אז משעמם לי.
ישלי מן חלום כזה
ואולי לא היו דברים מעולם?
ממש כואבת לי הבטן והרגל לא מפסיקה לקפץ ולרעוד
אני ממש רוצה לכתוב מסקנות יפות ועמוקות כאלה אבל הראש שלי ריק. למען ה' אני צריכה אתזה דחוף
למה אני כבר לא חושבת?
והתמכרתי סופית למוזיקת קאנטרי.
וגם הורדתי המון שירים חדשים אבל שכחתי להעביר אותם לפלא' מה שקצת מבאס
אני רוצה את החורף בחזרה.
ושיהיה שלג וכל ירושלים תהיה לבנה
ואז אני אלבש פיז'מה של פו עם סוודר מעל ונעלי הרים וכובע מגניב ואצא ליער
ואז אני אוכל כבר לצעוק.
זה חונק אותי כלכך חזק
אז למה אני צריכה כסף?
מצלמה
צ'לו
כלב אסקי סיבירי
ספרים
דיסקים
להחזיר כסף לאבאמא
פסנתר ומישו שילמד אותי
בגדים בגדים בגדים
רכיבה על סוסים. וגם סוס
לשמור לילדים
לימודים
והכי הכי חשוב-פיל ירוק
אה וגם טיסה לרבי אלימלך ולעוד כלמיני טיולים
ושבת בצפת
מספיק?
נכנסתי היום להודעות שלנו
זה מפחיד.
אני פשוט לא מסוגלת לחשוב..סליחה
בנודודות שלי נהפכו להיות החברות הטובות שאפפם לא היו לי
עוד סיבה למה אני רוצה להתחיל שירות
מכל המאה עשרים-רק שלוש. וגם מהן אני בטוחה רק לגבי אחת
זה קצת אומלל.
אין לי בעיה להיות לבד, אני פשוט לא מסתדרת עם הבדידות
וזה ככ מתסכל שאני מצליחה לבכות רק כשאני רואה סרט
ובסרטים אני בוכה מכל שטות, אז לא גם במציאות?
למה אני צריכה לשמוע כמה הוא מעריך אותי מאחרים?
שידבר איתי כבר פנים אל פנים
לעזאזל אני ביקשתי ממנו כבר לפני חצי שנה
אמא הציעה לי ללכת אליה ואני ממש רוצה אתזה
אבל זה גם מפחיד ברמות על חלל
אני מתעבת כשאני נתקעת, כשאני לא מצליחה פשוט להגיד
אבל זה האני שאני מכירה
ובאיזשהו מקום כבר התחלתי להתרגל לזה, או לפחות לשכנע את עצמי שאני מתרגלת
אבל זה מכאיב כל פעם מחדש
וזה לא עוזר שאומרים לי שזה לא מבדיל אותי מאף אחד, כי עצם זה שהרגשתם צורך להגיד ולהבהיר זאת כבר התייחסות שונה
וכל פעם שילד שואל בתמימות, או אז שהם צחקו לא מתוך רשעות, סתם כי זה היה נשמע מצחיק, זה עדיין פוגע
מטומטם.
אלהים תודה על הכל.
לילט
- לקראת נישואין וזוגיות