בלי ציניות..

מעניין אותי צבא וזה..

שורש חפ"ש, בניין פיעל, לשון ציווי נוכח.

אליילי אליילי

הולכים לפי הספר..

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בת.

אני לא ממש מכירה קצינים ובכלל כמעט ולא חיילים.

זה קצת עצוב אם זה מה שהולך שם.

בהצלחה לך

(ד"א- כל פעם שאתה עורך אז ההודעת תגובה שכתבתי ועדיין לא נשלחה, נמחקת)

(אני לא זוכרת..)

עדן תדליק משואה.

@משיח בן דוד

@arixon

לגבי הקפה וכו' -אני אשתדל להכניס יותר למודעות שלי וגם ליישם בע"ה

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אולי אני אלך עם אח שלי

(או פשוט כשאני אקח את האוטו יום אחד, לעצור לידם ולתת להם עוגיות ושתיה או משהו כזה)

תודה

כל השאר לא כ"כ...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לאדומה יש צבע יותר מרשים לדעתי.

לא הבנתי כ"כ את השאלה.

בעיקרון הסגולה היא ממש "צבע של בנות" (בנות בגיל 5 ליתר דיוק)

בשלב הזה, אני כבר מרגישה חופשי לשאול..

חברה טובים סך הכל..

אבא שלי וזה..

כמו שפרופסור שונה מדוקטור. 

#סליחה

הרמות הן במה שנחשב הכי שווה (שווה במלעיל).

קצין ג'ובניק וחייל פשוט בסיירת - מה דעתך? ממי @arixon ו@חפש יילחצו יותר?

ואם תרצי: מה מרשים יותר - תואר שני בפסיכולוגיה קלינית או פרופסורה במחקר איכותני?..

[אין מה לעשות, מותק. בבתים של בנות ממתינים לחתנים כדי להבין בדברים שכאלו... וטוב שאצלנו בבית בין כל הבנות יש גם איזה אחד שבזכותו כולנו לומדות עכשיו. כפרה עליו, שלא תיפול שערה משערות ראשו...]

ואוו. מלא ידע אני צריכה ללמוד עכשיו מהשרשור הזה

ובין לבין נעשה הפסקות של פלאפל.. לצד סלט טוב.

את החומר אחר כך נשמור בארון, אפשר בשני ארונות, שלוש..

בכ"ז כ"כ הרבה חומר..

עדן הבוחן מתחיל עכשיו, בעקבות מה שכתבת:

- מה זה דרגת מ"פ? מה הם ראשי התיבות? האם בכתפם נראה ארונות? פלאפלים? לא זה ולא זה? אחר?

- מה זה סיירת? אילו סיירות יש? דיברנו פה על כמה סוגי סיירות, מהם?

רק חשבת שהתחמקת..

טוב נו,

לא באמת קריטי לי..

אהה ו..מה זה סגן?

וואי, וואי בטח אתם מזה מקללים אותי עכשיו..

(עזוב, לא נתיש אותך, אני יקרא ת'הגדרות למעלה, יש פה מישו שטרח להסביר לנו..).

לוידעת אני כבר כל מילה שאני שומעת מזכיר לי איכשהו צבא..

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל