כאילו- למה זה חשוב ללמוד עיון, [ואני לא מדבר על אליבא דהילכתא- אלא שיטת הפלפול]
מה יוצא לי מזה שאני יושב שלוש שעות ביום על תוס' וריטב"א ומנסה להבין את הסברא שעומדת מאחורי כל מילה או משפט, מה אני מקבל מחפירה בסברא עיונית בסוגית עבד קונה לרבו בזמן שהדעה של אותו תנא\ אמורא בכלל לא נפסקה להלכה..
ואל תגידו תשובות של- "אני נהנה מזה" כי אני צריך תשובה עניינית יותר..
מה זה מוסיף לי בעבודת ה', מה זה עושר לי במחינה נפשית וכו'.
1. מה כן מובן לך? למה אתה קורא לימוד אליבא דהלכתא, ולמה עליו אתה לא שואל?
2. אפשר לפרק את השאלה לשניים, למה לנסת להבין את הסברא (אפילו במה שנפסק להלכה), ולמה להתעסק גם במה שלא נפסק.
3. הערה, המושג 'שיטת הפלפול', מתייחס בעיקר לדרכי לימוד שאתה כנראה לא מדבר עליהן.
בתור אחד שלומד אליבא דהלכתא - אני נהנה עד הגג וחושב שזה הרבה יותר בונה ומשמעותי מאשר פלפול..
מה בעצם התורה אומרת בזה אתה מקיים את עיקר מצוות לימוד התורה
ועיקר סגולת התורה שמשפיעה על האדם
מרוממת אותו
מקדשת אותו
וכל הדברים הנפלאים הכתובים בפרקי אבות
בעיקר זוכים לזה על ידי עמל התורה
ועמל התורה זה בעיקר בעיון
וכמו שאמר החזון איש
"רוח הקודש היא יגיעת העיון ברוב עמל ובמשנה מרץ"
גם דעה שלא נפסקה להלכה היא חלק מהתורה הקדושה
וכמו שנאמר "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"
וכי יעלה על דעתך כשאשר אתה לומד את דברי בית שמאי זה לא תורה וזה לא מצווה?!
ואדרבא ככל שאתה עמל להבין גם פינות יותר נידחות בתורה כגון סברא של ראשון בדעה של תנא שלא התקבל להלכה זה רק מראה כמה חשוב לך דבר ה'
ואמנם כמובן שעיקר מעלת העיון זה כאשר הוא נעשה אליבא דהלכתא
כי עצם זה שאתה לומד אליבא דהלכתא זה מכוון אותך ללימוד תורה לשמה
כי אתה לומד על מנת לעשות וזה ההגדרה של לימוד לשמה
אבל גם אם זה לא אליבא דהלכתא
כל עוד זה לא פילפולי סרק אלא עמל אמיתי להבין את דעת חזל
זה לימוד תורה במעלה גבוה מאוד יותר מכל לימוד אחר
מעבר לכל זה
אי אפשר לגדול באמת בתורה בלי לימוד עיון
כי לימוד עיון הוא עצמו השימוש של תלמידי חכמים כי בזה את לומד את טעמיהם וסברותיהם
יש היום לא מעט רבנים שיודעים לצטט פסקי הלכות ותו לא
כדי לגדול באמת בתורה אתה חייב גם לקנות שכל של תורה ודעת של תורה
וזה רק על ידי לימוד עיון
יש עוד הרבה מאוד מעלות ללימוד העיון ואני כתבתי רק מקצתן, אלו שאני זוכר
שמי שאמר את זה חשב שזה כן להלכה ולכן זו תורה
אבל בלי קשר זה יכול להיות מאוד משמעותי כי לפעמים יש יותר מדרך אחת להסביר דעה ולכן בלימוד המחלוקת אתה מבברו טוב יותר את שתי הדעות
עיון בריסקאי אמנם לא עוסק בהלכה, אבל הוא המבוא לפסיקת הלכה נכונה
המתודה קיימת גם בלעדיו
נוראי זה עניין של טעם... אני דווקא די אוהב את הקונספט
שאמרתי שאני אוהב התייחסתי למילה הטעונה השלילית שנפתלי הצמיד לשיטת הלימוד הזו... כמובן שאני חושב שמתודה הזו טובה לגילוי האמת, אולי אפילו הטובה והמדויקת ביותר
נפתלי הדגהוא הרב סולובייצ'יק מבוסטון.
