אני עכשיו בשבוע 11 (משבוע שמונה לא הייתי בבדיקה. אחרי שהיו קצת סיבוכים+ דימומים+ הפרדות קרומים+ מהטומה.. בפעם האחרונה שהייתי הרופאה אמרה לחכות בסבלנות כי למרות כל זה העובר גודל טוב. נתנה לי פרוגרסטרון עד שבוע עשר.פעמים ביום.
יש לי תור מעקב ביום בחמישי.
עד כאן רקע.
ביום שישי נראה לי שהתעלפתי.. הייתי בדרךברגל למטפלת עם החמודה בת השנתים ומשם לעבודה.. באמצע הרגשתי חולשה גדולה ,התיישבתי על המדרכה והתקשרתי לאמא שלי שגרה בישוב , היא לא ענתה לי אז התקשרתי לאחי שידעתי שבבית-שיגיד לה שאני כאן ושזה דחוף שתבוא..
קצת מעורפל לי מכאן-תפסתי חזק את הילדה (בכל זאת כביש ומכוניות) ונתתי לה קרקר שהיה לי ושתיתי מים מהבקבוק שלה!
ואמרתי מלא פעמים ׳אנחנו מחכות לסבתא׳.אמא שלי הגיע ולקחה אותי למרפאה בישוב-ואת הקטנה למטפלת. שם מדדו פעמים והלחץ דם גבוה, ואז גם מול הרופא-שוב הרגשתי על סף עילפון.. לא הצלחתי לנשום וכל הגוף שלי היה כבד נורא והראש כאב ודפק חזק חזק.
הוא עשה לי משטח גרון וגם בדיקת שתן שיצאו שתיהן תקינות. ואמרהשאולי זה וירוס.

בשבת זה קרה שוב, היתי שוב עם החמודה, למזלי ממש במדרגןת של הבית- אז שניה לפני שאיבדתי את זה צעקתי לבעלי-שיצא.. ועזר לי.
היום -אני מתארגנת לצאת ללימודים-התכוונתי לצאת ב11 והנה שוב.. חולשה גדולה ( נוסף לזה בחילה והקאות-לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שהקאתי, כל הפנים והצוואר שלי עם פצעים אדומים כאלה.. נראה לי מההקאה) ונשכבתי עכשיו על הרצפה הקרירה ומחכה לבעלי-התקשרתי אליו.
אין רופא עכשיו בישוב- ללכת למיון? רופא נשים? מה עושים?
בבקשהתיעצו לי מכחמתכן

