שנה. היה חשוב לה שילדים יקראו ספרים. כתוצאה מכך הם התמכרו להארי פוטר והיא משום מה הייתה מרוצה - ילדים קוראים ספר. למרות שקריאת ספר ספציפי הזה סתם בזבוז זמן וממלאה בכל מיני ערכים מוזרים. 

בכל המקרים האלו רצון הורים היה טוב ומובן ולגיטימי אבל תוצאות שלו כבר לא.

או אולי במילים אחרות - שההורה יהיה קשוב לא רק לעצמו, ולמה שחשוב לו, אלא גם לילד שלו, ולמציאות בשטח. ומדי פעם יבחן מחדש את הבחירות שלו וההשלכות שלהן (בדיוק כמו שעושה כאן פותחת השרשור!)

אגב, אני אישית אוהבת מאוד את הארי פוטר (אבל כמובן שרצוי לשים לב לעולם הערכים הנוצרי שמתבטא בספר הזה, כמו בהרבה ספרים נפלאים אחרים, ולדעת להבדיל)

עקרונות מטבעם הם חד משמעיים. ולכן קורה שאי אפשר ללכת עד הסוף עם עקרון אחד כי סביר שהוא יתנגש בנקודה מסוימת עם עקרון שני, ויותר מזה- הגיוני שעיקרון יתנגש עם מציאות החיים...

אני עקרונית ממש לא נותנת במבה או אוכל תעשייתי לתינוקות. אבל היום בקניות כשהיא היתה עייפה וצרחה ליד הקופה במבה היתה הפתרון הכי יעיל ולא עקרוני שיכולתי לחשוב עליו.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....