הפוסקים החרדים הקלאסיים אינם בריסקאיים, [אמנם זה לא שהם מתנזרים לחלוטין משימוש בעיון בריסקאי בפסיקה].
יש עוד מה להאריך בנושא, אבל אני מתלבט האם לעשות את זה.
מצד אחד, אני לא מרגיש מספיק מבין בזה, אבל יש לי בכל אופן דברים לכתוב, וכנראה שלפחות חלקם יהיו גם נכונים במידה כזו או אחרת.
(אולי בספר שנכתב על ידי תלמידו, 'גדולה שימושה').
כל הלימוד שלו היה עיוני. לא היה לו לימוד שבו הוא מזדרז, ולצורך כך מוותר על הבנה לעומק. כך הוא למד מסכתות מתחילתן לסופן, והתעכב על סוגיות כפי שהיה נצרך לו.
על הרב גורן באמת שמעתי שהוא היה לומד הרבה בבקיאות, ושגם בהדרכה שלו לתלמידים היה דגש גדול על הבקיאות. אבל אני מניח שגם הוא עסק לא מעט בעיון. (לדוגמא - http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40626&st=&pgnum=6).
כמובן שצריך להגיע גם להיקף, הן מצד ידיעת התורה, והן מצד שבלעדי זה חסר לאדם במה שהוא לומד.
יש דרכים שונות לשילוב - חלוקת זמן הלימוד, לימוד עיוני מהיר (ואולי דרכים נוספות).
תקרא את הציטוט, ותבחן האם אתה קורא לזה עיון או לא-
"(א) וראיתי להרב עולת תמיד (סי' לב) שתמה על פסק הש"ע הנ"ל... ולכאורה י"ל לפמ"ש בתוספתא.. ולפ"ז א"ש... ולא מבעיא לשיטת הראשונים ... אלא אף לשיטת הרמב"ם ודעימיה...
(ב) איברא דבהאי מילתא... איכא למידק ממ"ש בקידושין ... אלמא דספק הל"מ לחומרא. וראיתי שכבר עמדו בזה האחרונים.. ובאמת שכבר עמד בזה הרמב"ן בספר המצות (שרש א') והוכיח מההיא דקידושין (לט)... וא"כ הדרא קושית העולת תמיד לדוכתה...
(ג) ונראה לתרץ עפ"ד הר"ן... ולפ"ז א"ש קו' העו"ת...
(ו) ומעתה נדון ונובין לענין דינא, הנה בהשקפה הראשונה הדעת נוטה לומר... והן אמת דמצינו למרן הב"י ... מ"מ שאני התם ... ואף על פי ש... מ"מ י"ל ד.. משא"כ בנ"ד.... "
זה לקוח מהתשובה הראשונה בשו"ת יביע אומר של הרב עובדיה.
העיון של הרב עובדיה הוא לא בסגנון לימוד ישיבתי ליטאי. [וגם לא בסגנון פלפול פולני, אגב].
יש צורות עיון שמקובלים בישיבות שהוא התנגד אליהם במפורש. [ראה הקדמה ליביע אומר חלק א' למשל].
אבל, יש עיון שהוא חלק בסיסי מפסיקת ההלכה, ואין אפשרות להיות פוסק רציני בלי לעסוק בו.
להבין טוב מה כתוב בתוספות, להבין איך כל ראשון למד את הסוגיא, לשים לב לחילוקים פשוטים ומתבקשים, להקשות סתירות בין מקורות, לעסוק בסברות בסיסיות ומוכרחות - זה ודאי חלק מהעיון הנדרש.
עד כמה ללכת לסברות מופשטות, לחילוקים דקים, עד כמה אפשר לבנות על דקדוק לשון קל, עד כמה לבנות מהלכים ארוכים ומורכבים שנפילת שלב מהם תפיל את המהלך, עד כמה ללכת רחוק עם סברות לא מפורשות - כל זה נתון לויכוח.
ארץ השוקולד"יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מדבר, וידמה דבר לדבר, וידין במידות שהתורה נדרשת בהן עד שיידע היאך הוא עיקר המידות והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה--ועניין זה, הוא הנקרא תלמוד."
ובהמשך - "מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר"
וכמה שורות אחר כך כתבת עיינו שם,
מה לעשות אי אפשר בלי עיון
או עכ"פ קצת לאחריו לשאול פה מעט שאלות למדניות, וכיוון שאני לומד ב"ב עכשיו אשאל עליה:
המשנה בב"ב ב. קובעת שהשותפין שרצו לעשות מחיצה בונין את הכותל באמצע.
