1. מה כן מובן לך? למה אתה קורא לימוד אליבא דהלכתא, ולמה עליו אתה לא שואל?

2. אפשר לפרק את השאלה לשניים, למה לנסת להבין את הסברא (אפילו במה שנפסק להלכה), ולמה להתעסק גם במה שלא נפסק.

3. הערה, המושג 'שיטת הפלפול', מתייחס בעיקר לדרכי לימוד שאתה כנראה לא מדבר עליהן.

בתור אחד שלומד אליבא דהלכתא - אני נהנה עד הגג וחושב שזה הרבה יותר בונה ומשמעותי מאשר פלפול..

מה בעצם התורה אומרת בזה אתה מקיים את עיקר מצוות לימוד התורה

ועיקר סגולת התורה שמשפיעה על האדם

מרוממת אותו

מקדשת אותו

וכל הדברים הנפלאים הכתובים בפרקי אבות 

בעיקר זוכים לזה על ידי עמל התורה

ועמל התורה זה בעיקר בעיון 

וכמו שאמר החזון איש

"רוח הקודש היא יגיעת העיון ברוב עמל ובמשנה מרץ"

גם דעה שלא נפסקה להלכה היא חלק מהתורה הקדושה

וכמו שנאמר "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"

וכי יעלה על דעתך כשאשר אתה לומד את דברי בית שמאי זה לא תורה וזה לא מצווה?!

ואדרבא ככל שאתה עמל להבין גם פינות יותר נידחות בתורה כגון סברא של ראשון בדעה של תנא שלא התקבל להלכה זה רק מראה כמה חשוב לך דבר ה'

ואמנם כמובן שעיקר מעלת העיון זה כאשר הוא נעשה אליבא דהלכתא 

כי עצם זה שאתה לומד אליבא דהלכתא זה מכוון אותך ללימוד תורה לשמה

כי אתה לומד על מנת לעשות וזה ההגדרה של לימוד לשמה

אבל גם אם זה לא אליבא דהלכתא

כל עוד זה לא פילפולי סרק אלא עמל אמיתי להבין את דעת חזל 

זה לימוד תורה במעלה גבוה מאוד יותר מכל לימוד אחר

מעבר לכל זה

אי אפשר לגדול באמת בתורה בלי לימוד עיון 

כי לימוד עיון הוא עצמו השימוש של תלמידי חכמים כי בזה את לומד את טעמיהם וסברותיהם

יש היום לא מעט רבנים שיודעים לצטט פסקי הלכות ותו לא

כדי לגדול באמת בתורה אתה חייב גם לקנות שכל של תורה ודעת של תורה

וזה רק על ידי לימוד עיון

יש עוד הרבה מאוד מעלות ללימוד העיון ואני כתבתי רק מקצתן, אלו שאני זוכר

שמי שאמר את זה חשב שזה כן להלכה ולכן זו תורה

אבל בלי קשר זה יכול להיות מאוד משמעותי כי לפעמים יש יותר מדרך אחת להסביר דעה ולכן בלימוד המחלוקת אתה מבברו טוב יותר את שתי הדעות

עיון בריסקאי אמנם לא עוסק בהלכה, אבל הוא המבוא לפסיקת הלכה נכונה

המתודה קיימת גם בלעדיו

נוראי זה עניין של טעם... אני דווקא די אוהב את הקונספט

שאמרתי שאני אוהב התייחסתי למילה הטעונה השלילית שנפתלי הצמיד לשיטת הלימוד הזו... כמובן שאני חושב שמתודה הזו טובה לגילוי האמת, אולי אפילו הטובה והמדויקת ביותר

הוא הרב סולובייצ'יק מבוסטון.

הפוסקים החרדים הקלאסיים אינם בריסקאיים, [אמנם זה לא שהם מתנזרים לחלוטין משימוש בעיון בריסקאי בפסיקה].

יש עוד מה להאריך בנושא, אבל אני מתלבט האם לעשות את זה.

מצד אחד, אני לא מרגיש מספיק מבין בזה, אבל יש לי בכל אופן דברים לכתוב, וכנראה שלפחות חלקם יהיו גם נכונים במידה כזו או אחרת.

(אולי בספר שנכתב על ידי תלמידו, 'גדולה שימושה').

כל הלימוד שלו היה עיוני. לא היה לו לימוד שבו הוא מזדרז, ולצורך כך מוותר על הבנה לעומק. כך הוא למד מסכתות מתחילתן לסופן, והתעכב על סוגיות כפי שהיה נצרך לו.

על הרב גורן באמת שמעתי שהוא היה לומד הרבה בבקיאות, ושגם בהדרכה שלו לתלמידים היה דגש גדול על הבקיאות. אבל אני מניח שגם הוא עסק לא מעט בעיון. (לדוגמא - http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40626&st=&pgnum=6).

כמובן שצריך להגיע גם להיקף, הן מצד ידיעת התורה, והן מצד שבלעדי זה חסר לאדם במה שהוא לומד.

יש דרכים שונות לשילוב - חלוקת זמן הלימוד, לימוד עיוני מהיר (ואולי דרכים נוספות).

תקרא את הציטוט, ותבחן האם אתה קורא לזה עיון או לא-

"(א) וראיתי להרב עולת תמיד (סי' לב) שתמה על פסק הש"ע הנ"ל... ולכאורה י"ל לפמ"ש בתוספתא.. ולפ"ז א"ש... ולא מבעיא לשיטת הראשונים ... אלא אף לשיטת הרמב"ם ודעימיה... 

(ב) איברא דבהאי מילתא... איכא למידק ממ"ש בקידושין ... אלמא דספק הל"מ לחומרא. וראיתי שכבר עמדו בזה האחרונים.. ובאמת שכבר עמד בזה הרמב"ן בספר המצות (שרש א') והוכיח מההיא דקידושין (לט)... וא"כ הדרא קושית העולת תמיד לדוכתה...

(ג) ונראה לתרץ עפ"ד הר"ן... ולפ"ז א"ש קו' העו"ת... 

(ו) ומעתה נדון ונובין לענין דינא, הנה בהשקפה הראשונה הדעת נוטה לומר... והן אמת דמצינו למרן הב"י ... מ"מ שאני התם ... ואף על פי ש... מ"מ י"ל ד.. משא"כ בנ"ד.... "

זה לקוח מהתשובה הראשונה בשו"ת יביע אומר של הרב עובדיה.

העיון של הרב עובדיה הוא לא בסגנון לימוד ישיבתי ליטאי. [וגם לא בסגנון פלפול פולני, אגב].

יש צורות עיון שמקובלים בישיבות שהוא התנגד אליהם במפורש. [ראה הקדמה ליביע אומר חלק א' למשל].

אבל, יש עיון שהוא חלק בסיסי מפסיקת ההלכה, ואין אפשרות להיות פוסק רציני בלי לעסוק בו.

להבין טוב מה כתוב בתוספות, להבין איך כל ראשון למד את הסוגיא, לשים לב לחילוקים פשוטים ומתבקשים, להקשות סתירות בין מקורות, לעסוק בסברות בסיסיות ומוכרחות - זה ודאי חלק מהעיון הנדרש.

עד כמה ללכת לסברות מופשטות, לחילוקים דקים, עד כמה אפשר לבנות על דקדוק לשון קל, עד כמה לבנות מהלכים ארוכים ומורכבים שנפילת שלב מהם תפיל את המהלך, עד כמה ללכת רחוק עם סברות לא מפורשות - כל זה נתון לויכוח.

"יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מדבר, וידמה דבר לדבר, וידין במידות שהתורה נדרשת בהן עד שיידע היאך הוא עיקר המידות והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה--ועניין זה, הוא הנקרא תלמוד."

ובהמשך - "מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר"

וכמה שורות אחר כך כתבת עיינו שם,

מה לעשות אי אפשר בלי עיון

אם הוא מחפש דוקא הכנה פיזית לצבא הוא יוכל למצוא את זה בעיקר במכינות.

יש מכינות בסגנון קרוב לישיבה, עם רמות לימוד שונות. ישיבות בסגנון של מכינה אני לא בטוח שקיים.

ישיבות לעומת זאת בדרך כלל מתמקדות בהכנה הרוחנית והערכית לצבא ופחות בפיזית.

ואם הוא מחפש בעיקר פחות לימודי גמרא, יש ישיבות הסדר שאפשר למצוא בהן את זה. או פחות לימודי גמרא, או הנגשה משמעותית הרבה יותר, וסגנון שונה של התלמידים.

לא מכיר אישית, אבל נשמע מתאים למה שכתבת

ומה הוא רוצה?

אם לא מתאים לו לשבת ולשקוד על תלמודו, למה לעשות מסגרת של הסדר?

(כמעט אשאל, מה ההצדקה לעשות פחות מכולם צבא, למי שלא יושב ושוקד על תלמודו?)

כמובן, יש ישיבות הסדר פחות עמוסות ושיש בהן יותר לימודי אמונה וכד'. אולי מעלה אפרים תתאים, אבל צריך לדייק מה רוצים.

הוא פחות מתחבר ללימודי גמרא, אני מעדיף שיתגייס במסגרת הסדר כדי שיתגייס ביחד עם החבר'ה גם אם הוא יחליט לחתום ויתור בהמשך.

אם היתה מכינה עם גיוס של החבר'ה ביחד זה היה השילוב המושלם.

סליחה שאני לא בדיוק עונה לשאלתך, אבל עד כאן לא כתבת מילה אחת על מה הוא רוצה, רק על מה אתה רוצה. אם מה שאתה מחפש, זה מה שהוא רוצה, תתעלם מהמשך ההודעה שלי, תבדקו אולי ישיבת ההסדר מעלה אפרים יכולה להתאים.

זה יפה וטוב שאתה רוצה שהוא ילמד בישיבה, אבל צריך להפנים שלכיתה א' אנחנו רושמים את הילד, לכיתה ט' בשיח עם הנער, עדיין אנחנו רושמים. לשיעור א' הבחור בוגר ורושם את עצמו למקום שליבו חפץ.

טוב מאוד אם יש לכם שיח פתוח וכנה, כזה שאתה מצליח להיות קשוב לבנך ולמה שמעניין אותו, למה שמטריד אותו למה שמשמעותי לו בחיים ואתה גם יכול להכווין אותו, לעזור לו למקד נכון לשוחח על סדרי עדיפויות וכד'.

אבל, אין יותר גרוע מהורה שמנסה לכפות על ילדיו הבוגרים את חלומותיו שלו, כשזה לא מתאים לבחור עצמו. לאורך השנים ראיתי יותר מידי פעמים, שדווקא אלו שלהורים שלהם היה מאוד ברור מה הבחור אמור לעשות כשלבחור זה לא התאים - בעטו הכי רחוק וההורים הפסיקו להיות בשבילם כתובת משמעותית, לא רק בנושא הספציפי, אלא בכלל.

ברור שזה בתיאום אתו, אני לא יכפה עליו משהו שהוא לא רוצה.

מאחר ויש כל כך הרבה ישיבות בסגנונות שונים, חכמת המונים והמלצות אישיות זאת דרך לףשיכולה לעזור לקבל החלטה

ישיבות גם שולחות נציגים לדבר בישיבות התיכוניות ולהציג את עצמן, שינסה לראות למה הוא מתחבר.

אגב, מאוד ממליץ לעשות שבו"שים אמתיים, של כמה ימים טובים כולל שבת. אם מגיעים למקום רק לכמה שעות, כמו שעושים הרבה חבר'ה היום, לא באמת מתרשמים מאווירה של מקום.

נהריה - יש אפילו חדר כושר

איתמר אווירה קרובה מאוד למכינה ישיבתית,

 אני לא רוצה להוציא שם רע אבל רוב ישיבות ההסדר אין לימודיפ רציניים אז הם דיי דומות למכינות (יש זמן לאימונים פייזים וכמובן מנטלים והכנה לצבא מכל הבחינות גם ההלכתית וגם תמיכה של רמים בזמן השירות) ... כמעט כל ישיבת ההסדר  בלי 3 סדרי גמרא.... 

האלה שיותר קרובות לישיבות גבההות (אווירה יותר רצינית) זה ישיבות כמו מעלה אדמים, הגוש, כרם ביבנה, מדברה כעדן שבי חברון וכו' 
החסרתי הרבה שיובת זה בהערכה גסה מאוד שהשם יסלח לי , כל השאר בערך זה באמצע בין ממש רציני לבין אווירה של מכינה 

יש כשבעים ישיבות הסדר, יש בהן סגנונות שונים ומגוונים. חלקן באמת עם הרבה לימודי אמונה ואווירה יותר משוחררת. בחלק גדול, רבות מאוד ממה שציינת יש בהחלט שלושה סדרי גמרא ולימוד רציני מאוד.

(לא שזה מאוד משנה, שבי חברון היא ישיבה גבוהה, גם מדברה כעדן מוגדרת כישיבה גבוהה, למרות שאפשר לעשות שם הסדר והרוב עושים בשלב מסויים מאוחר מהסדר רגיל).

אך אין בכוונתי להוציא לעז וידוע שיש ישיבות עם יותר או פחות שבאבניקים ואווירה יותר או פחותץ לוחצת וכזה 

מכיר מלא שעשו הסדר משני הישיבות הנל ואני יודע שכל שיעור שם עושים יוצאים הרבה להסדר אח שלי היה איתם במחלקה . לכן אני הזכרתי אותם בתור ישיבות ההסדר , יש לי גם חברים שעזבו ישיבות כמו מרכז ובית אל בשביל לעשות ההסדר...
לכן אני אומר שמבחינתי ישיבה שאפשרי לעשות בה ההסדר בלי לעזוב את הישיבה היא הסדר לא משנה לי איך קוראים לה מבחוץ, לצורך הדוגמא ישיבת איתמר נקראת ישיבה גבוהה 

אך למעשה הרב יהושוע וון דייק יותר מסתם מעודד את הבחורים לעשות ההסדר (יצא לי לעשות איתו שיחה בנדון) ויוצא שבשיעור אולי אחד או שניים עושים גבוהה והשאר ההסדר....

מעדיף לא לפרט

אתה?

לא מפרט

רק צריך להתקין בוט שימנע מלכתוב הודעות בזמן הסדרים..

יושב בזמן סד"ע ומסתכל בפורומים של ערוץ 7.

איך יוצאים מזה?

נראה לי שישבת כאן כבר מסדר בוקר.

אבל יאללה תעלה סוגיה שהיית אמור ללמוד היום, או הסוגייה אחרונה שלמדת לפני המשבר, ונתחיל להתפלפל כמו בני ישיבות.

אני כאן

תחילת גיטין.

תקנת בפנובפ"נ,

מה קורה אם לא קויימה?

זה מסובך אחי,

לפי רבה - אם בית הדין חושש שהגט לא נכתב לשמה, אז אין המון מה לעשות... והחשש מתעצם לגעת תוספות (ב שבני חו"ל חולקים על ההלכה "וכתב לה - לשמה". כמובן ש"לאחר שלמדו" זה יותר קל כמו שהגמרא אומרת בהמשך. (אגב נדמה לי שהראב"ד פוסק כדעת רבה, כלומר שרבה אית ליה דרבא אז תכלס חוששים לשני הדברים).

לפי רבא, בגדול העניין יותר קל, כי הבלגן הוא למקרה שיהיה ערעור (כי אם אין ערעור אנחנו לא חוששים מעצמינו, כי משום עיגונה הקילו בה רבנן, כמו שכותב התוספות בתחילת הדיבור האחרון בדף ב.). עכשיו תראה, בעיקרון רשי בדף ג. נותן שני פירושים מה עוזר הפנוב"נ לפי רבא: 1. מרגע שהשליח אומר, הבעל יתבייש לערער. 2. הבעל עצמו כבר לא יהיה נאמן. ככה שתכלס אם לפי הפירוש הראשון, אז אין כאן עניין גדול.

מצד שני, צריך לקחת בחשבון את מחלוקת התוספות בדף ג. (בדעת ר"י), שגם אם הבעל מערער לא מאמינים לו, לעומת דעת הכפתור ופרח (נדמה לי איפשהו בפרק י) שאם הבעל עודה בלגן אז מאמינים לו ופוסלים את הגט. כך שהאמירה של בפנוב"נ או הכרחית או כמעט חסרת משמעות, ואז זה בעיקר כמו שאומר התוספות ש"בעל מידק דייק" הכוונה שמתלכחילה הוא מדייק ונזהר, וזו המטרה של האמירה.

הקיצור, לפי רבא זו תקנה שבאה להגן על מצבים מסובכים ולא ממש פותרת בעיות ספציפיות. אז זה לא נורא כל כך. אבל לפי רבה זה די בלגן אם הבחור לא אמר... (למרות שבפיכח ונתחרש לא גזרו חכמים, כך שאולי זה לא סוף העולם, כי רוב בקיאים הם).

מתוך רצון לא רק לקשקש מהזיכרון...

אז ככה, אם השליח לא אמר בפני נכתב וכו', זו מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בברייתא בדף ה:, והלכה כדעת חכמים שזה לא נורא רק שיחזור ויעשה את הפעולה ויאמר.

ולגבי השאלה מה קורה אם הבעל מערער אחרי שאמר בפנוב"נ, אז ראיתי שכבר בירודלמי יש התייחסות לזה ונאמר כך: "אמר ר' יוסי: חומר שהחמרתה עליה מתחילה שיהא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, היקלתה עליה בסוף שאם בא ועירער עררו בטל".

מבחינתי באמת הדיון מתחיל מהמח' תנאים הזו;

לפי ר"מ כל המשנה בגיטין ממטבע שטבעו חכמים הגט פסול, שזה מעניין כי לכ' מדאורייתא כשר, בעצם, היא עדיין נשואה ומותרת לבעלה הראשון? רק כי השליח לא אמר בפנופ"נ,
 

לפי חכמים - כשר, אז מה התוקף של התקנה? מה קורה אם לא מקיימים אותה? הכל טוב?!

הרי הברייתא בעצמה ממשיכה "כיצד יעשה...". השאלה היא מה קורה אם הוא לא עשה את זה.

מצד שני, באמת לא מובן מה הטעם של רבי מאיר. הרי תכלס מדובר בחשש רחוק, כי רוב הדיינים בקיאים בלשמה (וכאן רבי מאיר לא אמור לחשוש למיעוטא, כפי שמסבירה הגמרא), ומן התורה עדים החתומים על השטר נעשה כמי שמחקרה עדותם בבית דין. אז למה היא פסולה מן התורה?

(נדמה לי שיש תוספות בדף ה על חלק מהנושאים האלה, אבל אני כבר צריך ללכת לישון כדי לקום מחר לסדר בוקר )

אבל לא מספיק הייתי מרוכז בו,

לפתע עלתה לי התובנה שבעצם הסוגיא שלי בסדרי בוקר בשבועות האחרונים היא זו; 'ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה'?!

מסכת גיטין אחת ה.... פשוט אחת המדהימותתת!!!

יש בה כל כך הרבה פרטים והיבטים, שהסיכוי להתעמק ולהבין הכל, זה כמעט אפסי. תסתכל רק על הסוגיה של רבה ורבא, איך אותה מדנה יכולה לקבל משמעות גם של שאלה הלכתית עקרונית (לשמה) וגם של שאלה עובדתית (קיום השטר) ואתה עומד מול משנה עם 100 דוגמאות (גבולות הארץ? סמוכות ומובלעות? עולי בבל ועולי מצרים - לפי רהינו תם?) ועוד משפטים דו משמעיים ושאלות טכניות של שליח להולכה, הבאה וקבלה; אישה שהביאה, עבד שהביא, בעל שהביא; עד נעשה דיין; עדי חתימה או עדי מסירה (וכמה שיטות מפשרות...). חתיכת סלט לא הגיוני, וזה עוד לפני שכל המצב מתהפך - לאחר שלמדו, מלתא דלא שכיחא וכו וכו.

נראה לך שאפשר לעשות את זה תוך כדי שינה? או תוך כדי ריחיים על צווארו???

עזוב אותך, אל תנסה לבלוע הכל. קח את מה שהכי הכי חשוב בישיבה: האווירה, החידוש, היצירתיות והרעיונות שעולים. אהבת תורה מהברק שלה. זה ימלא לך מצברים וזה מה שחשוב לך עכשיו!!

אתה הרי מכיר את הסיפור על "עולא אקלע לבבל" (בתענית וגם בפסחים), שבהתחלה היה מאוכזב איך אנשים שככה חוגגים לא לומדים תורה, אבל בדיעבד הוא הבין שהאנשים כל כך סובלים שצריך להודות שמישהו בכל זאת לומד תורה...

תשמח שאתה מנסה, שאתה משקיע, שאתה רוצה. תשמר את זה! בסוף תצליח ובענק!!!

ואל תשכח שאתה גם חייב: "וכי עני היית יותר מהלל?" (הסיפור הידוע ביומא)

היית יכול כבר לתקן את הטעות בכותרת, על הדרך

..

אז בצפון נראה לי זה מעלה גלבוע (לא כזה מכיר אבל נראה לי).

במרכז יותר אז יש את הר עציון, מעלה אדומים, ירוחם, עתניאל, מחנים, אורות שאול בתל אביב.

אם אתה מחפש משהו כמו שיח (סגנון הרב שגר אם אני לא טועה?) אז נראה אולי מחנים או עתניאל? לא זוכר בדיוק. בצפון לא יודע אם יש כזה סגנון אולי יש במעלה גלבוע אבל לא יודע באמת. ולא יודע מה הסגנון בנהריה או עכו

וכן מחנים

מישהו שאני מכיר שלמד במחניים, אם זה חשוב

או מעלה גלבוע?

ישיבת מעלה גלבוע 

אבל אני לא מספיק בקיא בהגותו ובישיבה הנ"ל..

יש את ישיבת ראש פינה

בית מדרש ראש פינה 

ו

ממליץ מאוד לבדוק את ישיבת חב"ד במגדל העמק.
מקום שלומדים בו ברמה מאוד גבוהה, עם סגנון חשיבה שמדמה את הסגנון המקורי של חסידי חבד לדורות - עם חקירה מעמיקה ודורשת אמת מוחלקת... שווה לנסות!

אם הכוונה לרמת לימוד גבוהה אז יש את קרית שמונה באזור הצפון והמון ישיבות באזור המרכז וירושלים

אם זה דיכאון אמיתי, כדאי לשתף דמות מקצועית וגם רופא צבאי.

ואולי למכינה

ההחלטות שתקבל יכולות להיות משמעותיות ובלתי הפיכות, ולכן קודל כל חשוב שתשים לב לזה ותשקול צעדים בזהירות.

כמו שאמרו פה, ייתכנו כמה סוגי קשיים:

1. קושי בלימוד ובסף הדרישות הישיבתיות - כנראה מרבית האנשים חוטפים איזה שוק כשהם מגיעים לזה, אבל זה טבעי. האם ניסית לדבר עם ר"מ בישיבה שרתה נמצא בה? יכול להיות שבירור פנימי כזה יעזור לך להתפקס ולמצוא את המסלול שיהיה טוב לך.

2. חוסר התאמה עם הישיבה - זה קורה. למרות שחיפשנו ועשינו שבושים, אולי בחרנו לא נכון. יכול להיות שמעבר לישיבה אחרת זה כל מה שאתה צריך. סגנון לימוד אחר, סגנון חברתי אחר, סגנון אחר של גישה, מיקום אחר, וכדומה. אולי ישיבה גבוהה ולא הסדר, אולי מכינה ולא ישיבה. יש כל מיני אופציות, ואולי אתה צריך משהו מהאפשרויות האחרות.

3. רצון לצבא - יכול להיות שפשוט הצבא מדבר אליך חזק. זו גם אפשרות. באופן אישי אני חושב שתקופה בישיבות/מכינות זה חשוב לעיצוב העולם הפנימי שלך (מידות, תפישת עולם, עולם רעיוני), להרחבת ההשכלה התורנית שלך (הלכה, גמרא, ספרות אמונית, וכו), וליציבות מנטלית שנולדת משני הדברים הקודמים.

אגב, אם בעניין הצבא מה שמפריע לך זה העניין של שירות מקוצר, אז זה פתיר. אחרי שתסיים את תקופת הישיבה שלך, אתה בהחלט יכול להתגייס באופן רגיל. אבל בשביל זה אתה צריך ישיבה גבוהה או מכינה.

ואם אף אחד מאלה לא נראה לך מתאים, אולי הבעיה היא אחרת ושווה לשקול לפגוש איש מקצוע. אבל אלה החלטות שלא כדאי לקבל לבד, כדי לא לעשות טעויות אימפולסיביות.

בהצלחה רבה!