ולאחר מכן מפרטת: 'מקום שנהגו לבנות גויל, גזית, כפיסין, לבינין, בונין - הכל כמנהג המדינה'
לאחר מכן מרחיבה על שיעורי הכתלים: 'בגויל זה נותן ג' טפחים וכן זה, בגזית שני טפחים ומחצה וכו''
אתמקד ב'הכל כמנהג המדינה' - ישנה מחלוקת האם גם עובי הכתלים תלוי במנהג המדינה או רק סוגם.
רוב הראשונים (רש"י, רא"ש, רמב"ן, רבנו יונה ועוד) אומרים ששיעורי המשנה מדוייקים, ומנהג המדינה משפיע רק ביחס לאיזה סוג כותל יבנו.
ישנו דיון מעניין בראשונים מה הפרמטר הקובע למנהג המדינה, ועל זה ארצה לדון:
הרא"ש (ב"ב, פרק א', סי' א) כותב כך: 'מקום שנהגו לבנות. פי' לבנות כותלי חצירות דומיא דקתני וכן בגינה מקום שנהגו לגדור. ואינו תלוי במנהג שאר בנייני העיר שאף אם נהגו לבנות בנייני הבתים בגזית אין צריך כל כך בנין חזק למחיצה החולקת ודי בכפיסים או בלבינים'
כלומר הרא"ש מבין שמה שיקבע את מנהג המדינה הוא מה ששותפים בונים בין שניהם.
ומה הסברא? פשוט - זה הכותל הרלוונטי.
לעומתו רמב"ן כותב כך: 'ופירוש מקום שנהגו של מנהג בני המדינה. שאם מנהגם לבנות כל אחד ואחד בשל עצמו גויל אף השותפי' כופין זה את זה לבנות גויל ואם שאר כותלי העיר שיש לכל אחד בשלו גזית השותפ' בוני' גזית וכל אחד ואחד נותן כפי השיעור הקצוב במשנתנו' - כלומר, הולכים לפי כותלי הבתים! מה שאנשים בונים לעצמם בביתם, וקשה מה הקשר?
ויש לי גם שאלה יותר חזקה - לפי זה לא תיתכן מציאות של מקום שנהגו לבנות בהוצא ודפנא; נתאר לעצמנו עיר עם 100 בתים, שהכתלים עשויים גזית, בעשרים מהבתים יש חצרות בהם בנו השכנים מחיצת הוצא ודפנא, לכאורה ע"פ הרמב"ן, שמתחשבים גם בכותלי הבתים, מנהג המדינה יהיה לבנות גזית - שיש 100 בנייני גזית ורק 20 של הוצא ודפנא! ולכאורה ע"פ זה לעולם לא יהיה מנהג לבנות בהוצא ודפנא - שהרי תמיד בתים לא יהיו מהוצא ודפנא, ותמיד יהיו יותר בתים מחצרות!
יש פה מישהו שמזדהה? מה אתם חושבים שבאמת אפשר לעשות?
הרב בניה מינצר: לשנות את היחס לרווקים
הטענה שלו בגדול היא שרווקים תורניים מבוגרים לא מוצאים את עצמם בין הסטטוס של בחורים לסטטוס של אברכים, ובכללי במסגרת הישיבתית, ושצריך למצוא להם פתרונות מתאימים. הוא הציע בעיקר להתייחס אליהם באופן מכבד ומותאם יותר, ולא להתייחס לרווקות שלהם ככתם. בתכלס אני בכלל לא בטוח שזה מספק. אני חושב שעיקר המצוקה נמצאת בענייני השתייכות חברתית-קהילתית, וצריך להרהר איך את זה פותרים. אולי הגיעה העת להקים ישיבות קיבוץ כפי שקורה במגזר החרדי? (אצלנו יש ישיבות לבוגר"צים, אבל זה בדר"כ לא משהו שנותן מענה ממש להתגדלות בתורה לטווח רחוק, אלא יותר כמו המשך של ישיבות הסדר, פשוט בלי זאטוטים. אולי אני טועה ואני פשוט לא מכיר מספיק את המציאות)
הפוסט המקורי-
אולי בלנ"ו יגיבו יותר אנשים, אבל רוב הסיכויים שתוך רגע זה יהפוך לויכוח על לימוד תוררה ופרנסה.
שמי שבאמת רוצה להגיע לאנשהו, יכול לעשות את זה.
רווק או נשוי אם יש לך כריזמה וכוחות אפשר להגיע רחוק עד אינסוף.
כמה תלמידי ישיבה רווקים בני 30 יש בעולם שלנו? לפני שמתחילים לשנות סדרי עולם, כמו שהוא רוצה כביכול, בוא נראה בכלל עד כמה הבעיה דורשת את זה.
אולי מה שצריך לפתור קודם זה את הרווקות המאוחרת. לא?
נניח, בסוף ישיבת ההסדר, מה יחס הנשארים בין רווקים לנשואים?
האם זה דומה ליחס בשנתון?
זה טוב או לא?
אבל אני חושב שיש כאלה שבתור אברכים היו נשארים עוד קצת בישיבה, אבל בתור רווקים הם לא מוצאים את מקומם
היא מענה נכון, או באמת ריאלי מבחינת כמות האנשים (במיוחד שכל אחד רוצה דווקא את הסגנון שלו, וזה מובן. גם גושניק לא יבוא לרווקיה הפוטנציאלית של הר המור).
הפיתרון הפשוט ביותר הוא לשנות במעט את מבנה הכולל כך שיקבל גם רווקים מעל גיל מסויים שבו ברור שהם במצב הקשה של רווקות מאוחרת.
או לחילופין, לחשוב על פתרונות בנוגע לרווקות המאוחרת. זה עדיף על פני ריצת רגליים לשנות סדרי עולם.
לסדרי עולם יש סיבה. חז"ל דיברו לא מעט על חשיבות היות האדם נשוי כדי שיתעטף בטלית, כדי שיעלה חזן (לפחות בימים נוראים), "כל השרוי בלא אישה כשרוי בלא תורה", "ויקרא את שמם אדם", וכיוצא בזה מדבריהם.
שמי שמגיע לרווקות מאוחרת חווה מספיק מצוקה בשביל שנקל מעליו מעט, ולא נקדש את המצוקה שלו..
לא מדובר בביצת רווקים. מדובר על לדעת לתת להם את מקומם בתוך המוסדות הקיימים. אגב, יש מקומות שעושים את זה יופי. כמדומני.
וברור שכל זה לא סותר את פתירת הרווקות מהשורש. אבל עד אז יש נפשות שלא פשוט להן..
לפעמים הופכים נמלה לפיל, ולפעמים יוצרים בעיה יש מאין.
לאיזה משרות בדיוק לא מתקבלים רווקים? ולאיזה כן? כמה רווקים מבוגרים בכלל יש בסוגיה הזו? בהנחה שנמצא כאלה מקומות, מה הנימוקים שלהם?
כמו כן, האם יש לנו עניין, כחברה דתית שרואה ערך בהקמת משפחה, לייצר פיתרון שיקל על הרווקים לא לפתור את רווקותם או לייצר פיתרון שיפתור את רווקותם. אני אישית מאמין שרווקות מאוחרת (כמובן תלוי בגיל, ולא ביחס לחבר'ה שמתאברכים דווקא) מעידה שאכן הרווק או הרווקה צריכים לפתור משהו בתוך עצמם, לא משנה אם מוסרית, מידותית, נפשית, או משהו אחר.
מי שבא לתת מוסר לציבור שלם (אלא אם הוא מדבר דווקא על מעגלי הר עציון) ולדבר על "שינוי סדרי בראשית" ראוי לו לכל הפחות לבוא עם שיעורי בית מוכנים. הלא כן?
זה לא מעיקר הדיון, אבל רואה לנכון להוסיף.
יש בעולם 8.3 מיליארד בני אדם. הסיכוי שמתוך כולם אדם יפגוש דווקא במעגלים שלו, בגאוגרפיה שלו, בסביבה שלו, את הרסיס הנשמתי המשלים שלו הוא 1 ל8.3 מיליארד. ובכל זאת אנשים מתחתנים ומוצאים אושר והתאמה.
אנחנו גם יודעים, מהמציאות (אבלאפילו מחז"ל!) שלאיש או לאישה יכולים להיות כמה זיווגים.
כלומר, לכל נשמה יש מגוון של נשמות שיכולות להתאים לה. והקב"ה מזווג זיווגים וכו', בדיוק מהסיבה שאין שום סבירות שהחצי הבדיוק בדיוק שלך יפול לידך מכל האנשים על הגלובוס.
גם אדם שיצא עם 200 בנות לא משפר בהרבה את סיכוייו, אם נקבל את ההנחה שלכל אחד יש את החצי הבדיוק חצי שלו. 200 מתוך 8,300,000,000 זה עדיין טיפה בים.
לכן, אם מישהו הגיע או הגיעה לרווקות מאוחרת, אני אישית סבור שכנראה מדובר בעניין פנימי של האדם שהוא צריך למצוא. כמובן גם יכול להיות סתם מזל רע, אבל זה מבחינתי האפשרות האחרונה.
את הרעיון הזה שמעתי לפני כמה שנים מפסיכולוג קנדי, אבל השתכנעתי.
ואם מצמצמים למגזר, אז האחוז גבוה הרבה יותר וההפרש בין 1 ל200 הוא עצום.
ממילא, כל הטענה שלו שגויה
אתה מניח שבהכרח הנשמה התאומה ממש זהה ומתאימה שלך נולדה כבר יהודיה. אין סיבה לעשות את זה.
אם המספרים זה דווקא מה שמפריע לך אז תרחיב את זה להיסטוריה כולה ולשנות דור. אתה מניח שמכל היהודים בהיסטוריה דווקא אתה והנשמה הבדיוק-בדיוק חצי שלך התגלגלתם לאותה תקופה ובפרק זמן שמאפשר נישואים, וכו וכן הלאה.
ממילא, היא קיימת.
והם מתחתנים עם יהודים מלידה, מה שאומר שייתכן והנשמה התאומה שלך עוד צריכה להתגייר כדי להתחתן איתך.
יחד עם זאת, זה בהחלט מקל עליך כי כמה כבר מתגיירות. יהיה לך יותר קל לחפש ביניהן... אלא אם כח כמובן הגברת עוד לא התגיירה ואז תצטרך לחפש בין הרבה גויות בין הרבה עמים
בישיבות החרדיות הכוללים בדרך כלל לא שייכים לישיבות וגם אם כן, הם מסגרת נפרדת. ממילא לבחור בן 25 כבר אין חברים בגילו.
בישיבות הציוניות, אברכים על פי רוב נשארים בישיבה, גם תכניות הלימוד הלכה - הם על פי רוב בתוך הישיבות כך שהחברים נשארים, גם אם הם הולכים בערב. גם בכוללים מובחנים, כמו 'ארץ חמדה', מקבלים רווקים מתאימים.
ומלגות טכניות.
אני דוקא חושב שהבעיה מתחילה כבר קודם, בהשתייכות חברתית. אבל אולי אני טועה.
מבין גם את המורכבות החברתית, גם אם החברים בישיבה, הם הולכים בערב הביתה, הם לא נמצאים בסעודות שבת וכו'. בישיבות גדולות (כמו מרכז הרב בה למדתי) עדיין יהיו מספיק, במקומות קטנים, בחור עלול למצוא את עצמו אחד היחידים בחדר אוכל.
כן מכיר כמה וכמה שהתקבלו להיות מחנכים וכד', אפילו מכיר מנהל ישיבה תיכונית רווק.
שמונה חודשים, אני בשבושים
חבל סתם למשוך כך הרב אמר, כך גם הצווים בדואר זורמים,
אמרו לי תבין, אם לא תתיצב אצלנו יהיה פה לא נעים.
אבל מה לעשות שיש הרבה הבדל
כי אופי של מרכז לא כמו של בית אל
לא לא לא אין לי פחד מסטיגמות אבל
אני עם קצרים והם מכופתר
אני עירוניסט הם אביתר
מה מצפים משמיניסט שהרגע סיים י"ב, לא פלא שאני מתלבט
חלפה לה תקופה עוד שבוש בחיפה
כי בכרם הכל אנגלית, ואנלא מבין ת'שפה
חשבתי עלי, זה לא בשבילי, קרבי זה נחמד אבל יותר נחמד בלי
חשבתי כבר ללכת שוב להר המור
אבל אני רוצה את כל השס לגמור
אגב כדאי עכשיו לקבוע את צבע הסטנדר
זה לא תירוצים פשוט צריכים לנסות
כי אני עם חצי טאץ' והם עם כוסות
אולי עוד שבוש אחד וודאי יעזור לי לא להשטמת
לכן אני עוד מתלבט
אני איסטניס ולכם אין חימום
תגיד לי מה נראה לך נו אי אפשר כך תתקינו כבר אחחחח
לא לומדים פה ריף זה קצת קריטי
ועם ספרדים כבר די מיציתי
תגידו איפה יש נייר טואלט
ואין שירותים בחדרים
איפה בכלל החדרים
חכה עוד שניה אסגור עוד מעט
עוד אחת עוד אחת עוד אחת
אני חייב עוד שבוש אחרון
כל עוד האוכל על חשבון הברון
בטוח נמצאת עוד ישיבה שאי שם מתחבאת
ואז אפסיק להתלבט
הלחן הוא של מתלבט של אנדרוס נ.ב של חבר לא שלי.
ומזדהה לגמרי עם הסיטואציה.
העצה הכי טובה, לדעתי, היא שילך לאן שהולכים החברים. קודם כל כדי לסגור מקום ולא ליפול בין הכיסאות.
לאחר מכן, שיזכור שתמיד אפשר לעבור בין מקומות, אפילו אם הולכת להיות לו נדידה של זמן חורף עד שימצא את מקומו.
השיר הוא יותר מעין סטיארה פחות ממש תיאור המציאות
אבל תגובה מעניית תודה רבה
איפה אפשר לשמוע את השיר?
בחורי הישיבות הגבוהות שעד עכשיו היתה להם דחיית שירות - מה קורה איתם?
בחורי ישיבות ההסדר שעד עכשיו היה להם קיצור שירות ודחייה חלקית - מה קורה איתם?
הם כולם מתגייסים "כמו ילדים טובים"?
החוק של הישיבות הסדר וגבוהות עדיין קיים, בגץ פסל רק את החוק שפוטר לגמרי מגיוס
מה ההבדל בין ישיבה גבוהה לישיבה חרדית מבחינת חוקי הגיוס הצבא?
בגיל 18, אלא בגיל מאוחר יותר.
וגם בישיבות גבוהות אם מישהו ימשיך עד אותו הגיל - הוא יהיה פטור. הלא כן?!
האם יש הבדל חוקי ביניהן?
מי שידחה כל שנה
בסוף יגיע לגיל 26 ויהיה חייב להתגייס, אין פטור.
אני לא באמת מבין בחוקים...
יש מקומות שכן נותנים פטור אחרי גיל 26?
בחור "חרדי" בן 17-18 שיבוא עם אישור מהישיבה כמו לפני 20 שנה - הצבא ידחה לו את השירות?!
מומלץ להתחבר למציאות, ויפה שעה אחת קודם.
הצבא דוחה את השירות למי שמגיש דח"ש ועומד בקריטריונים. ככה זה במדינת חוק. נעים להכיר.
כשהיה צורך
לפחות במכינות הקדם צבאיות (גם החילוניות. גברים עם פרופיל קרבי)
ושום ניסיון כפייה לא הצליח.
ובתחילת המלחמה ממילא כולם הסכימו כי אף אחש לא רצה שיטבחו בו בישיבה אלא העדיף לצאת להילחם בחזית.
אמרו לכל מכינה כמה בחורים עם פרופיל קרבי הם צריכים להביא לגיוס מוקדם יותר
המכינות לא התנגדו כי באמת היה צורך גדול
כאמור דובר גם על מכינות דתיות וגם מעורבות וחילוניות
אבל זה לא שהמכינות התנדבו
הצבא הוריד הוראה והן עשו מה שצריך…
יש לציין אבל שזה באמת היה נקודתי, ולא המשיך מאז באופן קבוע. לדעתי היה רק גל אחד כזה שהקדימו לו את הגיוס.
אלא הוראה
אני מכירה רק מבעלי תפקידים במכינות לא תורניות
הם לא התנגדו ברמה המשפטית כי באמת היה צורך גדול במדינה, ולמרות הקושי הגדול התייצבו.
אבל זה לא שהתייעצו איתם או ביקשו מהם. אלא אמרו.
נתנו להם להחליט אם הם בוחרים מי התלמידים שיגיעו או שהצבא יבחר בעצמו.
אבל זהו.
כאמור, לא הגישו ערעורים, כן ניסו להידבר. קיבלו על עצמם את המרות ואת המשימה.
רק ציינתי כי כן לקחו בחורים שבדח"ש (ומכינות זה דחש רק של שנה, גג שנה וחצי)
כל בחורי הישיבות החרדים היו ניצבים באופן קבוע בלשכת הגיוס
ודוחים את השירות
ועכשיו זה לא אפשרי
כל הסערה היא סביב הטיפשים והרשעים שהחליטו לייצר מאבק בכוח, ולהפסיק לבוא לצו ראשון ולביצוע הדח"ש.
אבל גם הרשעים האלה הם מסממני הגאולה, כי רק העובדה שאנחנו במדינת ישראל תחת שלטון יהודי בארץ ישראל היא מה שמאפשר לרשעים להרים ראש. אילו היו תחת המגף הגלותי בין הגויים היו מלקקים ונכנעים את הפריץ שלהם.
ההתנהגות שלהם מלמדת על נפלאות ראשית צמיחת גאולתנו. בעל כרחם, אפילו מלאך חרדי רע עונה אמן.
אבל אין מה להתווכח עם הדיבור המגעיל שלך
מי שחוסם אמבולנס בכביש 4,
מי שמזיק לאחרים וגורם להפסדי ענק,
מי שמשקר ביודעין לגבי העובדות,
מי שהוא כפוי טובה שאין הקב"ה והוא יכולים לדור בעולם אחד,
מי שמעקם את התורה ומעוות ועושה אותה קרדום לחפור בה.
זה מגעיל. זה באמת מגעיל.
אבל גם זה חלק מסימני הגאולה ב"ה.
וגם הם יחזרו בתשובה, ונקווה שמוקדם ולא מאוחר.
עד אז כל בחור היה מגיש דיחוי, למעט פלג קטן יחסית שנקרא "הפלג הירושלמי".
בשנה האחרונה בשל פקיעת החוק (בהוראת הבג"צ), בוטלו כל הסדרי הדיחוי, וכעת כל בחור ישיבה שלא מתגייס נחשב לעריק.
לא זו בלבד, היה זמן שבחורים מישיבת הסדר חרדית חדשה שכן בחרו להתגייס, נעצרו קודם כל כעונש על עריקתם עד עכשיו.
בעיניים חרדיות, זה מראה כמה ה"פלג" צדק...
דעתי האישית היא שכמו בהרבה תחומים 2 הצדדים צודקים.
צודק הציבור בישראל שכבר לא יכול להכיל מצב בו ציבור שלם בהגדרה מקבל פטור מחובה בסיסית הקיימת לכל צעיר בישראל, ולא רק שמקבל פטור גם נוטה לנהוג באטימות וכמעט ניכור ב"שלוות עולמים" כשיש הרוגים רבים ל"ע, אנשים שנפגעה פרנסתם/שלום ביתם וכיוצא בזה.
צודק במידה מסוימת גם הציבור החרדי שרגיש לנסיון לשנות אותו, ולכן נוטה להסתגר בחשדנות, במיוחד מול גופים כמו הצבא, שלפחות כלפי חוץ לא נראה שמכבד את הדתלי"ם בלשון המעטה.
וכשאחרי כל זה עוצרים באישון ליל בחורי ישיבה תמימים שבסך הכול הקשיבו לרבותיהם, זה מעורר קונוטציות לרעיון של "גזירת שמד" שאז צריך למסור את הנפש אפילו על "ערקתא דמסאנא".
צודקים מי שעונה להם כנגד, שקודם כל- בפיקוח נפש הרבה דברים נדחים, בנוסף, לא שמענו אמירה ברורה ממנהיגי הציבור החרדי באלו תנאים כן ירצו להתגייס.
בנוסף, אם באמת החרדים חושבים שחוק בסיסי במדינה בעייתי כל כך מבחינה הלכתית, הייתי ממליץ שיתמכו ברעיון הרדיקלי שהגיע דווקא מהקפלניסטים של "תנועת ההיפרדות".
מעניין אותי מה דעתכם על התכנית של "מרן" משה פייגלין? ישימה? ריאלית?
כאן הוא מסביר אותה בפרוטרוט
וב3 שנים האחרונות הסתובבתי הרבה בתל השומר.
אני לא רוצה להיכנס לויכוח הרעיוני כי הוא כבר נעשה ונחפר, ולא תהיה בזה תועלת נוספת. מעשית, הישיבות הגבוהות הסרוגות ממשיכות להתנהל כרגיל. מעשית, הליטאים ממשיכים כרגיל.
איפה יש בעיות? רק בפלג, ובכמה ספרדים.
אין לי מושג אלו קבוצות אתה רואה, והאם הם בחודשים האחרונים, אבל חסר לך מידע.
הנה, מגוגל ראשוני(בעזרת ai גם כן)
⚖️ בג"ץ 5819/24 אכיפת חובת הגיוס על תלמידי הישיבות – צו מוחלט!
אין פה ביטול של פונקצית הדח"ש עצמה. זה ממשיך, ומי שעושה את זה אין עילה לעצור אותו.
כל הישיבות הליטאיות הרגילות (שלא קשורות לפלג)
היו מתייצבות בלשכת הגיוס עד לפני שנה בערך
מלפני שנה פלוס, אין אפשרות לדחות שוב את הגיוס
בפסק דין
אני רק יודעת שלא נותנים להם להמשיך לדחות שירות
מאז שפג תוקף החוק הקודם
הם למשל לא יוצאים לחו"ל כי הם יודעים שהם יעצרו בנתבג
הסיבה שאתה חושב שהבעיות אצל הפלג וספרדים כי הם בעיקר נעצרים בגלל מעצר אחר שלא קשור לגיוס
(בגלל הפגנה לא חוקית/ עברת תנועה/ נסיון יציאה מהארץ ועוד)
ואז מעבירים אותם למשטרה צבאית
לבחור רגיל ומודע למצבו אין הרבה סיבות להיעצר וממילא לא מועבר לצבא
אלא אם כן ישנו פסק דין אחר שאני מפספס. אם כן, אשמח להפניה.
אל המשבר החוקתי ומעבר לו: גיוס בני הישיבות לצה"ל
והנה הסבר על דחית שירות למוסדות בהסדר
קצת כמו שהיה לפני
נניח בני ישיבות הסדר שסיימו את החלק הצבאי, ועכשיו שוב בישיבה- נחשבים עדיין מחויילים, ולכן בעת הצורך יוכלו לקחת אותם לתפקיד שוב (והם אפילו לא ייחשבו מילואים)
ישיבות גבוהות זה באמת מעניין איך עושים.
יכול להיות שבגלל שביינישים סרוגים בישיבות גבוהות עפ רוב התחילו הליכים צבאיים (צו ראשון בכיתה י"א וכו)- הצבא קל יותר איתם.
חרדים שלא מתכננים להתגייס, באים ללשכת הגיוס אך עושים הליך מקוצר רק בשביל להיכנס למעמד בן ישיבה, אך לא עושים דפ"ר, ריאיון, בדיקות רפואיות וכו.
מדברת כמובן על מה שהיה כשתורתו אומנותו עוד היה בתוקף.
כלומר בחור בן 19 חרדי שהלך לישיבה גבוהה - עוד לא עשה את הליכי הצו הראשון המלאים.
בחור בן 19 דת"ל - כנראה הגיע בתיכון לעשות צו ראשון, ואולי גם התחיל במיונים כלשהם.
מבחינת הצבא זה נראה שונה מאוד.
רציתי לדעת אם זה נכון שיש לישיבת מעלות שם שהחברה שם בגדול נחשבים "חננות" כאלה.
בכללי, סטיגמות על ישיבות הן לרוב נכונות או לא?
בסביבה שלי מעלות לא נחשבים חנונים
אני לא יודע מה הטווח שלך שאליו אתה משווה
אבל בוא נגיד ביחס למרכז הר המור והגוש, אז לא
הם ממש לא חנונים
אם אתה משווה למצפה רמון שדרות ויפו למשל אז כן הם יכולים להיחשב חנונים
בכללי על סטיגמות, יש כאלה שיותר נכונות וכאלה שפחות...
בסוף כל אחד יכול להמציא סטיגמה מהחוייה שלו על מקום מסוים, זה לא הופך את זה אוטומטית לנכון
האם יש אפשרות להגיע למחלקות/פלוגות עם ביינישים לאצדרך מסלול ההסדר אלר דרך הבקו"ם
תודה לכל העונים
שנית - עקרונית אי אפשר, אולי דרך קשרים באיגוד?
היי
מי ששלח לי הודעות בפרטי , המערכת הגבילה את כמות ההודעות אז מחילה שלא עונה ותודה לכולם!
אגב, מחפשת בחור שבא מרקע דתי לאומי והתחזק לכיוון החרדי. אם יש רעיונות היכן לחפש ממש אשמח
לק"י
וממליצה לך להזהר עם הודעות באישי.
לא לגלוש להתכתבויות אישיות מידי או לתת פרטים אישיים.
